האישה שפגשת במקרה
היא אותה ילדה במראה
שאני כבר מכירה הרבה,
כמעט כל חיי, ככל שניתן להיזכר.

זו האישה שגמלה בהחלטתה
לעולם לא להיכנע
ותמיד לטפס
אל צמרת העץ
הגבוה בסביבה,
תמיד לחפש אהבה עמוקה
יותר משהים אי-פעם היה,
אם במחשבה
ואם בגיוס החלום לעזרתה,
אחר הקשת נהתה
ולעולם לא איבדה תקווה.
היא אישה שמורדת בזמן,
היא אישה המאותגרת מכל מצב,
אך תמיד עם חיוך,
לעיתים משחד, לפרקים משוחד,
אך תמיד אמיתי ומיוחד,
כמו שהיא בעצמה, בגדול,
אמיתית ככל שאמיתי יכול,
אף כי לא תמיד מגשימה
את החמימות אותה מסתירה.
לפעמים בעצמה נחבאה
לתקופה קצרה או ארוכה
ומרשה לעצמה רק בלילות לבכות,
לדמעותיה לזרום ללא הגבלות,
מטעמי שמחה או/ו עצב
ולפעמים אפילו מכעס מצטבר.

ובכל מכלול רגעי החיים
ולמרות כל הקשיים,
עדיין היא מאמינה
בחלומות של ילדה קטנה,
שיש רק אמת אחת
והיא - האהבה!
והיא מתפללת לאלוהים
שיעזור לה בטיפוס על ההרים
בחיפושה אחר הקשת
אך בלי להחמיץ ההנאות שבדרך.


22/1/03

ביחד נצחק כמיהה הוא יהיה הניצוץ המבעיר אהבתי ואני - האש בקרבו להצית תשוקתו