[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מומי מרקס

קרדיט למילים - גיא שמש.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
נתתי לה פרח. אהבתי אותה כל-כך, אז נתתי לה פרח. היא אמרה שזה
קיטשי, אבל היא אוהבת את זה, בכל זאת. כי אני נתתי לה פרח. היא
הניחה את הפרח בתוך כוס עם מים, כי לא היה לה אגרטל.

הומור
באה אליי פעמים רבות, היא גרה קומה מתחתיי "למה אתה עושה רעש
בתקרה שלי?" - "זו הרצפה שלי." - "זו גם התקרה שלי! אם תעשה
רעש אני אקרא למשטרה, ויכניסו אותך ל-300 שנה לכלא, וגם יתלו
אותך על חבל, וגם יחשמלו אותך בכיסא חשמלי, וגם

האיש המזוקן ערם 12 אקסל על הדלפק, וגם שני בקבוקים בירה
שחורה, והסתכל במבט משונה בערימה של שוקולד לבן שנחה בתוך
עטיפות בתוך קופסת קרטון.

געגוע
בקושי הפה נפתח לאוכל. לא יכול להחליף בגדים, לא יכול להתפשט.
לא יכול לעשות כלום חוץ מלכתוב איך היא באה אליי, באחד הימים
הראשונים של החורף, כשהגשם מכה כמו אבנים והרוחות הורסות עצים.

מקאברי
הלב שלה אמרתי יהיה אבן לוחשת אש ורודה, והנשמה שלה תיפול לתוך
תהומות עמוקים. היא לא אמרה, לא רצתה לשמוע. לשמוע את הנשמה
שלה נקרעת פרררסססקקקטטט... אבל אני שמעתי את הצליל, הוא מילא
את כל אוזניי.

הוא כתב על הגוף שלה את ברית אהבתם בלורד שחור. היא התפתלה
בעונג על כל מילה וכל הבטחה, והוא התעלס עימה. היא הייתה זוהרת
מארץ אחרת, ולא ידעה את הכאב במלחמה החקוק בנשמה.

דיאלוג
"אהההה... קושקוש... מה עניינים?" קושקוש זה אני.
"בסדר. מה איתך?"
"איתי בסדר, אתה יודע... סה"כ סבבה.. מה איתך?"
"השאלה האמיתית היא מה איתך."

מה יש לי? קוטג' למריחה, אודם על השפתיים, איפור לעיניים,
נעליים מזכוכית, ארגז מלא חול ואנשים קטנים עשויים משעווה, עם
פתיל קטן למעלה.

ישבתי עם כוס בירה. שתיתי, מנגן באורגן. נזכרתי, איך היא אמרה
לי שהיא אוהבת רק אותי, ותוך שבוע לא רצתה לראות פניי. ישבתי,
שתיתי, לא היה לי משקה חזק יותר.

אינטרוספקטיבי
אני יורד ים הגון וישר בדרכי, רטייה על העין, דגל שחור -
גולגולת ועצמות מוצלבות מתנופף על תורן, גשם, חמסין, הוא תמיד
שם. דגל ענקי, הם רואים אותו מרחוק ומתחילים להתבלבל.

הוא אוכל עכברים, הבן-אדם, כי אין לו מה לאכול. הוא אוכל
סוליות נעליים, משומשות, מטונפות. הוא מבשל נעליים בסיר ואוכל
אותם, הוא אופה אותם בתנור, הוא שם עליהם רוטב, בחיי אלוהים.

אימא שלו הייתה שרמוטה, אבל הוא לא היה שרמוט. הוא רק רצה ללכת
לבית הספר וללמוד כמו ילד טוב בשביל שייצא ממנו משהו.

היא הייתה ילדה שובבה עם ויברטור במכנסיים. למעשה היא כלל לא
הייתה ילדה, היא הייתה בת 27, אבל היא אהבה מבוגרים ובילתה
בחברתם, ולכן הם קראו לה ילדה, כי היא הייתה ילדה לעומתם, וכך
היא גם ראתה את עצמה לידם - ילדה.

סיפורשת
סנדי לא ענתה. היא הייתה מהבחורות המתוקתקות האלו שמורחות לק
ואודם, מתאפרות קלות ודואגות לצורה של הגוף שלהן עד שהוא נראה
כמו סיגריה. ולובשות בגדים של זונות. במילים אחרות - סנדי
הייתה פרחה.

ג'ננה
בלילות הייתה מייללת לירח כמו חולה רוח, והייתה מגרשת שדים
ועוקרת עקרבים מהחורים. אני אמרתי לה את תלכי ככה לאיבוד. היא
לא הקשיבה.

אני שבר כלי. למה את צועקת עליי? תפסיקי לצעוק עליי. המאפרה
מלאה בדלי סיגריות והפחים עולים על גדותיהם. הרבה כלים
מלוכלכים בכיר והרצפה מטונפת, גם המקלחת והשירותים. הבגדים
מסריחים והציפורניים ארוכות וגם השיער והזקן...

אירוטיקה
כל התגובות לא יכולות להכיל את עצם תסכולי. אני לבד בבית ובאות
שלוש נשים צעירות מהשכונה. אני לובש טרייניג. "באנו לבקר!"
צורחת אחת במן התרגשות לא ברורה, יושבות שלושתן צפוף על הספה
הכפולה ואני על המיטה, מדליק סיגריות.

סיפורשת
היא מסתכלת עליי רגע במבט מלוכסן. "מה, זו שעת הרחמים העצמיים?
אני מדליקה את האור." "לא!" "כן," לא!" "כן," "את לא יכולה!"
"אני בהחלט יכולה, הנה... למה האור לא נדלק?" "אמרתי לך שאת לא
יכולה, חחח..."

שמעון לא רצה להיות פועל בניין, הוא רצה להיות ספר. הוא רצה
להיות ספר כי זה מה שהוא עסק בו בגלגול נקודם, וגם בקודם לו
ובקודם לו. ככה אמרה לו מכשפה. אז הוא הלך למספרה השכונתית
וביקש מדויד הספר לעבוד אצלו,

הוא מתרגל לזה. הוא מתרגל לכל דבר. לשלשלאות על הצוואר, על
הרגליים. לאוכל המעופש, לבשר הנא. ל-הכול מתרגלים, אתה יודע,
בסוף מתרגלים ל-הכול.


לרשימת יצירות השירה החדשות
קצרצר
תמיד כשהיא רוצה להודיע שהיא אוננה,
היא כותבת שהיא פתחה זרם מים בברז
ולפעמים הזרימה שפעה, ולפעמים התבזבזה
וכולם תמהים על העיסוק במי השתייה

גיהנום
אני אוגרת בשבילך אהבה,
אז אל תפריע לי
החיים שלי עכשיו זוועה,
אז אל תתקרב אליי שלא אפגע בך

פואמה
כשאמיר מצייר
העולם יפה יותר
כי אמיר כל היום
מצייר רק באדום

בלדה
ילדה קטנה בוכה
הלכה לה הבובה
מתה מקורונה, הבובה
קברה אותה בחולות הים

טרילוגיה
ב-רכות, את קוברת אותי
ב-רכות, את אוהבת אותי
מלטפת אותי בכל גופי
עוטפת אותי באהבה ללא תנאים

אהבה
אם תחפש אותי
תמצא אותי
מתחת למדרכות הרחוב

את יושבת לידי, מסתכלת עליי
את לא יכולה לחשוב איך זה לחיות בלעדיי
כל נשיקה שלי, הופכת אותך לשמחה
כל חיבוק שלי, גורם לך להרגיש בטוחה

כל יום ויום אני יוצא לעבודה
רק שתהיי שמחה, אהובתי
לשם כך בחרתי בך ובחרת בי
בבית חרושת "קופי" לחוטים

ארוטי
ובתוך כל הטירוף
הוא הזכיר לי
כמה אני אוהבת
לשמוע אותו גומר.

קובץ שירים
כמו לייט בתוך האוטו שלך
גורם לי לרצות את מה ששלי
תדליק את האור, חשוך כאן
תצעד בשדה הפתוח, אבל לא לבד

סאטירה
אז הם אמרו לי - אתה נעל
והם אמרו לי - אתה גרב
והם אמרו לי - אתה קירח
והם אמרו לי - אתה שעיר

מעשן כדי למות
לא רוצה להיות פה

צמד שירים
כשאת הולכת אני מוצא אותך במישהי אחרת
אני מתגעגע,
אבל אני לא יכול לראות את הפרצוף שלך

מצב
מנורת הלילה בחשכת החדר של העיר הגדולה
מפיצה דובונים מסתודדים על הכתלים
מפת כוכבים חגה על התקרה

אינטרוספקטיבי
הזיתי אותך בא אליי, מתפשט
הזיתי אותך פרוע לגמרי, שופך מנוע
הזיתי אותך אומר שאתה לא יכול בלעדיי
שאני כמו מקדש לתפילותיך

הלל
הייתה ילדה קטנה, גדלה לאישה לתפארת
הצמיחה שדיים, חמוקיה התעגלו,
אפילו פנייה יפו

סוריאליזם
כמו חיה הוא נחש
אוכל פגרי חיות קטנות ובולע אבנים
כמו עוף הוא דוהה
מרחף בין המגלבים של העולם הזה

קצרצר
כבר שבועיים בלי הישיבה הקבועה,
בלי היכולת להשתחרר ולהרפות.
להרפות את השרירים, המחשבות והראש.

כמיהה
איפה הוא האיש אשר האש בוערת בידיו,
והוא לא נכווה
איפה הוא האיש אשר השמש נשמעת לו
איפה הוא האיש אשר מדבר אל האל עין לעין

זה למטרה טובה
יש לנחם את נדכאי העולם העניים, המכוערים והממורמרים
צריך להראות להם שיש יופי, עושר ואהבה בעולם
להוציא אותם מהמציאות המטונפת של חייהם לשעה קלה

הרהור
והיא לא יודעת, היא לעולם לא תדע
את הכישוף שניכר בפנייה
כש-רק להביט בעיניה העצומות ופיה
מעורר תחושות של גבר שרואה אישה חדשה

חלום
כן, איש כזה מעורר רחמים
שחושב שהוא מחזיק את כל המפתחות
מן קרימינל, אבל עם לב טוב
שלא עובר על החוק, רק מכופף אותו קצת

פואמה
אם הוא יתאבד,
הוא יפסיק להיות מיוחד.
אם הוא יתאבד,
האנושות תאבד אותו.

