|
היא הולכת לאורך רחוב חשוך ומרגישה כאילו בסרט ישן.
הדבר שהכי מפחיד אותה הוא הלבד, אבל היא ממשיכה להאמין
ולקוות...
|
ועכשיו אני משוחררת, ואתה כבול באזיקים ששמת על ידיך. מביט בי
מתרחקת. מקנא בחופש שלי, גומע בעיניך את המרחק שהולך וגדל,
בעוד אני שבה לדרך המלך.
|
לילה, אנחנו חוזרים הביתה.
אתה תופס את מקומך הטבעי על המיטה, עם הגיטרה ביד...
|
|
|
אנשים אומרים לי
שאני פראנוייד
סכיזופרן!
אני פראנואיד
סכיזופרן???
רגע!, מי אמר את
זה?
להב בן-לאדן,
כותב סלוגנים
מפוחד! |
|
