|
שהאישה עם הקסדה הכסופה היתה ילדה, לא היתה לה קסדה כסופה,
ובצמתים רכבה רק ביום כיפור, כאשר הדבר המסוכן ביותר שהיה
בצומת היו יוסי ויוני חבריה מכיתה ג' 3. הילדה עם האופניים
האדומים נעלה סנדליים כתומים, ורכבה במהירות לתוך הצומת מבלי
לפחד, פעם אחר פעם
|
היא תגיע, תעמוד בפתח הבית כשבידיה שקיות רבות, צבעוניות,
מלאות בכל טוב לאוהביה, ועל פניה חיוך מאיר אשר היה מלווה אותה
בכל פעם שראתה אותנו, עיניה ינצצו כמו פעם.
|
השעה 1:45 כולם ישנים, היא נכנסת לחדרו של אחיה הצעיר, הציור
שציירה עבורו תלוי על הקיר, על רצפת החדר ערמות ספרים, מאמרים
ממורקרים, קופסאות סיגריות ריקות ומאפרה מלאה בדלי סיגריות
חומים.
|
אז החלטתי שהשבוע אלך למסעדה כזו, אזמין מנה קטנה ומיד את
החשבון רק בכדי לקבל עוגיית מזל, הרגשתי שהשבוע זה השבוע שלי,
השבוע שבו המזל יאיר לי פנים.
|
היא הכירה את התחושה הזו, אותה תחושה שממנה ניסתה לברוח זמן
רב, ברחה לחברים, קראה ספרים, ציירה, יצרה, שתתה, עישנה,
הזדיינה, רק לא להרגיש, רק לא להרגיש, לא להרגיש את הקור
מבפנים, את העצבות משתלטת על נפשה.
|
אז הכנסתי את ידי לליבי, ספרתי עד שלוש ותלשתי
|
למרות שאני צופה באימי יום יום, רואה כיצד היא נחלשת, כיצד היא
מאבדת את שערה האדמוני, את כבודה, אני רוצה להאמין שהיא תחיה,
אך הניצוץ בעיניה מתפוגג.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"אולי תסגרי כבר
את הפה ותפסיקי
לגנוח?"
-זה אחי בפעם
הראשונה שריאתי
את הרענון לאתר
במה. (פינקי) |
|