צמד שירים
מחשבות שלי-שלך יש לכולם
אף-אחד לא מחדש פה שום-דבר
מי שבורח מפני יצירי דמיונו של מישהו,
שירוץ

קובץ שירים
למשל אני, מה איתי, איפה אני בעולם שלך
את לא אומרת
אולי אני בהמתנה
לא אכפת לי להיות בהמתנה, את אישה עסוקה

בלדה
אני אוהב לישון על ספסל בקיץ,
וליהנות מהאוויר הקריר,
ולנשום מלוא ריאותיי אוויר נקי ועשיר ומתוק,
ולראות את הערסים מתקרבים להתעסק איתי,

מצב
" אני לא אתפלא אם המצאת את כל הדבר הזה.
הספקתי להכיר אותך-
את מסוגלת להרבה יותר מזה!!!

הרהור
אבל אני לא רוצה לחולל בטבע כמו קוסית,
אני רוצה להיות קוסית
שגבר גדול וחזק ושרירי יחדור אליי ויבצע בי את זממו

מתחשק לי לדגדג את כפות רגליה עד שתבכה מצחוק
אני רוצה לצבוט לה בטוסיק עד שיהיה אדום
אני רוצה שהיא תישן לרגליי כמו חתולת מחמד
אני רוצה שהיא תרחרח את כפות רגליי כשהיא סהרורית

טרילוגיה
אנחנו יורדים על ברכינו,
מתחננים לפניכם שתעריצו אותנו
איך אתם לא רואים,
כמה אנחנו חשובים לנו

קצרצר
אני לא זוכר את כולן
כל-כך הרבה פצעים ופרצופים
אני זוכר שהיא בכתה,

כתבתי לך שיר זרוע כוכבים
שתלתי שתילים של חלומות
קישטתי אותם בהרבה תקוות
הפרחתי בתוכם יונים ופרפרים

ארוטי
אני מתגעגע לתחושה של הקוס שלך על השפתיים שלי.
את יודעת שזה הדבר שאני הכי אוהב בעולם.
אני אוהב לגמוע אותך לשיכרון.
כל מה שאני רוצה עכשיו זה להיות לך בין הרגליים

הלל
כמה עשירים חיינו, בשפע
של כל טוב עלי-אדמות
ומרומים
מה מבורכת היא השמש
המחממת עורנו וליבותינו החשופים

פארודיה
בוא אלינו, אלינו, אלינו לים
אל הים השוצף השוקק
לך הוא מחכה, לך הוא מצפה
שתשתזף

אהבה נכזבת
עד מתי תגידי
וזה יהיה לא
עד מתי תבטיחי
וזה לא יתקיים

מקבר
היא הייתה מרוסקת על הכיסא,
כל העצמות שלה היו שבורות
היא הייתה מרוסקת על הכיסא,
אחרי שהוא עבד על העצמות שלה בפטיש

ארוטי
בא לי לשמוע מה אני עושה לו
את הנשימות שלו נהיות כבדות
את איך הוא מתרכז רק בדבר אחד
ומאבד שליטה

צמד שירים
לא נראה לי שהוא יבוא היום
ולא נראה לי שהוא יבוא היום
אני מחכה ומחכה...
ולא נראה לי שהוא יבוא היום

קובץ שירים
אם יש לך משהו שאתה מוכן למות בשבילו -
אז יש לך משהו לחיות בשבילו.
הם אותו הדבר.

געגוע
בואי אליי בדרכך המשתמטת
בתוך אדים גדולים של ערפל
כי הלילה לא נגמר
ונפשי מתחילה להיאנח

פואמה
שיערה צבוע ענבר וקוצים רבים יש בו
עיניה זוג יהלומים נוצצים ועורה שנהב
פלדת אל-חלד מכסה את גופה,
כנגד תוקפים וכנגד טורפים

הומור
הוא אמר שהוא לא יסמוך על בייבי מוס יותר
ושהקשר שלהם לא יהיה שוב מה שהיה
והכי נורא זה
שאני יודעת שהוא צודק

מינימליסטי
בין כאן לשם
מפריד קו דק אחד

אהבה
איך זה, את אומרת,
אהבה קונים בלי כסף
לא ידעתי לענות
פשוט הצעתי לנסות

יחסים
הקטן היום קטן מאוד
והנורא היום נורא מאוד
ולי אין כוח לחכות
אני הולך לקטוף את זו שרוצה להיקטף

מצב
מפלט מפה,
מי לי ייראה
אני רץ על גבעות צחיחות
אין טיפת מים לנשמתי

צמד שירים
עם כוס קפה בכסות החשכה
שם היא תופסת אותי בצלצול הטלפון
אני שותה אותה,
כשהיא הולכת לבדוק

במחרוזת היא תלויה
כמו אנפה פצועה על קצה השובך
מחכה שהדלת תיפתח, והוא ייכנס
מחכה לו בחלוק כחול, מחכה לו בפיג'מה

בלדה
הוא לא נראה כל-כך טוב
אבל הוא עושה לך הרגשה טובה
בידיים שלך הוא נותן את הכוח ביניכם
בענווה שלו את מסתחררת

אלגיה
אנשק את כל הבנות כולן.
אעשה אהבה עם עצמי.
אסניף הרואין.
אלך עירום ברחובות העיר

ג'ננה
עוד יום של לונה-פארק בעולם המשוגע הזה
אוכלים הרבה מסטיק ומנפחים הרבה בלונים
איש הגלידה מחלק גביעי גלידה עם סירופ
ילדים קטנים מתנשקים ומבוגרים מתכוננים למות

ארוטי
אבל כן, אם את שואלת
את יכולה להיות עירומה ומאושרת
כמה שתרצי
תאוותנית, חרמנית,
או סתם חופשייה מבגדים
אני אוהב אותך בכל צורה

הם הולכים כולם, כולם, כולם הולכים
מהמיטה שלהם לאל שבמרומים
איך אני יכול להתחפש לעז-נפש ויהיר,
מול עיניים של צער כזה ש-כל עולמן חרב

מצב
למה אתה מציק לאח שלי הקטן?
אתה רוצה שאני ארביץ לך?
לא ידעת שיש לו אח גדול, אה?
לכל אחד ואחת יש גב

מקבר
לא חייבת לך כלום...
כל מה שאתה עושה,
כל מה שאתה מדבר,
כל מה שאתה חושב,

ארוטי
"אני רוצה לרדת לך בזמן שאת מעשנת,"
הוא אומר ומוריד לי את הג'ינס יחד עם התחתונים.
הוא מלקק אותי לאט,
בקצב של השאיפות שלי

הומור
יש לי גזר בתחת,
וכל פעם שאני חושבת על זה,
הוא נכנס יותר עמוק.

בלדה
ביודעין מגרד לה בעור,
מתחת לסוודר, מתחת לחולצה
היא מגרדת, היא חופרת,
הגירוד לא מניח

קובץ שירים
אני בוכה כי אני שונא אותך ואני אוהב אותך.
אני בוכה כי את המלאך שלי והשטן שלי.
אני בוכה כי אני בז לך ואני סוגד לך.

מחאה
חינכו אותי על חיים פשוטים, לא השגיות
חינכו אותי לעבוד בשקט למען הכלל וליהנות מחיים פשוטים
ומספקים
קוראים לזה תרבות סוציאל-דמוקרטית, זה כתוב במגילת העצמאות
אז מה קרה?

הרהור
2. לפעמים, אני מרגישה שאין לי מצפון.
3. לפעמים, המצפון שלי הורג אותי יותר מדי.
4. הייתי מעדיפה להתאבד מאשר להתוודות על אותם שקרים.
5. נאנסתי.

צמד שירים
הדגים השותקים מפרפרים ברוח
מבליעים כאב בשתיקת גאווה
נעלו את פיהם ושכחו את המפתח
הם עסוקים בהישרדות ללא נתינה

בלדה
הוא אמר לי אני לא בשבילך
את גורמת לי להיראות נמוך
משום מה לא הבנתי, הוא גבוה ממני,
הלכתי להתנחם בזרועות דודה

כל-כך הרבה דמעות
יורדות
יורדות
כמו טיפות

פואמה
אבל את יפה
ולכן את חושבת, אבל לא יכול
למען האמת, אני כמעט כבר מת

בלדה
באתי לתוך החושך להיפגש עם האיש בשחור
הוא באמת היה שחור
מרופד, עייף
הוא יצא מתוך החושך לבוש שחור

זה לא אני שבורח, החיים
בורחים ממני
תשע בשעון, ואבא
ברכבת סילון

אהבה נכזבת
את נבהלת -
הוא עוזב לעולם
לוקח את הזין היפה שלו -
ונעלם אתו

סוריאליזם
עקרו לי את הכיסאות מבית הקולנוע,
אבל אני לא מוותר
יושב על הרצפה וצופה בקזבלנקה

צמד שירים
איפה התווים ומי לקח אותם
כיצד לא נופל הכוכב אל השמש
מה זאת אומרת שהחמה היא צל
מי הבטיח לי גן-עדן של שושנים

וידוי
השמש יצאה בדיוק לחמש שניות
קרן שמש זוהרת נשלחה ממרום היישר אל
הזין שלי
כי הייתי עירום על הכיסא ועשיתי ביד

פואמה
הזכות לעצבות היא לא זכות שאפשר להצביע עבורה בכנסת
או לבקש אותה מאנשים
עצבות זהו איסור שאסור להביע בשום צורה או דרך

אהבה נכזבת
מה היא אומרת כשהיא נוסעת ואומרת אף-פעם לא תחזור?
אולי היא סתם מקנטרת, אולי היא טסה לארץ אחרת
אולי יש לה מישהו והוא לא אתה
אולי נשבר לה הזין מלשפשף לך את הזין

הרהור
וגם ככה אני סובלת בעבודה.
בשביל מה אני עובדת בכלל?
במה זה מקדם אותי בחיים?
התוצאה היחידה שיש לזה היא כסף.

שכול
גם אם עברה גיהינומים, היא בסדר עכשיו
גרה בבית קטן בעולם אחר, עם ילד שלא נולד,
ומנהלת את חייה בניחותא

הומור
בעלי גמד ואני שרמוטה גדולה...

