|
בקיץ התהלכתי בכבדות עם הסנדלים ההודיות שלי עם בחור נאה, פחות
או יותר, היה גדול, גדול עם צל ענק -
עשה איתי אהבה, במיטה גדולה של מצעים לבנים.
ובחורף הגשם השקה את הזוהמה, את האבק, את הלבן הלא-טהור הזה.
|
הבת שלי באה היום מבית ספר, יש לה עבודה הסטורית על מהפכות
אזרחיות בישראל, ביקשה עזרה, שללתי ת'רעיון "תפתחי ספר, אני לא
עוזרת", אמרתי.
|
"אבל ככה זה, יש התקדמות, רק עוד 35,555 שנה, תוכלי להיות
שוב...".
"cut the bullshit, אתה יכול להנפיק מחדש אישור להיות באפריקה,
אל תשקר".
"אני אומר לך, אי אפשר!".
"אתה, חתיכת לקקן, שקרן, בן זומא!" הוספתי "אמרתם שיהיה פה
כיף, שיהיה שקט".
|
לפגוש אנשים שחיים בינתיים,
שאיבדו שעונם,
שהזמן שלהם הפך למים
|
שזה יעלם ולא יחזור,
מאבדת שליטה,
נוסעת על 220... מתהפכת...
|
נוהגת בין השבילים הסימטריים,
ירוקים כתמיד,
הברושים יציבים,
ציפורים מלחששות,
את אשר על ליבן.
|
אתמול הייתי בחנות סקס,
בפעם הראשונה,
הכניסה לשם לא הייתה משהו מרגש,
לא היה על מה לדסקס.
|
אוהב אותך לעד,
הפיח שלך כמו המור הנצחי,
כמו פנינה שחורה ובוהקת...
|
מנסה להבין,
להצמיד יחד תמונות ושרידים,
משכנעת את עצמי
שהיה לנו טוב
אפילו,
לשעה אחת קצובה.
|
עד שביל האמת,
לא ידעתי, על הידיים האלה.
התשושות האלה.
|
זוכר,
איך הלך למעלה באוב,
לפני שבעה שעונים,
פחות ששה, כל יום.
|
והתור הוא אינסופי,
בדלפק בחור צעיר מחכה לדולרים,
זה כוח הגברא שלו אל מול הפקידה,
|
מתגעגעת אליך,
לא יודעת למה
מסתכלת באלפי עיניים
לתוכי.
|
כמה ליבה לגלים,
גלי פטל שיציפו גבעות צחיחות,
משלימים את ניר חייה-
ככוכבים זרועים בין נפתולי הלילה
הכבולים לאין מדד.
|
עומדים תחת צלה של השכינה,
האב,
המגונן.
|
כגלגל המסתובב לאחור שוב ושוב,
נע לבדו עם עוד שלושה נוספים,
ונשחק, נשחק ממשחקי הילדות,
ממשחקי מילים מדממות.
|
מקטעים מבולבלים,
עולים יורדים,
מהבהבים לתוך החושך,
אור מסנוור.
|
זה זקן מטומטם,
בצומת רחוב,
מלא בעובש,
עכברושים וצחנה.
מגליד,
|
ישבתי אל מול ים,
לא זכור איזה,
אבל ים.
|
מרכבות אש דוהרות לצידי,
לא יורדות מהפסים.
|
בהזייתי הנשנית,
הייתי תושבת אדמת השכן,
|
למה הכל אצלי הולך בראש?
ופה,הרגליים מתנדנדות באוויר
|
זה לא הפעם הראשונה,
שהיומהולדת נופל, צולל
ומתרסק על משהו אחר.
|
אדם חי ברפש,
לא אמת, לא כזב,
חי.
|
ליושבת בצד,
שיער חום,
עיניים ירוקות,
הרבה חכמה של חצי
מיכל צבע לבן.
|
זה איש אחד קטן,
לא יודעים מהיכן בא,
ויש לו ידיים רזות עור חיוור,
שערו נושר.
|
שלום ידידי,
בוקר טוב-
הגעת לערוץ התלייה,
המנחה עם זוויות הפה למטה,
ועיני שדרן החדשות מרצדות בעצב.
|
את תחייכי, בשמלה שחורה,
עם נגן גיטרה בג'ינס משופשף,
וביניכם רק אהבה עצומה.
|
מעל פסגת הר צופים,
כלב רועים כנעני פועה,
וניגון עתיק וחרישי,
מסתעף,
|
בהצגת יחיד חדשה,
מוצגים הם אחד אחד,
לפי בקשה
|
זהו עוד יום שעבר,
והלב מאחוריו נסחב,
נגרר,
על מדרכה.
|
הפרפרים בעונת האהבה,
עפים גבוה גבוה,
במעין סללום ארוך למעלה,
שמעין פרס יוקרתי מחכה בסוף.
|
רק הריח שלך מציף מתיקות,
שמחה של מיץ פטל.
והמגע רך כשל מלאך,
הלב מתקמט למראך,כמעט שמת.
|
שהיא תבוא כבר,
ותבלע אותי,
שתבוא כבר כמו עדר ברברים,
|
דמעות זכוכית לבנות,
מתרסקות על לחיי
|
איך היא הולכת!
בצעדי חנית וגרדום,
פוסעת,
קוראת בתרועות מלחמה.
|
אף מטוס לא עובר לאשר את קיומם,
אף לא איש בשורה אחד,
או איזה אות שמיים מעורר פליאה.
|
וזה לא קשור לגיל ההתבגרות, כי את המרידות שלי עשיתי בגיל
12,13.
אותן מרידות, מרידות סרק עצמיות, ללא תועלת.
עכשיו, זה לא איזה מעשה של "בכוונה", אלא של ההבנה הזו שמתבטאת
ליישום.
|
פנטזיה שלי,
אומר באושר!!!
הייתי מטמוטמת כתמיד,
אך אתה-זכרון-שכרון...
|
ואם אני אכתוב את זה גם במילים של סתם, אני לא אצליח לומר את
הכל, כי הכל כ"כ מסובך, לא ברור.
והכל הזה, המדובר, הוא על הבחור הזה שלא יוצא לי מהראש כבר 3
חודשים מהפעם האחרונה שראיתי אותו, וזה לא שהתנזרתי ממין ומה
שמסביבו - היה איזה מזרח-אירופאי, מטאליסט מזדק
|
מילים(כמה הרבה...):דורין שוורץ.
לחן:אלעד ג.
|
|
|
אולי תפסיקו כבר
עם הפורנוגרפיה
הרכה.
מה רע בקצת
הרד-קור?
|
|
