|
-Dawn-
תחייכי ילדה, כי בסוף הכול יהיה טוב.
תחייכי עד שהלחיים יכאבו.
תצחקי כל כך חזק עד שכל העולם ישמע.
|
וכל הסבל הזה הוא רק בגללך.
אני פה, וזאת אשמתך.
רק צער וקור,
ואת לא עוזרת לטוב לחזור.
|
בכל בוקר כשהיא מסתכלת במראה,
היא מזדעזעת.
מכוערת שכזאת היא עוד לא ראתה.
|
אז תארגני לך מסיבת התאבדות,
ותזמיני מלצר, ואורחים.
ותראי איך זה כשאף אחד לא מנסה לעצור אותך,
ותראי איך זה להיות חסרת חברים.
|
ואתה, כאילו לא מבין,
כאילו לא רואה,
את הצער המשתקף בעיניה.
|
היו לי המון אכזבות מחברים בחיים, אבל אף פעם לא כזאת. האכזבה
הזאת היא משהו מיוחד. משהו כואב. משהוא שלא רציתי ולא חלמתי
להרגיש.
|
היא ילדה בת 15.
בלונדינית עם עיניים ירוקות.
יש לה אופי מחורבן, אבל היא משתדלת להסתיר אותו.
|
אני לא יודעת למה. פתאום הכול נראה שחור. תקופה שחורה. נמאס לי
מהכול! אני לא יכולה יותר. אני מנסה דרכים אחרות. דרכים שעוד
לא ניסיתי.
|
|
|
הייתכן שהוא כבר
לא מכבד אותי?
שלי בהרהור
טרום-פמיניסטי |
|