לא, אל תמחו,
בעלי באמת גמד ואני באמת שרמוטה גדולה

אודה
הייתי צריך לאכול, זו לא אשמתי
הייתי רעב.
בן-אדם צריך לאכול

סאטירה
נטלו אותי חסר רוח חיים לכאורה
ועשו לי לוויה כיד המלך
כבוד כזה של אנשים וקינות,
לא קיבלתי ולו פעם אחד בחיי

מחאה
הם משחקים לך בראש
הם שוללים כל מחשבה שלך
הם מנסים לעצב אותך
הם מקלפים אותך כמו בצל.

יחסים
עיניי עצומות
מבטך, זיכרון רחוק
רואה את הכל מתערבב
כמו סלט שיכור

אינטרוספקטיבי
אם אני אשתה בירה,
חבית ועוד חבית
האם אהיה מאושר יותר,
ביודעי שאשתי שמרה לי אמונים,

ביקורת
את כל-כך פאקינג פתטית
איך יכולת לפשל ככה

ארוטי
הכל הזוי מסביב.
אחת בצהריים.
עשן ואלכוהול. אדים מהאמבטיה.
נורה שמחליפה צבעים ומקרינה על כל התקרה.

קובץ שירים
ראיתי משהו, משהו נפלא
אני רואה עכשיו אחרת, משהו השתנה
אין לי מה לומר, משהו בדעתי
משהו גדול מזה שהיה קודם

שכול
נוטלת את המגבת, שמה על עיניה והולכת
אני שותה עוד כוסית וודקה ומביט בעיניים שקועות
במיטה הריקה שהכילה כל-כך הרבה טירוף ובלגן
שם את השיר שהיא אוהבת, מתנדנד בחדרים

פואמה
המשיח לא יבוא על חמור לבן,
הוא יבוא במרצדס לבנה מפוארת,
ממוגנת בשמשות ושילדה משוריינת,
עם תת-מקלע על גג המכונית

סאטירה
"אני (שם מלא) החתומה מטה
מצהירה בזאת
כי אני מקיימת יחסי-מין
מרצוני החופשי

יחסים
היא צעקה עליו
היא הייתה אחוזת אימה
היא צעקה שהוא לא מאכיל אותה,
שהוא לא מזיין אותה,

נוסעים במכונית הישנה של אבא
אל המקום ההוא
כל ההרים נראים אותו דבר
כולם רטובים ומוריקים

גורל
ונפלתי בדרך ביער של עצים נושמים
והם שיחקו בי והגירו לי פירות רקובים
והייתי רוח מנשב בין עצים נושמים
והמכשפות כשפוני והשדים דקרו בי

קובץ שירים
קימטתי את האוויר
כמו היה לי אוויר לנשימה
השתעלתי שיעול תחלואה
נטרפתי בעולם אחר

סוריאליזם
תגיד, אתה מרגיש את הקריאה של הירח?
יללות חותכות את האוויר, ויש גם ריח
מהלהקה הזו אף אחד לא בורח
מי שניסה ולא הצליח כבר פצוע וצורח

גיהנום
מסתובב ברחוב, נדבק לאנשים,
מה יש לך?

יא מאנייק, אתה מנסה להדביק אותי?

בלדה
התנפחה לי הביצה הימנית
זו הייתה תאונת אוננות
מתפתל הלכתי לבית המרקחת לקנות משהו נגד הכאבים
כל הבנות חייכו אליי

וזה מה שיש בי
כל העולם המבולגן בראש שלי
לא נותן לי מנוחה

אהבה
לישון מחובקת כל הלילה,
ולהרגיש ליטופים נעימים.
ללטף גב וכתפיים וצוואר...
להריח את הריח שלך מהול בריח כביסה

הלל
זו בשלה כמו נמרה יש עליה
מתקרבת לגיל העשרה, אבל אישה במלואה
עלה שלכת בסתיו לא יכול לה, היא לא בוכה
זו תעשה ממך קציצה

ג'ננה
זיונים מזדיינים זיונים מזדיינים
אני אוהב זיונים מזדיינים
אני אוהב לעמוד לי זין
אני אוהב להכניס לתוכה עומד לי זין

כמיהה
גרמני אתלטי עם שרירים בולטים
מסנוור לה את העיניים
גרמנים יודעים ללחוץ על כל הכפתורים הנכונים,
אבל אין בם אנושיות

קובץ שירים
מפנטזת על זה שיכין לי חביתה וסלט.
מסובך?
פאקן חביתה וסלט!!

טרילוגיה
חדר עינויים בו יש קולב
עליו תלויים דיסקים
דיסקים ורודים לקוסיות
דיסקים אדומים לפרחות

סוריאליזם
בהתחלה הוא היה חי,
ולבסוף הוא היה מת
אבל בין לבין הוא אהב ושנא,
ועשה הרבה המולה ברחובות עפולה

מקבר
בוא נעשה שיתוף פעולה שטוף בדם
מכיר אותך כמו את אב-סבי
אז כל עוד אני כאן, וזה לא באשמתי
זוז הצידה, ותן לרקוד.

ג'ננה
ילדים נופלים מהשמיים ישר לתוך אינקובטור,
ונוטעים שורשים חזקים באדמה
הם לא מדברים הרבה, רק בוכים,
על מר גורלם להגיע לעולם הזה

ראיתי בעינייך שהלכת סחור-סחור
כל מה שמפריד בין אדם לשמיים זה חלון

סוריאליזם
האוויר משתחרר מהבועה בה הבן-אדם כלוא
והפנים שלו מתנפחות בשאיפה לחמצן
כוכבים מתנדנדים סביבו,
מתרחקים - מתקרבים

מצב
כשהוא עצם את העיניים הוא ראה צבע סגול
כמו הילת קדושים
מאוורר הרצפה סובב בראשו וסובב בכנפיו
החום הזה גרם לו לתשישות

קובץ שירים
והייתי רץ בעיניים עצומות
מחפש את הלב, הלהבה
והייתי דוהר על סוסים פראיים
בדרך מ-פה אל המחר

וחזו עיניי בית יעקב ובניו
עד הלכו במדבר שבעים שנה
לא מנצנצים בשמש כמו הכוכבים מעל
ממהרים על ערש שכינה

כמיהה
היא גוהרת והיא מטיילת
על הגוף שלך ושלי
היא מפולפלת והיא חושקת
בגוף שלך ושלי

סוריאליזם
הפכתי מים,
ואני מכסה את כל הרצפה
זלגתי טפטפתי מהתקרה,
ואני מכסה את כל הרצפה

בלילות אני האדם המטומטם ביותר בעולם
הראש שלי קטן-קטן, ואין בו כלום
אני לא מסוגל לעשות כלום, אפילו לא להרהר
כי כבר לא נשאר לי משהו טוב לחשוב עליו

מצב
תקנה לי טמפונים, היא אמרה,
ואני לא ידעתי שיש גדלים,
אז לא שאלתי
הגעתי למדף, מלא גדלים,

ארוטי
יש לו טעם של וויסקי וקוק
והלשון שלו רטובה ומושלמת
והיא בשבילי ושלי לכמה שעות
ואני בשבילו ושלו לכמה ימים.

בלדה
יחפה על משטח לבן
לחם לבן מתפורר בין אצבעות שקופות
הקירות מרוחים צבעים ללא היגיון
הרצפה מוכתמת בצבעים ויש עליה זרי פרחים

יופי הפרחים המלבלבים כל לב
על פניי עיניים דומעות
שמחה, הקלה
מנפנף הוא בחרב האור

אהבה נכזבת
בבוקר קפה בחלב
עיניים מתהפכות
השיער פרוע, הלבוש מרושל
יש איש שתקוע באמצע הרחוב

מינימליסטי
ילד שלי יפה
מה עשו לך החיים והאנשים
מדוע אתה יושב בפינה
מקופל בפחדים וכאבים

פואמה
אני אדריכל יפני בארץ רעידות האדמה
הבניין שלי יפה, מרשים
ועשוי מנייר

צמד שירים
מכונית חונה ליד הבית שלי
כסופה ויקרה ונקייה
אפשר לקחת אותה ולהכניס אותה לכיס
אם מקרוב היא לא הייתה מספיק גדולה וכבדה

אכזבה
ואני רק רציתי שיורישו לי אושר
כזה קטן וטוב, משהו לחיות בו
טיפת דמעה של אושר בעין רטובה
חדווה וצהלה קטנה שעושה חשק לקום

ביקורת
ירחם האל על החוטאים והחוטאות -
נאמר בכרוז ברחובות העיר החרדית
אבל אני לא חרד כל-כך
האמת שאני די סבבה עם עצמי
כזה עפיפון, הליקופטר

צמד שירים
מה קרה לך, עלמה צעירה
הוא לא רוצה בך, אז למה להיות עצובה
הוא וויתר על חייו למען תהיי חופשיה
אך את צולבת את עצמך, על מה?

אני אוכל מרק עם אטריות ותפו"א,
ויהיה לי טוב
אני אקח כדור למזל,
ויהיה לי טוב

כי את תלכי ממני
ולכן היום שתיתי
כי את לא תלכי ממני

דיאלוג
- מה שלומך?
+ בסדר
- מה עניינים?
+ בסדר

צמד שירים
אם אתה מול העיניים שלי כשאני עצבנית -
אני אנעץ בך ציפורניים
אם אין לי זין ואני חרמנית -
אני אנעץ בך שיניים

סוריאליזם
יש לי קרקס מלא בוטנים
בקרקס יש יציעים לכל הצופים
הם אוכלים בוטנים מתוקים ומסתכלים
איך החיות שלי קופצות דרך חישוקים

צמד שירים
אני אוהב אותך,
את לא יודעת מי אני
אני חושב עלייך,
את לא יודעת מי אני

קובץ שירים
לא היה לי גלידה ועכשיו יש
ואף-אחד לא מונע ממני לאכול אותה
גלידה משובחת ישר מהמקרר
כמה טוב לדעת שהיא בהישג יד

את פותחת את הראש עם איזה ספר
ומחברת ת'מילים לדמיונות
את שונאת את כל מה שקשור בך
אבל לא את עצמך

מינימליסטי
כמו מלך בלי ממלכה, כמו דרך בלי מטרה
אני הולך בין השמשות,
לא פותח עיתון, לא רואה חדשות

בואי אליי, בואי
בגופך הקריר
תעשי לי אמבטיה
בלב הקרח שלך

וידוי
תחתום לי פה ופה ופה
ועכשיו תתחפף
יש לי דברים יותר חשובים לעשות
מאשר לשרת אמן עם אגו בתחת

כולם מכבדים אותם
אפילו אחרי כוסית או שתיים
כולם מכבדים אותם,
אבל צוחקים עליהם מאחורי הגב

גן עדן
לא בשביל לדבר
לא בשביל להתחרמן
בשביל שנוכל להירדם ביחד בטלפון
כי אני לא יכולה שננתק

יחסים
לאן את תלכי ממני?
איפה כל הגברים ואיפה אני.
אני לא חכם, ולא משכיל,
אבל אני יודע מי את.

