|
טיוטה, שרבוט, ניסיון לצור ולהיות מיוצר, להנציח את
הרגע ולמחות אותו במטלית לחה [...] כאלה הם הכתבים
העירומים שלי; משכחי כאבים תוססים, האמת הגסה, המאבק
של הכיעור והיופי, ולהפך, הוכחה מטרידה ומזוהמת
להגדרה בלתי מוגדרת של אפס מאופס; אני חי אותו והוא
חי אותי.
ממגירת הפלגיאטור:
"לא, אינני משוחד. לא אשקר, אכן פוטמתי במנות
מטונפות של חזירות לשמה שבשלב הראשוני ינקתי עם חלב
האם ולאחר מכן הפרשתי החוצה, אבל את כל האנרכיזם שיש
לי מעצמי ארצה להשאיר לעצמי, לזלול, להסניף ולהזריק
חזרה ישירות לוריד הטבורי. לכם אשאיר רק את הכלים
הריקים, תתמודדו איתם לבדכם".
תפריט המנות העיקריות:
"תדליקו לי ת'אור המזוין, אני לא רואה כלום!". החדר כולו
מסתובב. או שזה רק הראש שלי? לא יודע, משהו פה לא כשורה, צריך
להיות איזה מפסק שיעצור את התנועה המסחררת ואת גלי הבחילה שלי.
מחלת ים בטח. אהמ, איזה בלבול ביצים, אין דבר כזה מחלת ים בלי
ים.
|
הרעל בוחש אותך מבפנים והעינוג משביע יותר מזה שמקבלים לאחר
שמפוצצים חצ'קון מגודל על המצח. העינוג עלאי. זה כמו לאונן
שעות על גבי שעות על גבי שעות ולשכוח לגמור.
|
|
|
