|
מיצי
נבלה מבית טוב.
היה היו חבורת אנשים שהאהבה לא היתה מנת חלקם בחיים. כל אחד
מהם בנפרד החליט לפתוח דף יוצר בבמה כדי להכיל את יצירותיהם.
מכיוון שאף אחד לא נכנס ליצירותיהם והתגובות היו דלילות מן
האויר בקצהו של האורסט, הם החליטו ...
|
אם תלקק לי את הפרווה
אני אלקק לך את הדם
|
אלמלא היו לי ציפורניים
העיניים שלך היו מלאות
בטביעות האצבעות שלי
|
אל תגלח
אמרתי ביקשתי והפצרתי
|
אל תיתן לי להזהיר אותך שוב
ציפורני את בשרך חורצת
|
נשים...
חלק מהאנושות כולה,
א-נשים...
|
בזמן שאני רודפת לך
אחרי כל העכברים בארון
|
אל תנחר
זה התפקיד שלי לגרגר,
|
במעמקי הביוב
שוכנת נשמתך
עם הסירחון והחולדות
|
שרועה תחת השמש
עם כדור גבינה
החום נעים
מלטף לי את זקיקי הפרווה.
|
כואבת לי היד
מללטף לך את האגו
ואת הביצה הימנית
|
כנפיים שבורות של תקווה
ידיים מושטות לעזרה
ללא גוף שיתמוך בהן
ראשים פעורי פה
|
אז אתה יכול לכלוא אותי בבית
כשאתה הולך לעבודה
|
כל פעם כשאתה מדבר מתוך שינה
|
כמה שהמוות נשית-
מרגלת אחר העבר שלך
מענישה אותך על ההווה
|
ידיד שלי בא ואמר לי.
"מי?" שאלתי
|
היום ראיתי את המוות
מגחך לי מול העיניים
"זה לא זמנך
|
הפטמות זה מה שעושה את החזה.
מי שמכחיש הוא מתחזה
|
כשאתה מלטף אותי
ככה
אתה חושב שתוכל להוציא לי
את כל הפרעושים מהראש?
|
אנגב מילותיך בנייר טואלט
ואשליך את הסימפטיה שלך מצולות הניאגרה.
|
מביטה בהם מלמטה בעיניים בורקות
יורקת יללה ביקורתית לעבר הטלביזיה
|
|
|
כלוא בן ארבע
קירות שחורים.
בשתי מימדים.
בפינה קטנה
באינטרנט.
מי יאהב אותי? |
|