אכזבה
החדר ריק עכשיו
גם תמונות אין על הקירות
ולא ציורים

ג'ננה
בגלל שהכול נתון לוויכוח
ואין סיבה להיות מתוח
בגלל ש-כל הבלגן בתוך הראש
ואין לאן להימלט

גיהנום
מה זה? מה זה? עונש מוות?
מה, אתם הורגים אותי? אתם רציניים?
על מה? מה עשיתי?
אין לכם זכות להרוג אותי

יחסים
ובלילה מה אכפת לנו מאחרים
אני מנתק את הטלפון
עוד כוס-קפה לי, תה לך
את מניחה את הספר ושוכבת לצידי

קינה
גברים מקצוענים יודעים מה הם רוצים,
אף-פעם לא טועים, גברים מקצוענים
אבל אני לא מקצוען, אני אפילו לא חובב
אני סתם לוזר שמרכלים עליו בשכונה

סוריאליזם
ראלפי... מי אתה,
חבר של ראלף?
למה הרגת את ראלף?
האומנת שלך שמעה עליך, ראלפי,

דיאלוג
- את יכולה לישון איתי,
נשקע לנו בעשן ונרדם לכמה שנים.
נתעורר כשהכול טוב יותר

דיאלוג
- למה אנחנו אוהבים אותך כל-כך?
+ כי אתם מפגרים.

- למה אנחנו אוהבים אותך כל-כך?
+ אין לי מושג.

ראפ
אולי אני צריך כפית סוכר בקפה שלי
אולי אני צריך כפית סוכר בבירה שלי
אולי אני צריך לאכול קוס רטוב וטעים
אולי אני צריך לדחוף לגרון זרג גאה וחצוף.

למה מה את עושה כל היום?
בדיוק מה שאני
אבל אני הפסקתי להתלונן עוד לפני שהתחלתי
יש לי מה לעשות עם עצמי גם אם זה כלום

למה תבכי אישה
מי עומד מעל ראשך
מי השולח אצבע מאשימה
מי השולח מבט מאוכזב

הרהור
לפעמים אני לא יודע מה אמתי, אם בכלל.
כאילו, כל החיים והעולם הם אשליה,
אבל לכל אחד יש אשליה אחרת.
כל אחד מקבל סיפור שונה.

ולפעמים
כשאין עוד דרך
והשיגעון מכה בראש
והחומרים

אכזבה
ואם תבואי, אם תבואי מה את תראי
האם אקבל אותך כמו שאני
חולשות עומדות מעלינו מתגבהות
בכל זמן שעובר

צמד שירים
כשאני מסתכל אל תוך עינייך, אני רואה אהבה מסתתרת
אהבה מחזיקה לנצח, ואת יודעת ש-לב משתנה
וזה קשה להחזיק את הנר דולק בגשם דצמבר הקר
אם את רוצה לאהוב אותי, אז יקירתי אל תפחדי

ארוטי
"תישארי איתי עוד",
הוא לוחש מבעד לחושך
לאחר שהוא מנתק את הלשון מהגוף שלי
ומרים לרגע את הראש מבין רגליי.

קצרצר
התרשלתי במילוי תפקידי, מגיע לי מכות בטוסיק
לא שמרתי על עצמי
הבן-אדם מדבר ומדבר ומדבר,
אבל מה הוא מבין, מה אני מבין.

סוריאליזם
מחלה אתה גומע
במנות קטנות כמו רעל
מבקבוקונים קטנים
מרקחות

אהבה נכזבת
אתה יודע, הייתי הכול בשבילך,
אבל שכחת אותי, קרעת אותי לגזרים
אני רואה אותך כל הזמן, מסתובב בשכונה,
לפעמים אני פונה אליך, אתה לא מכיר אותי,

ג'ננה
החדר ריק ונגמר לי הפלאפל
נגמר לי הפלאפל! נגמר לי הפלאפל!
שותה קפה כי אין לי מה לאכול מלבד פלאפל
שותה קפה כדי שלא יהיה לי תיאבון

דיאלוג
- איפה אתה גר?
+ מה זה משנה?

- אל תתחצף, ילד,
תענה על השאלה.

הומור
כשהיא סוף-סוף החליטה לקנות מיטה זוגית, שמחתי
בדר"כ הייתי יישן על הרצפה
או על המקרר
או בשירותים

ארספואטיקה
בלב שלי לא להתעסק על ערש מילים
זרקתי, השלכתי, עיניכם הרואות

ג'ננה
המילון ירוק-חום כמו אבן-שושן, כמו סלנג
גם מילים כשרות הולכות, גם מילים בשפות שונות
לפעמים המגבת גדולה ולפעמים כתומה
אבל תמיד כחולה

כמיהה
אוהבת אותו מריר,
עם קוביות, שחום ומלא ברק.
שיהיה לו ריח טוב,
שתהיה לו אמירה.

בלדה
אני קופא מ-קור בתוך הדירה החדשה שלי.
יש פה הכול, אבל אין חימום.
השלג מצטבר בדפנות החלונות.
תפסתי שפעת, והיא מחמירה.

מצב
מקבלים ארטיק קרטיב לבן בטעם מנטה
ומוצצים אפילו את המקל
יש לשתול את השתילים
שהם אפילו לא יודעים מה יצמח מהם

אתה רוצה להמשיך, אבל אתה לא יכול
אתה מקיא את הארוחה האחרונה שלך
ויש לך עיניים בוהות ועיניים עם חורים
ואתה מתכוון לגלגל סיגריות כל ימי חייך

ארוטי
סיפורי אלף לילה ולילה
האומץ בא רק אחרי שלוש כוסות
הוא זורק לה מבט ומתחיל במשחק
הוא גם בודק מה חברותיה בינתיים עושות

טרילוגיה
עריכה לשונית -
הבן-אדם במצב עציץ,
הוא מקבל אספקת מים בצינורות

כעס
לקחתם ממני את האינטליגנציה שלי,
את הבטחון שלי, את העצמאות
עשיתם אותי פאקינג תפוז מיכני
תבוא אליי ונדבר, היא אומרת

אמונה
לתפוס את הכוכב הנופל
להתעלס עם עננים
להרגיש רוח בפנים
להאזין לדממת הלילה

כשאת שוכבת עם עצמך בעירום, אני לא נשאר לגלות
אני פותח את הדלת ויוצא, ומשאיר אותך עם אלף מאהבים ומטחי זרע

מעל ההר מופיעה קשת
בה זורמים מים
אני מעשן, אני אוכל בשר
טוב לי בלי שיגידו לי מה צריך לעשות.

ג'ננה
ברכני, אבי, כי טעיתי
התקלחתי ללא סבון
את הזין שפשפתי
בצמר-גפן ואפרסמון

ג'ננה
נפתח לה הראש
חדר המדרגות היה מקושט בדם מתוק
יצירת מופת
אמרתי זה כל-כך יפה, צריך לצלם

מצב
גם חלמתי כל מיני
והייתי מטושטש
מה זה מקרן קול ואיך הוא פועל
מה זה מקרן קול?

מלבד החרוזים לא היו לו חברים
כולם נפלו שדודים בשדות זרים
רק עין האפרכסת דיברה דיבורים
תמיד הייתה בוחנת, גם את הכי גיבורים

בלדה
הכלב הצפתי היא מטיל אימה בשכונה
אבל רק מרצ'לו ידע לדבר אתו
הוא היה מרגיע אותו ומתייחס אליו כמו חבר
רוחץ אותו ומספר אותו

אינטרוספקטיבי
הם לא מצליחים לשמור על אורך נשימה,
וחווים התמוטטויות עצבים בשרשרת,
כמו בדומינו.

סאטירה
אתה דביל ש-חי בסרט רומנטי,
אין דברים כאלה
יש התחייבויות כספיות וחובות של טיפוח,
יש דברים שצריך לתכנן בקפידה

מתנצל מראש אם זה פוגע ברגשותייך
משהו במזג-האוויר השתנה
על ראש ההר לא בוער לפיד
וראשי לא בגובה מעוף הנשרים

ייסורים
אתה מתעורר באמצע הלילה,
אפילו הציפורים ישנות
ירח מכושף מרחף בין ערפל לעננים,
נדמה שכולם עליך מוותרים

מקבר
ואני מסטול הראש בעננים
מקיא את כל הרעלים
יושב לי שקט בפינה עם מחברת
ומשורר שיר קטן, שיר לכת

אינטרוספקטיבי
גם יש לי חשק לשאוג אל הירח
גם אני מתקפל ולפעמים כבר אין לי כוח
אבל היריות ממשיכות ופה הולכים מכות
ואין לי דרך ללכת בה לחיות

ג'ננה
אם יש לך את ההגינות לשחק משחק הוגן
בו אני יפה בשבילך, בפנים ובחוץ
אם יש לך את המעלה להתעלם מהפגמים שבי,
ולראות את הטוב

הלל
איך אפשר להגדיר את זה,
זה בלתי ניתן להגדרה
קסם בשמיים או חזיונות באוויר,
אפילו לא דמיינו את זה

סוריאליזם
אקדח מים שיורה מים
אותו ממלאים מהברז
ששוטף מים
נמלא אותו קולה מהברז

ג'ננה
נשים גדולות מחקות אותי ונרדמות
אף גבוה עולה גבוה ויוצא מהתמונה
חתונות תלויות על הקירות
שכבות צבע על הקירות

קובץ שירים
מצאתי אותם בין ירכייך, אישה,
ובכבישים הבודדים בין הערים
בארץ לא נודעת בה לא ביקרתי
הייתי, אבל לא הערכתי.

אינטרוספקטיבי
ילדות קטנה
עמדה ב-צל
זהו זמן להתמסטל

הרהור
יציאה הזויה במקצת.
אבל אני מניח שהיא הייתה יכולה להיגמר
בצורה יותר הזויה.
יצאתי לאחד מהברים הקבועים,
נתקלתי בבחורה שיצאתי איתה לדייט אחד ויחיד.

סוריאליזם
ניסינו חורים שחורים
ניסינו סופת קוונטים
ניצינו פיצוץ אטומים, מולקולות וכרומוזומים
מה עוד אפשר לעשות?

