|
מי זוכר את אורו שנצץ בעבר
מי חושב שוב אחורה בצער
מעלים מן האוב עוד חלום שנקבר
בין מציאות לחלום - רב הפער
|
דרכים מצטלבות , לא איתך, לא הפעם
תמיד תהיי שם עמוק בתוכי
כל משפט שאמרת, כל שתיקה וכל פחד
חרטו אותך שם, עמוק בתוכי
|
אין נחמה כשהפצע פתוח
הכאבים אף פעם לא מרפים
אין מנוחה, אין מסתור מהרוח
רק לילות לבנים
|
בעוד חמישים שנה..על המרפסת...
כן...בסדר...
|
כמו ילד שותק שיושב על המזח
ורואה אוניות מתרחקות
מביט אחרייך שותק וכואב
גם שתיקה לפעמים מלאה בצרחות...
|
אולי היום תבואי אליי
להפשיט ממני את הבדידות
תכסי אותי במעילך החם
ותצליחי להפשיר ממני את הכל
|
וחיפשתי אותך בין היתר
בין נשים שונות ומשונות
וכל יום שהשמש בחדר
מאירה עוד ועוד מחשבות
|
ימים רבים בהם חשבתי
לצאת החוצה אל האור
רק בלילות היה לי אומץ
לקחת רכב... לנסוע אל השחור
|
ומה בינינו מלבד נגיעה
מתק שפתייך יבש לו לפתע
בחרת לעזוב אך כושל רצונך
מנסה להמתיק רק לרגע את הרגע
|
את ראית תחנות
אני ראיתי אויב
בכידון ושריון אז יצאתי
לגרש השדים
לסכל נכאים
עד היום, מתברר, לא חזרתי
|
היה היה מלך שרצה ללבוש בגד
רצה להיות חתיך במיוחד
לא היה לו שום חוש
לא חזון ולא שכל
אלא רק יועצים ושרים מאה
לו חשב בעצמו
|
מהי אהבה
אם לא בדידות גדולה
המחפשת מפלט
לחום הגוף בלילה
|
ולאן נמשיך כשהכל מושלם
היכן המפה של גן העדן הנעלם
נמתין במיטה נישן בעיניים פקוחות
נבוכים מעצמנו נמתין לבאות
|
גם בגאות וגם בשקיעה
תמיד הייתה שם חומה...
|
וביני לביני מתחרט על אתמול
ויודע שלבי לעולם לא ימחל
על חומות, על שטויות, על אובדן של הדרך
על געגוע עמוק, על דמותך הדועכת
|
ממשיך ללכת מחפש את
הכתובות שלא כתובות על קיר
שנאה תמיד בחינם מופצת
רק לאהבות כאן יש מחיר
|
כמה נשרפתי כמו גפרורים
נדלק בקלות אבל מים רבים
לא מצליחים לכבות ואני כאן נשרף
קורא וקורא והופך עוד דף
|
ולמי כאן משנה כבר
אם היה טוב מה שהיה...
בסופו של עניין... הכול די ברור
מנסים להרוג את הזמן
בעוד הזמן הורג אותנו
זה כנראה כל הסיפור...
|
הזקנה חונקת את הנשמה והלב
אין תרופה לזקנה, אין תרופה לכאב
חוסר אונים מהצד מתבונן ושורף...
|
כשהלב כואב
כלום לא זז נכון
כלום לא חושב נכון
כלום לא מרגיש נכון
|
החלומות הגדולים ביותר
סופם להעלם לתוך מציאות מתמשכת
|
קבעתי נתיב לתקווה הגדולה
אופטימיות זעירה חייכה אליי היום
ונתנה לי להאמין בדרכי מחדש
|
מפחדים מהחיים
מתכנסים בין החומות
מתכננים תכנונים
שלעולם לא נועדו לקרות
|
אלה דמעות שיבשו
או חיוך שקפא לו
או צרחות מקפיאות עצמות
|
יותר מחשבות ...אחרי קריאת ספר פילוסופיה הומוריסטי...
לא רציתי לצטט מהשיר כי הוא גם ככה קצר...
פשוט תיכנסו ותקראו...
|
אל תפסלי בלהט הרגע
אל תטביעי לבך בדמעות האתמול
תני להווה לכתוב את הנצח
תני לדמעות לשטוף את הכל
|
מנותק זמנית מכל מציאות
משוחרר מכל מסגרת
המים שלי חולפים מעליי
|
ואם כן , תמיד יש בצידה מועקה
ממתינה כמו רוצח בחושך
לבושה שחורים , מחכה...
|
והיום עדיין כאן, עדיין כאן את אומרת
אבל המרחק מתגבר לרגשות כנים
מעטפת בדידות, ציניות מתגברת
ופחד לאהוב כמו שבאמת רוצים
|
מלחינה לי את כל פחדייך
נשארת מעט שאוסיף עוד דברים
ומפנה שוב אליי את גבך
ומתוך שכרון רגשותייך
שוכבת איתי רק בגופך
|
כי איתך זה הזמן שעומד כרגע
ובין עינייך אוהב כך לצלול
אבל בין אהבה או בדידות או כאב
לא רוצה שנפשך שוב תסבול
|
הלילה ביני ובינך
בין ירח אחד
ושני כוכבים
הלילה אלחין בתוכך
את כל פחדיי הישנים
|
קליפות קליפות מתכסה לעת ערב
אפשיר את עצמי כשיגיע הסוף
בדידות מתפשטת חוצה גבולותיה
מלטפת גופי ומוחצת קירות
|
ליצור רגש
ממילים
לאהוב מתוך
כתיבה
|
נגינה חרישית לאיטה מתנגנת
מינוריים פשוטים מתנגנים בפשטות
לאט לאט את הולכת, דועכת
זה לא געגוע...
סתם עוד רגע אבוד
|
משאלת ליבנו
בכל מיני צבעים
מתקרבת מתרחקת
נוגעת בשחקים
|
דרך מסך ותקשורת אילמת
מסתירה רגשות
מסתירה אהבות
מסך הברזל בצורה קצת אחרת
|
ואני , אני חושב עלייך... כמה שזה קל היום, לאחרונה, לדעת שאני
אוהב אותך... כשהגעת לדירה וניגנתי לך, לקחת את הגיטרה ואמרת
שהגיע זמן לתת לך קצת תשומת לב, מישהי ממתינה מהצד ומקנאת לי
|
הצלילים חודרים לי למוח עכשיו, כמו שתמיד ידעו, כהים יותר משנה
לשנה, מהשמעה להשמעה, העור ברווז נשאר בפנים, הכל כבר ידוע,
אני כבר יודע מתי הוא ייתן פריטה הפוכה ויזכיר לי שבאותה פריטה
הפוכה הוא הפך לי גם את המעיים בפעם השנייה שהקשבתי לשיר הזה
|
ושוב, הסיגריות האדומות, המבט שלך, החיוך הזה שאומר, כמה טוב
לראות אותך אבל אתה יודע שאני לא כאן בשבילך... גם... אבל לא
רק... יוסי אלפנט שר את זה פעם - תכניסי לך לראש... חזק
ובפטיש... זה מה שהייתי צריך לעשות... להבין שאת לא שלי...
|
|
|
