|
נכנסתי לרחפת והעברתי את הכרטיס עם הפרטים האישיים שלי בחריץ
המתאים בחזית הטסטר. "שלום -מיצי, קוראים לי ZMR ואני הטסטר
שלך" אמר הטסטר שלי בקול מתכתי. "תתניעי בבקשה".
|
רום ישב מול גברת הופ הקשישה ושיחק עם שולי המפה.
"עוקיות?" שאלה אותו גברת הופ ומזגה תה לספל חרסינה לבן.
"תיי?" הציעה לו בחביבות והניחה על השולחן קערת עוגיות.
"את לא צריכה לטרוח, סבתא הופ." אמר רום, "בסך הכל באתי להתרים
לאגודה למען הצלת היקום.
|
הסטודנט נחת בערימת חול והאבק הסתחרר סביבו שעה קלה. הוא נשען
על ידו הימנית והביט סביבו באכזבה. "לכל הרוחות." מלמל לעצמו
כשהוא קם ומנער את האבק מברכיו. שבועות ארוכים הוא תכנן בסתר
את הנסיעה הראשונה שלו, דואג לכל פרט קטן ונחוש בדעתו לשבור את
מחסום הזמן
|
"תכאיבי לי" ביקש.
"אדוני הקיסר העליון של החוף הצפוני..." מלמלתי ברשמיות
מגומגמת.
"קדימה!" זירז אותי הקיסר ונעץ את קצה הצבת הדוקרת בבטני.
|
באותו ערב חזרתי מאוחר מהעבודה במקפיא, היתה לנו בעיה עם זקנה
אחת שהתעקשה שיקפיאו אותה עם הזקן שלה שהתפגר. אבל ככה זה, יש
לנו חוקים. לא מקפיאים בנאדם בריא, ולה לא היו אישורים מהרופא.
היה לה ממש קשה להפרד ממנו. כל הזמן ליטפה את התא שלו ודיברה
אליו.
|
צלופחי בדולח עטורי עשרות עינים זעירות, מנצנצות, התחככו זה
בזה. להקת עכבישוני-דם זעירים נמלטו במחול מבוהל מכפותיו של
דוב ים כבד תנועה. קורים דקיקים, צבעוניים, נפרשו כרשת -
מלכודת הקסמים הנסתרת של אלמוג זהוב-פרווה.
|
מכל מה שאני יודעת על חנה סנש,
הכי פחות סביר שנכתב בספר השיאים של גינס או באטלס המאה העשרים
שלחנה סנש עקרו את הציפורניים ב14 באוקטובר,
אבל זה היה פרט שעשה עליי רושם מאוד גדול כשהייתי ילדה קטנה,
ככה שמבחינתי, זה מה שקרה.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
זה כיף אבל זה
חטא
אז בואו נעשה
שזה לא יהיה
ככה
בואו נהפוך את
זה למותר
בואו נירפא סוף
סוף מהמחלה
התורשתית הזאת
ונתחיל לצעוד
בדרך חדשה...
נראה אותך. |
|