סוריאליזם
שמוליק מעשן את הסיגריה
כש-מיקו מנגן על הגיטרה
הפאב מלא עשן
והסיגריה של שמוליק מעלה עשן

מצב
הוא קעקע את כל הגוף שלו ציור מכונות
כאילו הוא רובוט, סייבורג, אנדרואיד
היא קעקעה כל הגוף שלה תותים, דובדבנים וקצפת
כדי שהגבר ירגיש כאילו היא משהו מתוק באמת

אתה משיל את סנדליך
והרצפה קרה אבל נעימה
מדליק לעצמך סיגריה לסדר ת'ראש
אתה לא מסתכל אחור

אהבה
הנפתולים שלי הם לא הנפתולים שלך
קחי את הטוב ושכחי את הרע
סלחי לי על חטאיי
לתת לא יכולתי יותר

מינימליסטי
הם לומדים לבגרויות,
ואני מעדיפה סקס וסמים.

דיאלוג
+ מה אתה אומר על הטירה?
- היא עתיקה אפילו ממני...
+ חחח... ברור, היא בת 500 שנה
- מי גר בא?

ג'ננה
כלומר את רוצה בלון מעופף
עם סרטים וצמה
ושובל מתנפנף כמו נחמה
למען ירגיע רוחך הסוערת

יושב פה אני ואומר - מה לעזאזל עושים עכשיו.
בכיתי על אדם כמעט זר,
אני שומע אותו שר

טבע
נרקיסיזם:
מתגרה מהמחשבה שגם העונות
מתחרות על הזכות לענג אותי

מצב
יושב על שק של עדשים
ומולי, מחזה מרשים / ברחובות עפולה הקשים
לא תאמין, איזה דברים מתרחשים
כשיושבים על שק של עדשים

עוד כוס קפה לפני שאני יוצא החוצה בחשכה
עוד כוס קפה אחת ואני יוצא לזרועות הרוצחים
כל חטאיי בשל חולשותיי, אם יש נקמה בי
כל חיי בעיוורון ביד הגורל אם יש צייד מכשפות בי

בלדה
כאלו הם חיינו באקווריום של תוכי הילד,
ש-רק רצה דגים לטפל בהם,
כדי להעניק להם אהבה,
ושהם יהיו תלויים בו

מצב
אני עייף בצורה מעוררת רחמים
אני שבוז, קצוץ, מצוץ, רצוץ
פתאום כמו אתה מרגיש את כל השנים, והם לא היו קלים
ול-מה הגעת? ל-מה?

טרילוגיה
אני אדם נרדף על-ידי רשויות החוק, וגם על-ידי העולם התחתון
אני ישן עם אקדח מתחת לכרית,
אל תשאלו אותי מאיפה השגתי אותו, זה סוד
יש לי כלב שמירה אימתני עם מלתעות כמו כריש

הפטמות שלה בערו לכל מגע
עיניה היו טובות, אבל אכזריותה קשה
ים של גברים עבר בין רגליה,
ים של השפלות בשל ניצול גופה

קצרצר
עכשיו היא חכמה ממני,
ופקחית ממני,
ונבונה ממני.

אלגיה
את מזועזעת
את בתדהמה
אל תפחדי, עלמה.

יפיפיית עלמתי
יפיפיית עד בלי די
שיערך הגולש מעלה אודם בלחיי

פואמה
אני רוצה לקום מהמיטה בערוותי,
במערומי לרדת במדרגות למטבח,
להכין ביצת עין בעודי מענטזת
עם ישבני החצוף לשירי הרדיו.

סוריאליזם
מעל שמיים קודרים,
יערות וג'ונגלים
חיות טרף ומכרסמים
ילדים טובים וילדים רעים

צמד שירים
בצעדיי ענק הוא חצה את הארץ
בנפול האדם מי ימצא אותי

צמד שירים
אמיר מסנוור אותי עם שיניו ומרים ג'וינט.
תמי מגרדת את אפה בשאט נפש.
יואב מקליד משהו בנחישות על מסך הפלאפון.

ארוטי
את ואני באמבטיה
בתוך המים החמים
אני מעלייך, את מפסקת רגליים
אני מנשקת אותך באטיות

צמד שירים
ילקוט על השכם כל החיים
אין לך סיגריות בפה
אין בקבוקים
מצאתי עצמי בלב גיהינום שלך

ארוטי
ולפעמים אני הפרי שלך
ממתינה שיתקוף הרעב
ותקלף אותי.
תתחיל לחפור בבשרי

הלל
רוצי, שמוליק קורא לך
ושולח 14 פרקים
רוצי, שמוליק מחכה לך
ושואל אם קראת את הסיפור שלו ושל דינה

יחסים
אבל את תפרשי את כנפי הפרפר שלך,
בשיא תפארת צבעים
את תעופי מקצה אצבעי,
ולא תשובי

סאטירה
וייייי... זה יום השואה!
לא התקלחתי, לא התלבשתי יפה, לא התאפרתי!
ואייי... מה אני אלבש?!
את מי אני אזמין?

פיוט
כמו ציפור על חוט חשמל
כמו שיכור בחתונה
ניסיתי בדרכי להיות חופשי
אני הטיתי את כל הנהר לפי

וידוי
לפעמים אני באה אליך ציפור שבורה
שתתקן אותי
שתגרום לי לחוש שאני יכולה
שתיתן לי את הכוח להאמין שעוד קצת

דיאלוג
- את צילמת את זה?
- כן
- יש לך חוש מדהים לטקסטורה וקומפוזיציה

קינה
עוד שיר אחד לפני שנתעלף
על שמש ירח, על ליל חמסין
מאוורר רצפה שולח מוזיקה קרה צוננת לפרצופים קודחים
העולם מלא בשלכת של ייאושים נושרים

סוריאליזם
בלילה נורא איש לא ראה
טעם החפץ שגדל בגינה
ארגזים של תחמושת ישנה מונחים בין מלפפונים
ירח חרמש פוצע את האבטיחים המדממים

כמיהה
אני צריכה גוף.
מישהו.
איש.
שיתפוס פה נפח בחלל.

יש לי מקום בשבילו בתוך הקודקוד
מקום בו הוא יכול לשחק במילים,
להעיר הערות נבזיות,
לקלל אנשים,

הרהור
היא קוסית.

לא פלא שאנסו אותה.

סאטירה
היית יכולה להיות
אחלה כוכבת פורנו
עם גוף כמו שלך
וחזה מהמם

דיאלוג
+ אתה יכול ללכת.
- טוב, ביי...
+ אה, רגע... מה שכחת?
- מה?

פיוט
הו, הארלי, הארלי,
למה רצית ללמוד קרימינולוגיה?
האם העולם האפל והאלים משך אותך,
או שרצית להבין גם את הצד האפל שלך?

יחסים
קיבלתי סטירה מצלצלת כבדה
מיד עדינה ענוגה ונשית
האם טעיתי, אני שואל
זה לא יפה, אני אומר

כאב
לרוב
הגוזלים עוזבים את הקן
כשמגיע זמנם
לפרוש כנפיים

ג'ננה
התדר מכוון על התחנה הנכונה
הכול בסדר בממלכת המשועממים
אפילו הילדון השמנמון כבר לא בעננים
הוא בעניינים

מינימליסטי
- איך תרצה את הקפה שלך?
- כמו כל יום שלישי,
מי מעיין איטלקי מורתחים,
כף קפה שחור גדושה

פזמון
אני לא מצליח לכתוב כלום!
קפיטליסטים מזוינים...
אף-אחת לא רוצה להזדיין איתי, כי יש לי עבירות מין!
קפיטליסטים מזוינים...

וידוי
אני אדם מאוד מתוסבך
אני אוהב לחיות, אבל שונא את החיים
אני נהנה מהחיים, אבל חבל שנולדתי
אני אוהב סקס, אבל שונא יחסים

הסיפורים והשירים שסיפרנו
מה הם אומרים?
מי נשאר שפוי יותר ומי פחות

ג'ננה
איזו יפה היא...
אני רוצה למצוץ את אצבעות הרגליים שלה

יחסים
את יכולה להיות יפה אם את רוצה,
ואני אוהב אותך בכל זאת
אבל אני לא יודע אם אוכל להיות איתך,
כי התרגלתי להיות עם עצמי

קצרצר
ראיתי אותך לא אומרת מילה כשכשלו רגליי

איזו חמודה את, ממש מתוקה
ראיתי אותך מרחוק ותפסת אותי
את פנויה עכשיו לקפה?
מה פתאום? את מהממת

גורל
נגמר הבן-אדם,
הזדחל לתהומות חשוכים
סגר את מעטה הקרח מעליו
נעל כל דלת וחלון

יחסים
ראיתי אותה יוצאת מבית לא מוכר
גבר זר ליטף אותה בפתח לפרידה
חפן את ישבנה ונישק אותה נשיקה עמוקה
אמרתי אני ארצח את הבת-זונה!

אינטרוספקטיבי
הוא קם לא מאופס בבוקר
זה לא יוצא דופן,
אבל זה נמשך כל הבוקר

אכלתי היום את הבשר הנא, שניים-שלושה המבורגרים
יצא לי שיר "רצח"
כי באיזה מקום זה עדיין דופק, ומשהו זוכר,
כי באיזה מקום אי-אפשר לטייח

הרהור
אני מתחזק במערכת היחסים שלי, עם עצמי
למשל כשאני מדבר איתי, אני מבין אותי,
זה משהו שלא היה קודם
אני מבין יותר איך המערכת הפוליטית פועלת

דיאלוג
תכלס.
איך קורה מצב כזה?
מחדל עולמי!

באתי לגבות מחיר על 28 שנה של סבל, לאימי
ועל 20 שנות סבל לי
תסובב את האוזן לכל הכיוונים, ותנסה לקלוט את התדר
אתה על הכוונת שלי עכשיו, בן-זונה

נועלת סנדלים על כפות רגליים צרובות שמש
דבש בעיניים ואבק בשיער
ברוך את מתרוממת מהכורסה ומבקשת את קרבתי,
בעודך מתרחקת

גן עדן
ושב שוב לראות את הרקפת
שכבר הפכה ל-ורד
והיא לא מפסיקה להפיץ ריח ורוד
של אחוות רעים קרובה בין בנים ובנות
והוא מטפטף את הידע שלו הרחק
ואומר עשיתי, ומתרחק

כמיהה
כ"כ היה בא לי לעשות אותו.
נראה טוב, קליל אבל מתוחכם.
יש לו ריח למותתת.
הוא מגרה אבל מתוק מדי, עם זה אסתדר.

