|
זיון לא יצא לו מזה בסוף, אבל הוא חזר עם כזה חיוך מהבית
חולים. סיפר שהייתה לו שם אחות אמריקאית בלונדינית עם חזה שעוד
עומד, לא כמו פה בבית אבות, ובמשך השלושה ימים שהוא היה שם היא
כל הזמן התעסקה לו עם הביצים והשמוק
|
אומרים שה-DVD הרבה יותר חכם מהוידאו.
אפשר לבחור באיזה שפה מדברים,
ואת זויות הצילום
|
חודשיים לפני יו ולדת 19 שלי, 19.8.79 , ט"ו באב תשל"ט ,
הרופאים גילו שיש לי סרטן.
לא משהו נורא הם אמרו, כבר ראינו אנשים במצב יותר קשה, טוב
שתפסנו את זה מוקדם.
הסכמתי איתם, חודשיים לפני יומולדת 19 זה באמת מוקדם בשביל
סרטן.
|
לאחר יומיים במלון, לא יכולתי להמשיך במשחק המצועצע, ולעת ערב
כאשר נקשה על דלת חדרי החדרנית, החלטתי להפסיק להבליג. Can I
make your bed? היא נקשה בשיניה באנגלית סינית. "אין צורך
השבתי לה, אני לא נכה, אני מסוגל להציע את מיטתי לבדי".
|
פעם עשינו כל הילדים מדורה לל"ג בעומר, ובאו ילדים מכיתה יותר
גדולה, ולקחו לנו חלק מהממתקים. וחלק מהבנות בכו, וכמה בנים
רצו להרביץ להם, ואויטה אימא של מיצי שמעה על זה ומיד הביאה
מהחנות שלה ושל מושון המון ממתקים וחילקה לנו אותם...
|
לפי הסיפורים של אמא זה מאד בשלב מוקדם כשהודיעו להם. כבר
בבי"ח שנולדתי זה היה מאד מוזר שלא בכיתי וצרחתי. אח"כ כשגם
בבית לא צרחתי והיו צריכים לשים אלי לב כל הזמן כדי לראות מתי
אני מתחיל לבכות בלי קול גם אמא וגם אבא הבינו שמשהו לא בסדר.
|
עורו בהיר אך פניו אדומות בשל החום, והאקורדיון אף הוא נושף
ומתנשף מול החום הכבד, פולט בכבדות צלילים ישנים מעולמות
אחרים. משני צדי ראשו מונחות זוג אוזניות פלסטיק תעשייתיות
בצבע כתום האוטמות היטב את אוזניו ומפרידות בינו לבין רעשי
הסביבה. חלק מהאנשים מוצאים
|
אתם בטח יודעים איך זה לשמוע על מישהו המון דברים לפני שאתם
רואים אותו, אתם בונים לעצמכם בראש פרופיל של הבן אדם. איך הוא
נראה, מה הוא אוהב, מה יהיה חיתוך הדיבור שלו. ככה זה גם היה
איתי ועם מוות, מרוב סיפורים ציפיתי למישהו לפחות שני מטר
גובה, כל יד שלו כמו ש
|
אם הייתה לי חברה במצב הזה הייתי מתבאס, כי כשכל החבר'ה היו
מתמזמזים עם מתנחלות משוחררות אני הייתי צריך לעלות לשמור, כי
לי יש חברה.
|
איש אחד התקשר לנתן זהבי ואמר שהוא לא מבין למה לא מביאים
ביטחון עצמי מתורכיה שזאת מדינה מאד בטוחה בגלל זה הרבה
ישראלים אוהבים לנסוע אליה ואז מישהו שני התקשר ואמר שהמאזין
הקודם סתם מבלבל במוח, ושהכי פשוט זה לתת עבודה לתעשייה בארץ,
ושאם התעשיות הביטחוניות
|
מדי בוקר מתייצבים יחדיו באותה קרן רחוב, הויביטר מוציא
מהמחבוא בחצר הבנין את הארגז עליו ישב בשעות הקרובות והוימר
פורס קרטון אותו הוא מאחסן על גג תחנת האוטובוס הקרובה. אחר
מניחים לפניהם צלוחית פלסטיק לאיסוף הנדבות.
|
"מה הסיפור שלו ?", שאלתי את גיא ונתתי עוד ביס בתפוח. "שום
דבר", גיא השיב, וסימן לנהג שהוא לא עובר במחסום. הנהג דומם את
המנוע, ירד מהרכב והחל ניגש לכיווני, גיא מייד החל פוסע אחריו
והתקרב אף הוא לעברי. "אתה המפקד של המחסום ?" הוא שאל במבטא
ערבי, "כן אני המפ
|
ידעתי, ידעתי שיקפיצו אותי, כמו שתיכננתי, בדיוק כשסיימתי לריב
עם כולם. את החברה שלי העלבתי, אבל מה זה העלבתי, אמרתי לה
שהיא שמנה ושאני לא רוצה לראות אותה יותר, ושכבר חודש יש לי
מישהי אחרת הרבה יותר יפה וחכמה ממנה, היא אפילו לא בכתה רק
האדימה ואמרה לי לעוף
|
הגענו לבור, "אז זה המקום" אני חושב לעצמי מביט ימינה ושמאלה
והמלאך גבריאל שואל, "הנאים השכנים בעיניך ?", "נאים" אני
מפטיר, כאילו מישהו שאל אותי. כשהחבר'ה מורידים אותי מגובה
הכתפיים ומתחילים לשלשל אותי לבור אני מתחיל לקבל דיכאון.
|
יום שישי זה ה-יום.
