|
מאז ומתמיד היא הרגישה כמו קיר.
עליו באים כולם להישען כשקשה להם בחיים.
תמיד היא הייתה שם. לא זזה ממקומה.
וסיפקה כתף תומכת לכל עין שבכתה.
|
|
|
בסוף המסלול של
היום השלישי
בטיול השנתי
הציע עמרם
המדריך שכולנו
נרד למעיין, שמה
מאחורי חניות
האוטובוסים.
כל שכבת יא'
היתה ממש ממש
שמחה.
שלכם באהבה,
מעיין.
עוד חוויות
מרגשות בטיול
שנתי יבואו
בהמשך
(בפעם הבאה נספר
על החדרת
המצלמות למקלחות
של הבנות) |
|