מקבר
טוב, כולכם בטח בארוויזיון
אבל הנה מספר עובדות עליי:
1. את הסטייקים שלי, אני אוהבת רייר.
2. אין חסינות לאף אחד,

גורל
מה הוא אומר
כשהוא מתייבש, כשהוא מתבייש
מנוכחות השמש שזורחת פתאום
ומפילה חלל את הלילה

בלדה
ראו אותו רץ אחרי משהו
הנעל שלו הייתה קרועה
הוא התנשם בכבדות,
הבן-אדם מעשן שנים,

קובץ שירים
אתה רוצה לחיות כאילו לא נולדת
כל יום שאתה לא יודע - אתה מצטער יותר
בעיירת הולדתך אתה לבדך מונח
כל מי שאתה מכיר - אתה שייך

צמד שירים
לקחתי שלוק מהבירה
לקחתי עוד אחת
לקחתי שלוק כפול
לגימה גדולה

שברתי את השיניים בניסיון להבין מה את רוצה
יכולת להשאיר אותי עם קורת גג, גם זה לקחת
הכוסות עדיין שקופות אם הן עשויות זכוכית
הנגרייה סגורה מכדי שתבני לי מיטה

קצרצר
התקלחתי מקלחת ארוכה
ועכשיו
במקום שני שזיפים מיובשים
יש לי עשרה.

ביקורת
שימו לב לזה -
"החיים הם שורה של החלטות -
למכור או לקנות,
לקנות את זה - או לקנות את זה.

אהבה
לאהוב אותך
בכל לבי
יחד נרקום
את פזל חיינו

קצרצר
קורונה אהובתי,
למה תסתירי פנייך,
בואי אליי הביתה שלי
ונשתה לחיים.

קובץ שירים
היא ערכה לי את הרשומה לאורך ולרוחב עם כל הפרטים.
אני סידרתי את הקוביות העשויות קרח בשורות וטורים.
את המספריים היא נטלה וגזרה את היופי לפרטי-פרטים.
היה לי צר מאוד, גם אם מרענן, וביקשתי פתרון למצב הנוכחי.

מינימליסטי
הם גורמים לי לפריחה אדומה בכל הגוף
עם שירי האהבה שלהם

אהבה
גבר מחזיר ציוד דרך מרפסת
מזמזם שיר ישן
נצבט בלבו מסתימת עורקים,
נחבט בשולחן

הגות
מגיע לנו אהבה
מגיע לנו סקס
מגיע לנו אינטימיות
מגיע לנו מגע

גן עדן
מריחואנה
וויד
גראס
גאנג׳ה

געגוע
עוד סיגריה אני רעב
לעוד נשיקה עם לשון
למה הבטת בי ושתקת כמו דג
אני מחפש אותך בכל מקום

בלדה
שליח פיצה מגיע לחדר במלון למסור פיצה
הגבר פותח וטוען שאין לו מזומן
וכרטיס אשראי לא בא בחשבון
בינתיים האישה הסקסית מאוד מחליפה בגדים בחדר המקלחת,

בלדה
שמוליק השמן היה שמן
הוא בלע הרבה אגו
הוא תמיד היה מתלבש מצוחצח ונקי ומהודר
הוא תמיד דאג לתספורת הכי מגניבה

קובץ שירים
וואי, כמה בא לי לזיין שמנה...
על מי אתה חושב?
לא מישהי מיוחדת
ראיתי היום שמנה יפיפייה, ניסיתי ליצור מגע דיבורי, לא הלך.

קצרצר
עין אחת
אוזן אחת
שפם כתום
זנב קטום
שלוש רגליים
וזינוק לשמיים.

אהבה
את הבריזר שטפתי ביום שטוף שמש
כשאני יושב יחף על המדרכה, בוהן בשלולית
ומהרהר איזה יעדים עוד כדאי לכבוש

געגוע
הולכים ובאים כמותך השכם וערב
הם מאירים לי פנס לתוך האישונים
מקישים על הרקה
"יש מישהו בבית?"

מחאה
היו לנו נעורים מלאים פצעי-בגרות בלב
וגם סכינים, אולרים וסמי-מוות
היום אנחנו פותחים חלון לקטוף קצת שמיים,
אבל השמיים אטומים כמו מדבר

בשמיים שריטות של חורט אדום
אני מקיא את מזוני
מחפש בין הכוסות אחת נקייה
כרית להניח עליה את הראש

כמיהה
האם זה כ"כ נורא לאהוב אותך מרחוק
גם אם איני נוגע אני חושב
בשר ודם, אהיה לך למראית עין
זה לא נועד לקרות

ארוטי
חזק.
הו, כן, בבקשה.
תזיין אותי חזק, תבעל אותי.
תזיין אותי עד שאאבד תחושה.

סאטירה
לך ישר, אל תסטה,
אתה יודע שזה לא מוביל אותך לשום-מקום
החיים הם מה שאתה עושה מהם,
אז תניח לבולשיט ותהיה עצמך

כעס
אה, הקיסר האדיר ה-כמעט כל יכול,
העניק לי תואר, שאמור להיות תואר כבוד -
"הבלתי רצוי"

כמיהה
תחזור, תחזור
תחזור מאוחר, אל תשכח
תחזור עם עלות השחר
תחזור עם פרחים, עם עוגיות

כמיהה
אם את רוצה להלקות אותי
אני לא אתנגד לרוע שלך מאמי,
כי את כל מה שיש לי,
אפילו אם אהיה חצי בן-אדם

תכתבי לי כמה את מתגעגעת
כמה את רוצה לקרוע לי את הצורה
תכתבי ששרפת את השערות שלי
ואולי הבאת לי מנוחה

אינטרוספקטיבי
שתייה קרה ביום צהריים חם,
זה טוב כל עוד יש לך מה לעשות עם זה
אם אתה תקשיב למוזיקה הרבה,
בסוף זה יהפוך רק לקולות רקע

טרילוגיה
מאמי, אני רוצה לגעת בך
אני רוצה לצוד אותך
אני רוצה לדפוק אותך,
אני רוצה להרגיש אותך בעצמות

כמיהה
"אני אכול תשוקה אלייך עד לשד עצמותיי,"
הוא לחש בקול צרוד וניחר.
"רוצה לבוא למיטתי, בבקשה?" הוא התחנן.

כעס
בבוקר אני לא מוציא את הלשון שלי מהבית
הצרות נכנסות לחדר, אי-אפשר להתעלם,
אסור להיעלם


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אבא הלך לטייל. אבא הלך לטייל והשאיר אותי כאן לבד עם בדידותי
וכלא תודעתי. אני יכול לשיר לי שיר, וזה מה שהרדיו עוזר לי
עכשיו. אבל מה זה מספיק במוצ"ש, אוי מוצ"ש, זו קללה.

ג'ננה
גם כשאתה הולך, אתה לא רואה אותי.
אני מנערת בעדינות את נעלי-הבית, מוזגת את היין, מקשיבה לשירים
ישנים. אני רוקדת עם עצמי ככה לבד, עם כל מי שאהב אותי אי-פעם.

שערי משוח בג'ל לאחור, כולי מפזר ריחות של יוקרה וכבוד. אני
עומד על הבמה ושר לאנשים שמנים בחליפות גדולות, לנשים משופצות
עם טמבור על הפנים. אני יורד לקהל כאילו זה מקומי, ועולה שוב
כאילו הכתירו אותי.

יסורים
היא מהלכת כאילו בתום. כאילו אין לה ולו דבר עם החרא בעולם
הזה. היא הולכת עם שמלה ארוכה בצבע רך, שיערה אסוף ועורה רענן.
היא הולכת כאילו כרגע התקלחה, ולפני כן הזדיינה. היא הולכת
כאילו כל העולם דואג אך ורק לרווחתה.

אתה מבין, אנחנו משתמשים. ככה קוראים לנו כאן, ככה מכנים
אותנו. כל ספק אינטרנט יקרא ללקוח שלו משתמש, ויספק לו את הסם.
ומה הוא בעצם הסם?

מכתב
מעשנים, גם אני, הם לא אנשים רעים. הם אנשים מסכנים. הם פוגעים
בעצמם, ולרוב ממשיכים לעשן, כי אף על פי שניקוטין משפיע מעט
מאוד על ההתנהגות החיצונית, הוא סם חזק מאוד וממכר מאוד.

באתי אליך ביום שישי, בן-זונה, ואתה לא פתחת לי את הדלת. ידעתי
שאתה שם בגלל המוזיקה, ואם זה לא הספיק אפילו משכת בידית לבדוק
שהדלת נעולה. אני הייתי עסוקה בך כל-כך הרבה זמן, ואז היה לי
מה לעשות, וכשחזרתי החלטת להעלים אותי. תחושה כאב כזאת צורבת
לא חוויתי מימיי

קודם כל אתה צריך להתנער מהחלום. אתה לא רוצה להתנער מהחלום אם
הוא היה מתוק, אבל יש מי שדואג לזה. הרבה רעש, הרבה עצבים.
הרבה משחקי אגו. אם אתה לא קם יש מי שדואג להעיר אותך. מרים את
הראש שלך סהרורי מהמיטה, ונותן לך להסתכל סביב, למקום העלוב
הזה יחסית לעולם הח

הייתי מת להשתין, אבל התאפקתי. לבשתי את הג`ינס, שמתי ג`קט,
לקחתי את הנעליים של הבית איתי, ואת הכסף, והלכתי למכולת.

יומן
ערב טוב. זה לא היה חכם, בכלל אני אדם לא מאוד חכם, אבל שוב
ניסיתי להפסיק לעשן ועוד בדרך הכי קלה והכי קשה - פשוט לא
לעשן.

יומן
גרעין של אמת בכל העסק הזה. כולם חושבים שהם צודקים. גרעין של
אמת מעוותת בעולם מעוות, אין פלא שכולם חושבים שהם צודקים. כל
אחד רואה את המטרות שלו בלבד, הן לא תמיד הולכות ביד עם מטרות
אחרות. כל אחד חושב שהמטרות שלו נכונות, או לפחות הרבה יותר
חשובות.

היא הייתה באה לפעמים ועוזרת לאימא בכל מיני עניינים של הבית.

לפעמים היא הייתה עוזרת לה לבשל, לפעמים לנקות.
לפעמים הן סתם היו אוהבות לשוחח.
אני לא רציתי להתאהב בה, ובגלל זה הייתי בורח מהבית כל פעם
כשהיא הייתה באה.