נגמר השבוע עם כל החרא והבלאגנים ואז קורים שני דברים חשובים.
הראשון, נוהל שבת והשני ביקוריי הורים.
|
אם יש דבר שאני מתעב זה סיגריות, ויותר מכך אני שונא את עשן
הסיגריות אולם בפריז גיליתי שבא לי לעשן. בא לי לעשן יחד עם
המוני פריזאים, יחד עם הקפה או היין במסעדה, או בצינת החורף של
ראשית דצמבר להפריח טבעות עשן צרפתי בנונשלנטיות צרפתית, חסרת
דאגות מזרח תיכוניו
|
רגע של גברים, אני והוא מסתכלים זה על זה מהמרחק שרואים את
הלבן בעיניים. אני רואה את מבטו יוצא מפיקוס לפתע ואני מבין
שזהו זה, הוא החליט מה הוא הולך לבקש. אני תכף חוטף התקף לב,
כל כך הרבה ציפיות ואני כולה ריס קטן, כל כך לא נעים לי.
|
כמה מהן מיררו בבכי על כך שלא ראו את זה מגיע, הכחדה של זן
שלם, איך יכולנו להיות כל כך נאיביות הן אמרו לעצמן ? הרי
אנחנו לא מאתמול בארץ, ראינו מה קרה ללירה ולפרוטות. אנחנו עוד
זוכרים את השקל הישן ומה שעשו לו, אז איך לא ראינו את זה מגיע
?
|
איזה מזל תאמינו לי איזה מזל, מתנו רק שניים ...איזה מזל, לא
רציתי לפגוע במורל הלאומי, בחוסן הנפשי המדיני כמו שאמר לנו
מפקד האוגדה.
נורא דאגתי...שאולי נהרגו יותר. כשמתים זה גם חשוב הכמות ולא
רק האיכות (כמו שדני המ"מ אומר)
|
אם אי פעם מישהו יחליט שאני צריך למות אני מקווה שישלחו מתנקש
ולא רוצח.
כי רוצח הוא מתועב, שפל רוח, פחדן, אבל מתנקש, מתנקש יש לו
סטייל.
|
זה התחיל ברגילה שלפני הקו, היו פיגועי התאבדות והקפיצו אותנו
מהבית לבסיס באמצע הרגילה, אני זוכר את זה כל כך טוב כי ישבתי
בבית קפה עם נועה ובדיוק הרגשתי שזה נעשה רציני, עד שצילצל
הטלפון והודיעו לי לחזור לבסיס
|
טעמו של הרום מחזיר אלי את כל אותם זיכרונות נפלאים. אני לוקח
עוד לגימה ישר מהבקבוק, כמו שהיינו שותים אז כשהיינו מעבירים
בנינו את הבקבוק, ובעזרת הלשון ממולל את הרום בפה, מעביר מצד
לצד, ומעיר לחיים כמה שיותר בלוטות טעם כדי שתיזכרנה אף הן,
בטעמם של המצ'ו פי
|
לא על כל המבצעים שהשתתפתי בהם אני יכול לספר, אבל בוא נגיד
שאת חוף הים של בירות אני מכיר די טוב, ואפילו יש לי בחדר
תמונה חתומה ביחד עם אהוד ברק ומתחת כתוב, לשאול בידידות.
|
אלוהים מרחם על המשוררים,
נותן להם לפרוק ליבם,
רק בכמה מילים.
|
אמר פוליטיקאי זחוח דעת :
זכות אבות וזכות מוכחת
לא יוכלו מאיתנו לקחת.
ללא שלום, נחיה בביטחון
ושיתפוצץ המזרח התיכון.
חלקת אלוהים הקטנה שלי.
|
חנה'לה כבר לא עוזרת לזקנים נושאי פחם,
לא בערב שבת ולא ביום חול.
|
כשאני פוגש מישהי נחמדה,
אני בטוח שהיא לא תרצה בי.
כשאנחנו כבר מדברים,
אני בטוח שזה רק מתוך נימוס.
|
ועכשיו נקראנו שוב, והפעם זאת כבר באמת מלחמה. וגם מי שלא גויס
ממתין לקריאה או בודק מה קורה עם החברים מהפלוגה בסדיר או מאחד
הקורסים. ויש חברים שכבר שבועיים לא עונים לטלפונים ואלוהים
יודע איפה הם נמצאים, ויש להם בבית אימהות, חברות ונשים
בהיריון.
|
פעם בשנה נפגשים כאן, פעמיים בשנה למהדרין שמחתימים כרטיס גם
ביום הזיכרון, ובין לבין מה ? בודד לך פה ? משעמם ? מי מכסה
אותך בחורף כשיורד גשם כדי שלא תירטב ? מי ינעים את זמנך עוד
שלוש שעות כשרובנו נצפה בטלוויזיה
|
|
|
אין ספק שאני,
בתור איש תאטרון
מובהק, מוכרח
לאהוב את במה
חדשה. אבל גם
בתור חבר פשוט
באנושות אני
אומר כל בוקר:
טוב שיש במה.
ואם היא חדשה-
לא נורא, גם
שמעון פרס היה
פעם בן 20. |
|
