|
מה כותבים על בנאדם שבעצם כותב על עצמו בגוף שלישי?
שהוא נולד בשנת 1987?
שהוא שוכן בחור קטן בשן של מדינת ישראל?
או שזהו ספרו ה89, והוא מטייל בעולם, מרצה בפני
סופרים אחרים נרגשים ונרטטים?
(האמת היא רק חלק מהסיפור)
"יש לך בחירה" הוא אמר לי. רק לפני שבועיים נודע לי על המחלה,
וכבר הוא מגיע. הוא בא רק מאוחר בלילה, כשכולם ישנים. כשהדלת
של החדר שלי סגורה. הוא מתגנב, מעיר אותי, ומסביר לי.
|
היה היה נסיך. ולנסיך היה ארמון גדול גדול, צמוד לארמון של
אביו ואימו- המלך והמלכה. יום אחד, בשעת טיולו בגן הורדים, ראה
הנסיך שאחד מחלוקי הנחל שלמרגלותיו, נוצץ מהשאר.
|
כל בוקר, אני מתעורר בייסורים. חושב עלייך. דואג לך. המחשבה
הראשונה שלי עליך, היא כמה אני אוהב אותך, ומיד אחריה, כמו צל,
הדאגה. מה איתך? האם נשברת כבר? אם את לא מתאמצת מדי... ואז,
אני אוכל את עצמי, על שאני לא יכול לעזור לך, אבל אני יכול.
|
הוא ישב על המדשאה, כל כך יפה, כל כך פשוט, ואני, אני סתם אחת
לא?
|
שי וגלעד. הם היו בלתי נפרדים. לאן שהלך שי, גלעד היה הולך,
וכל מה שאהב גלעד, שי היה אוהב. כמו אדם אחד בשני גופים קטנים
ושונים.
|
consider yourself lucky
an amazing grace of nature
will you ever know the weight of tears
my eyes have pourd because of you
when you tell me of the knives
that slide across your skin
I'm thrown back to all of those memories
that I've been trying so
|
It was a quite evening
and the sky had dinner.
|
what lies beneath
is for no one to know
|
היא אמרה לו,
תראה, החיים די קלים,
והוא אהב, והיא אהבה,
|
לא רוצה עוד שיר על אהבה.
זה יצא כבר מכל החורים.
כל כך הרבה מתעסקים בה,
שהיא כבר בעצמה משתעממת וממאנת לבוא.
|
דילי התעוררה ממש ממש מוקדם... הרבה יותר מדי מוקדם בשביל שבת
בבוקר. כל האזור עוד נמנם לו, וכשהיא פתחה את החלון, האויר היה
מלא בריח פה הזה של האנשים כשמתעוררים... מיותר לציין שהיא מיד
סגרה את החלון. לא טוב. היום התחיל בפירוש לא טוב. אפילו אחותה
הקטנה בת ה-1
|
אף אחד לא אהב אותה, ובצדק.... למה שיאהבו אם היא לא כמוהם?
אף אחד לא אהב איך שהיא מתלבשת, או מדברת, או אוכלת, או נושמת,
אף אחד לא אהב שום דבר אצלה. וגם היא לא אהבה את עצמה. איך
אפשר ללכת נגד הזרם, כשהוא זורם כל כך חזק בכיוון ההפוך למה
שאתה רוצה?
|
ד"ר סידמן: בוקר טוב יקירה! מה שלומך הבוקר? איך ישנת?
וורשה: (מבלי להרים את הראש מעיסוקיה) בסדר מותק.... העיתון
הגיע.
ד"ר סידמן: אהה... (מביט סביבו, כמחפש משהו חדש, מה לעשות) מה
עם ליילי?
וורשה: ישנה... יש להם חופש אם איני טועה...
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
אפשר למות
מגראס?
מישהו שעישן קצת
יותר מדי היום,
והוא טיפה
מודאג. |
|
