|
אם אין אני לי , אז למה לעזאזל צריך לציין את מי לי?
היה קפוא באותו הלילה.
הם הכריחו אותי לבוא , לא ממש רציתי , הייתי עייף והרוס מהלילה
שעבר.
"לעזאזל! איזה קור" צעקתי לעבר עידו , מרגיש איך שיני נכנעות
לקור ומתחילות לנהל שיחה שאינה בשליטתי.
ענת עצרה להביט בחנות נעליים , מה אכפת לה? היא מסודרת.
|
בו ברגע שאני מצליח לתפוס אפרסק, העיר קוראת לי בשמחה.
אני מסתובב ורואה אותה מתפרקת באושר.
אני רץ אליה, מתחנן שתפסיק עם המשחק ותחזור לעצמה.
השמיים זועקים לי שאמשיך "אתה ורק אתה יכול לעצור את זה" הם
בוכים...
|
עיניו ברקו כאשר התקרבה אליו ושלחה ידה לכיוון איברו הנפוח.
"שב" פקדה.
הוא התיישב על ספת העור, "חכה כאן ואל תזוז" הסתובבה וצעדה
לכיוון המטבח, עכוזה המדהים כבש אותו, הוא שאף לקפוץ, להפשיט
מעליה את מכנסי הג'ינס הכחולים והצמודים,
|
"גינה ירוקה עם דשא , המון דשא היה שם."
"אתה בטוח?"
"המון דשא...."
"ומה עוד?"
"היה שם כלב , גדול וחזק , עיניים בצבע שחור אדום כזה , נו אתה
יודע"
"כן אני יודע . כלום אני לא יודע , אולי תתחיל להסביר כמו
שצריך?"
|
"קשים וכואבים הם חיי כולם,
אך קשה מכל הוא מראה אדם,
הנאבק עד כלות
באותן זונות,
הנקראות בנות המאדים ירוקות העור וזהובות השיער."
|
|
|
מי שכתב סלוגן
בערב שבת,
יאכל בשבת.
ל"ו צדיקים. |
|