אורבני
הלכתי לי לתומי למכולת. נשארו לי שטרות אחרונים. אני עולה
במדרגות ומגיע אל השדרה, ורואה חתולה יפהפייה יושבת ומביטה בי
בעיניים צהובות. לא גמרתי להתפעם, יורדת ויוצאת מגרם המדרגות
אישה מבוהלת, שהרגשתי שהיא בשלבי היריון ראשונים.

זה לא משחק ילדים זו שיטה אמנותית רוחנית להגשמה עצמית אני לא
מצליח להיות שפוי במהלך התהליך אף-אחד לא מצליח מה גם שאין דבר
כזה שפיות אתה צריך לשחק עם המוח שלך כמו בלגו שלבים-שלבים כמו
לבנות דירה או לשפץ

אם אני הייתי רוצה לאכול הוא היה אוכל איתי, אבל את חצי יום
חמישי השני וחצי יום שישי הראשון העברתי בלי לאכול, וכשהוא בא
עם הפיתות ישר הכנסתי בהם חומוס וכאלה ואכלתי איזה 4 פיתות,
פיתות גדולות. התחרטתי שקניתי פסטראמה על גחלים, היא הייתה
מגעילה.

סאטירה
אני לא באתי לכאן כדי לבדר אותך, בן אלף. אני יש לי עיסוקים
אחרים לגמרי. האופוזיציה חונקת אותי, דעת הקהל נגדי, התקשורת
מסיטה נגדי, מנהיגים זרים לועגים לי, מנסים לתפור לי תיקים
פליליים להפיל אותי, ואפילו הבן הפצפון שלי לא אוהב אותי. וגם
לא אשתי.

יומן
היא אמרה שיש לה גוף יפה, וזה נכון, תמיד רציתי להתענג על הגוף
שלה. אבל כל הזמן היא דחתה אותי פיזית, כלומר לא ממש נגעה בי,
אבל הייתה יושבת קרוב-קרוב אליי, ומדברת איתי, עד שיכולתי
להריח את הריח המשגע והמחרמן שנטף מגופה.

יומן
מה הולך לך בתוך המוח, בנאדם? תן שיטפונות של חומרים כימיים
מציפים אזורים שונים במוח, סיעורי מוחין אחד אחרי השנייה של
התפוצצות סינפסות, תאים נדלקים באור מסנוור, מסתירים באורם תאי
היגיון, אתה צף על סם טבעי, תגיד תודה רבה ותשתוק.

ג'ננה
"תעשן, תעשן, צריך לשטוף את הרצפה, שייפול עלייך הגג אמן,
תעשן."
בא לי לשבור משהו, אבל אני יושב שקט על הספה ומעשן את הסיגריה,
והיא מתרוצצת כמו מטורפת, מזיזה דברים ובעצם לא עושה כלום.

יומן
כשהלכתי לפני כמה ימים למכולת, לא ידעתי שאפגוש אותה. השעה
הייתה בערך 7 בערב, אבל הרגישה לי הרבה יותר מאוחרת, לא יודע
למה.

פניה
הזוויות שמסתכלים בהם על החדר, משנות את מראה החדר. ברור שאם
פניך יהיו מופנות לקיר, תראה קיר. אם תסתכל מהפינה אל הזווית
שחולשת אל החדר, תרגיש כמו שליט החדר. זה כן משנה איזו מוזיקה
מתנגנת לך מהרדיו או מהדיסק. זה כן משנה אם אתה קורא ספר,
ואיזה. וזה משנה אם את

יומן
אני לא יודע ואין לי מושג. הלכתי למכולת פעמיים, שתי מכולות
שונות. אני שונא לצאת מהבית. כמעט חשבתי להפסיק לעשן רק בשביל
לא ללכת למכולת, לקנות סיגריות. המכולת הקרובה והחביבה עליי לא
מוכרת סיגריות בכרטיס אשראי, אז הלכתי למכולת הרחוקה, ושמה לא
אוהבים אותי, לא

אני חושב שהיא נפלה מהתקרה, משקפיי-שמש כהים, חולצות בטן
משומנות. אני לא יודע מה לקנות לארוחת בוקר צהריים ערב, גם
אבנים אמרתי אפשר יהיה לאכול. אתה לא באמת מתכוון לאכול אבנים,
נכון? תופתע מה אני מסוגל לעשות.

אני ככה נפצעתי ברגל. בכף הרגל, איפה שדורכים. בעקב. ואני ככה
צולע לי קצת. אני מרגיש כזה כמו פצוע, כמו "הפצוע האנגלי", כמו
אחד שחזר מאיזו תגרה, או משהו אחר שגעוני והוא נפצע לו ככה
ברגל. אז אני צולע כזה ומרגיש מאוד פצוע. כבד.

הרהור
אין לי נושא לכתיבה. יש לי נושא לכתיבה - אני לא עושה כל-כך
הרבה, לא ממש, אבל אין לי מנוחה. הראש רץ בכל מיני מחשבות
שמושלכות לאינטרנט, ואני מרגיש שאם אני לא כותב, אז אני לא
עושה כלום.

ג'ננה
אז ישבתי לי בבית קפה פינתי אי-שם במוזמביק, ומה אני רואה? את
דוגלס אדאמס אוכל סושי. אמרתי לו "אהלן דוגי" והוא אמר "היי,"
שאלתי אותו "מה, אתה לא מזהה אותי?"

מכתב
הלכתי למכולת והייתה שם אישה קצת יותר צעירה ממני, לא הרבה,
שנגעה בלבי. הרגשתי שיש חיבור כלשהו באותו הרגע, כאילו שנינו
מאוד מודעים לנוכחות זה של זו ולהפך, אבל ממקום של ענווה
וכבוד,

ג'ננה
אתמול היה יום בצורת נוראי, אכלנו רק פלאפל. ירדתי לשכונה
וראיתי את הילדים הקטנים עושים בשר על האש. הם לא הציעו לי
להצטרף, כי אני מבוגר, וגם כי אני בלתי-נראה.

אמונה
אז, כל היקום והיקומים והספייס הם אחד. והם כולם נמצאים בתוך
מציאות מדומה. המציאות המדומה הזו זה הטבע, שהוא גם אלוהים. כל
הטבע וגם אנחנו זה אלוהים.

סאטירה
אבא עובד מאוד קשה במכרות הפחם. הוא חוזר מהעבודה בחצות,
מתקלח, אוכל, יישן וקם ב-6 בבוקר להגיע לעבודה ב-8. הדרך
לעבודה גם היא קשה. היא על כרכרה קטנה שהוא נוהג בה עם סוסה
זקנה שמתחננת למות, אבל אנחנו לא יכולים לוותר עליה, ואין לנו
כסף לקנות סוסה או סוס אחר.

סאטירה
הוא לא יודע להתמודד עם סמים, כמוני. הרי זה מובן, קשה להתמודד
עם החיים, לכן צריך סמים, אבל הוא לא יודע להתמודד איתם. אז
איך הוא הצליח לחיות בכל החיים המטורפים האלה בלי סמים? הוא
לקח שיטה ישנה שעבדה אלפי שנים, הוא חזר בתשובה.

הרהור
זה מתקבל בקלות, ללא ידיעת הנוגעים בדבר. הם יכולים לדבר כל
היום וכל הלילה, אבל זה לא ייגע בהם, זה לא יטלטל. כי אין להם
מושג, הם שכחו רגש. חדוות הנעורים והתרוממות הרוח שהיא מביאה
איתה, חלפה מהם. לכן הם יושבים וקוראים עיתונים, ומזיינים
ת'מוח על פוליטיקה ולא

יומן
זה גדול! אני אומר לכם, זה גדול! באמת!
השגתי את דיוויד בואי "זיגי סטארדאסט" - בהופעה! בהופעה!
לא חשבתי על זה, נכנסתי לחנות הדיסקים וביקשתי דיוויד בואי,
זיגי סטארדאסט,
לא ידעתי ככה הם מוכנים למקהלת המעריצים שרוצים להוקיר את
בואי,

פנטסטי
היא רשומה בספר הצללים, מה אתם אומרים, גם אני צריך להירשם שם?
בשביל להירשם בספר הצללים צריך להיכנס לפחות לשבוע לבית הכאב.
זה נשמע מפחיד השם הזה של הבית, אבל כל דבר נשמע מפחיד בעיר
הזו.

סאטירה
והיה יפה אם בני-אדם היו דואגים לבעלי-חיים, ולא צולים את הבשר
שלהם ואוכלים אותו. בכיתי ושרפו לי העיניים, אבל ידעתי שאני
חייב לאכול את הבשר הזה, כי אני צריך בשביל הבריאות. המוח שלי
לא פועל טוב בלי קצת בשר לפחות פעם בחודש.

הרהור
יש לי פצעים בנפש, יש לי פצעים במוח
מה הם עשו לך?
כ"כ הרבה אנשים, קהל רחב,
מתארח ומקים מופע משלו בתוך המוח שלך

פניה
אז במקום להגיד "קשה לי, ואני הולך למות בשקט," בן אדם צריך
לדאוג לעצמו. המציאות היא מה שהוא יוצר, אפילו בתוך כל החרא
הוא יכול להרגיש כאילו הוא בגן עדן אם יעבוד על המודעות שלו
ויפרה אותה. והוא לא יהפוך לאדם אנוכי - להיפך. הוא רק יהיה
יותר מלא אהבה וסימפטיה


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אין מה לעשות. אני אלקק את הרגליים שלה עד שאבא יצלצל. לא אכפת
לי שהיא דוחפת את האצבעות של הרגליים לאוזן שלי, ולנחיריים
שלי, ולעיניים שלי אפילו, ולפה שלי, אני מתענג על כל רגע, כי
אני אוהב אותה כ"כ.

אני לא יודע מי קוראת לי ומאיפה היא קוראת לי. אולי מבחוץ,
אולי מחדר מדרגות, אולי מדירה אחרת. אולי אני שומע אותה בתוך
הראש ממחשבות שהיא משדרת, ומי זאת בכלל?

נשים שלא רוצות זוגיות נמצאות עד היום במעמד חברתי נמוך ביותר.

להיות רווקה זו הקללה הכי גדולה שאישה יכולה לחוות מעל גיל
מסוים.
זה פשוט נורא.
מה אם אני לא רוצה ילדים?

כך או כך, למענך או למען אחרים ואחרות, גיליתי בצורה מחתרתית
איכשהו, ש-ויטמין B17 מרפא סרטן, גידולים, וכל זה. אבל נטען
שיש שתיקה בממסדים הרפואיים בעניין, כי הם מרוויחים מטיפולים
בדברים כאלו.

היה לי מאגר מוגבל מאד של סבלנות כלפיי בני אדם והוא נגמר לי
כבר בגיל 19
אני מאד מפחדת לגלות לאיזה רמות של עזות מצח אני עוד מסוגלת
להגיע אם כבר עכשיו אני אומרת לאנשים "אתם לא מספיק חכמים
בשביל להבין דברים מסוימים"

קודם כל, אם תרצה או לא, אתה חי בישראל, וכנראה אזרח ישראל,
ולכן עליך לקבל את זה שזו, או לפחות אמורה להיות, מדינה
סוציאל-דמוקרטית. לא קפיטליסטית. אתה רוצה מדינה קפיטליסטית,
לך לארה"ב.

מה אני יכול או מסוגל או צריך או אמור לעשות כשאני לבד בבית
בחום בוער קומה אחרונה, ואין לי מזגן מזוין, ואני לא מצליח
לשתות או להתרענן מספיק, וכל הגוף שלי יבש כמו קרקר. מה אני
אמור לעשות?

כנראה שצריך לסגור את הווילון כי קר בחוץ והווילון מתעוות כמו
חולה פרקינסון. אני לא מכיר היטב את כל הנפשות הפועלות, אבל
ריטה, לא הזמרת, מרגישה לי מוכרת. נדמה לי ראיתי אותה
בטלוויזיה באיזו תוכנית, אבל שם היא הייתה יותר צעירה.

היא שמחה שהוא הלך להתקלח סוף-סוף. היא יכלה לראות שהוא התקלח,
למרות שכולו היה מכוסה ירוק ואדום. הוא כיסח את הדשא בגינה
לפני ביתו. הוא כיסח את הדשא יחף, וכפות רגליו היו ירוקות עד
מעל הקרסוליים.

תקנח את האף, אני אומר לו, והוא לא מקשיב. הוא עומד באמצע
הרחוב, עם הפנים לחלון ראווה, מסתכל ב-מה שיש שם - אם זה
צעצועים או בובות לבושות בגדים, עיניו הכחולות מנצנצות,
לעזאזל, ממש כמו שהיו כשהיה תינוק, והאף שלו נוזל והוא רק
בוהה, כמו בובת שעווה.

חשוך בדירה. הרחוב עייף ומעולף. מאיר אריאל מצחק אותה, אני
שוכב על הרצפה. על התקרה יש כל מיני צורות. כמו הצורה של מוות
מתקרב אליי. והקירות שמתנשמים, הם ספוגים שדים.

הוא היה בן-זונה למופת, מה שקוראים האימא והאבא של הזונה, הוא
היה מלכת הזנות, מלך זונה, אל הזונות של בני-האדם בתור בן-אדם.

ואני אומר לו - למה כולם יוצאים מהמכולת שלך מחייכים? הוא לא
קולט מיד, מה? הוא שואל. אני אומר לו שוב, אני רואה אנשים
חוזרים מהמכולת שלך מחייכים, למה הם מחייכים, יש פה מסיבה או
משהו?

הרגשתי קצת מלוכלך כי הבאתי ביד, הרגשתי כמו מפגר
ולמה? כי מישהי הביטה בי במבטי זימה והזילה עליי ריר,
דמיינה שהיא עושה בי מעשים מגונים או שאני עושה לה

קושרים את השרוכים, את החבלים, יוצאים לצוד לוויתן ים. הלילה
שקט ונוזל ואף אחד לא מכיר אותי כאן. אני מסתובב עם משקפי-שמש,
כובע גרב, כובע צמר. אני מדליק להבות נמוכות מאוד, מבעיר את
הקצה של הסיגריה ולומד להתפלל.

זה יכול להיות מרשים. המים הזורמים נסגרים, היא מתעכבת
באמבטיה, יוצאת לבושה קל בנעלי פלסטיק עם מגבת עוטפת את ראשה.
זה מצחיק. היא נראית כמו נסיכה כושית. "מה לעזאזל את עושה עם
מגבת על הראש?!"

פגשתי אותה בערב-לילה מסמורטט ליד גן ציבורי. היא נראתה חסרת
עניין, אבל ידעתי שזה מחפה על פחד מאכזבה אחרי חיים עמוסים
אכזבות. דיברנו כמה מילים פשוטות, היא הייתה קצת קצרת רוח, ואז
הצעתי שנשב בגן.

היא שכבה מכורבלת בתוך עצמה כמו כדור על המיטה הרחבה בחדרה
שבבית המלון. קשה היה לה להתעורר, לפקוח את עיניה ולנסות לענות
לטלפון. קרני-שמש של אחר-צהריים חדרו מבעד לתריסים ונשפכו על
השטיח הבהיר. החדר טבל באור דמדומים.

הלו, אל"ף, אל"ף, תביא פאקט.
- רק במזומן.
תביא פאקט אמרתי, יא מאנייק!
- רק במזומן.

"ברמן, תביא עוד וויסקי, השתחררתי מהאישה שלי!" הברמן לא מיהר.
הוא מזג והגיש ושאל - "זה טוב או רע?" "המממ..." לא ידעתי מה
לענות לו. "טוב ורע, העיקר שיש וויסקי," "זה העיקר," אמר הברמן
כדרך שהוא מדבר אל שיכורים.

זה לא מה שמנגן אצלנו במוח, אתה מבין? עוד יום ועוד, יום רודף
יום, שקיעה רודפת את הזריחה וזו בתורה. אם חפצה נפשך לאהוב,
לא, זה לא כל-כך קל. הן אומרות שהן רוצות להיות נאהבות, אבל
עושות הכול כדי שזה לא יקרה.

ברמה המטפורית ירד גשם זלעפות, וגם היו ברקים וסופות שעקרו
עצים והעיפו כלי-רכב. התעוררתי לפנות ערב כשהראש שלי מתפזר לכל
הכיוונים, ונדמה, ברמה המטפורית, כאילו האדמה זזה.

בואו נשתעשע במעט ארוטיקה. חם היום, כל החלונות פתוחים
והמאוורר פועל. זו שעת בין ערביים של חסד, אך עדיין חם. היא
אישה משוחררת, שוכבת על הספה לאורכה עירומה, מעט מכסה הסדין
והיא נראית כמו נמסה.

לקח לי זמן לפתוח, כי הייתי עם תחתונים, ושמתי עליי מכנסיים,
אבל לא חולצה. לא היה זמן. ככה שפתחתי היא הייתה מאוד מסונוורת
מהגוף היפה והשחום שלי והקעקוע המגניב. אבל היא אמרה כאילו
בזעם שאני עושה רעש כשאני כל הזמן הולך בבית, ולמה בן-אדם לא
יכול להישאר במקום,

נטאשה הייתה אישה מאוד חצופה. קודם כל היא הייתה מאוד יפה,
והיה לך מוח חריף כמו רוב הרוסיות, וגם קצת מג'נון, כמו רוב
הרוסיות. היא הייתה מאופקת בחוץ וסוערת בפנים, כמו רוב
הרוסיות, ורק הקרובים יכלו לראות את מזגה הפראי.

פה ושם היו מלחמות, אבל המחסנים היו גדולים, והערים הגדולות לא
שמו לב במיוחד לעיר די קטנה זו. לפעמים היה מגיע צבא גדול,
שצבא העיר הזו ויתר כבר מראש על להילחם בו. 100 פלנקסים מלווים
בשלושים בליסטראות ואיזה עשרים קשתים.

ואם הם היו רוקדים ככה באמצע הרחוב, בין החיילים חגורי-החרב
השומרים על בתיהם. ואם הם היו שרים שירי-עם עממיים בעודם
לוגמים יין של האימפריה הקטנה ונוגסים בבשר משומר. ואם גברים
צעירים היו מגששים אל חמוקיהן של עלמות-חן יפות, וממתיקים בדבש
את שפתיהם.

הוא נכנס במהירות, גורר רגליים, יושב מול שולחן העץ העגול,
ומניח מטבע על השולחן. "ערב טוב, קיסר." צועק מישהו. חצי
מהשיכורים נדרכים לקראת צחוקים ואקשן. "בנית איזה ארמון היום,
קיסר?" צועק המישהו.

מגיעה סחורה אתה פורק אותה לתוך המשאית. תפסיק לשתות - תהיה
יותר חכם ותבין מה מדברים איתך. שוב - מגיע סחורה אתה פורק
אותה לתוך המשאית.

אבל אתה יישן, ואולי אתה חולם, ואולי אתה נזכר ששתית ומשהו
נפתח בחומת המגננות. המוזיקה סחפה אותך בתוך הצינורות שהיית
בהן כשהיית נער, אותן המילים בדיוק, עם אותה המנגינה, ואתה
מביט בטייפ שהיה ונשען על הקיר וחושב ומעודד את עצמך שיהיה
בסדר.

האם שיקרת אי-פעם?
פעם הייתי משקר לפעמים. ככל שהייתי יותר קטן - שיקרתי יותר.
היום אני לא משקר בכלל, אני חושב שאני כבר לא מסוגל לשקר.

נכנסתי ופיתחתי שיחה עם בעל המקום והעובד היחיד בה. ברקע ברדיו
אמרו שהוא במצב קריטי מאוד. שילמתי וחיכיתי לפיצה בחוץ ליד
השולחן. לא יודע כמה זמן, השעון שלי לא עובד. למרות זאת עדיין
ענדתי אותו.

הוא צועק עליי, מה, אתה לא יודע מה להביא?! הוא התקשר ומלמל
משהו ושאל אם להביא לחם פרוס או פיתות, אמרתי לו שאני לא יודע.
אז הוא שאל שוב - יש לכם פרוס ופיתות, מה להביא?

קדחת השחת לא עוזבת אותי. אני מתקלח בעיצבוני. הלילה מאט
מנסרות שרב. ערפילים של חוסר-וודאות ממלאים את הכוסות.


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

ציור מחשב
אל היצירה

ציור מחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

ציור מחשב
אל היצירה

ציור מחשב
אל היצירה

ציור מחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה




חטול?

כטול?

חטול?

כתול?

חתול?


תרומה לבמה





יוצר מס' 81826. בבמה מאז 10/8/08 10:25

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למומי מרקס
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה