[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
מישואית...


אל היצירות בבמה האהובות על מישואית אחתאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי מישואית אחתאל היוצרים המעריכים את מישואית אחת
הינני.
מישואית אחת בין הרבה.
בכיתי לראשונה בחודש השישי לשנת 85, ביום חמישי בשעת
צהריים. אני עדיין תוהה לגבי התועלת של אותה סצינה,
המשמעותית ביותר בחיי.
תוכלו לקרוא אותי ביצירות שיפורסמו כאן, ובעיקר בין
השורות.
בעצם, עזבו.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אלגוריה
הפרחים הסגולים היו קטנים יותר, אולי לכן הם קיבלו שטח גדול
יותר בחלוקה של השדה בין כולם. כן, כזו אידיליה הייתה בשדה
הזה. לאורך השנים דאגו שאף אחד לא ירגיש מקופח. האדומים לא
התלוננו, הם ידעו להעריך איכות, גם אם באה על חשבון כמותם.

היא מביטה באלה שחולפים ומצפה מהם לתרומה. היא לא מבקשת כסף,
היא זקוקה למשהו אחר. והיא מבקשת.

מכתב
"אני ממש מופתעת" המשיכה כלא שמה לב למזגי הקודר.
"יעבור לך", עניתי לה ביבושת.
גם האחיין הקטן שלי, בחור בן שנה וחצי, שבא במפתיע והטביע על
לחיי נשיקה ילדותית בשפתיים לחות קיבל רק חצי חיוך.
מין יום כזה שכל העולם נגדך ואתה נגדו בחזרה.

הומור
<יש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש>

יומן
המון געגועים הצטופפו שם ולא נתנו לי לחדור פנימה.
כשראיתי אותם כאבתי כ"כ.
כל אחד נשען, נסמך על השני. הם התחבקו ועיניהם היו עצובות
עצובות.
הם לא בכו...
הם הביטו בי בתוגה, לא מעוניינים שאציץ עליהם.

קולו מתחנן וקולו מלטף, מטפס לגבהים לא נודעים. לא הבנתי מה
מילים הוא שר, אבל המנגינה הייתה נוגה כל כך. עצבות שרק ילד
צועני שעומד ברחוב ושר בשביל אי-אלו פרוטות יודע לשיר.

"תראי, תראי, תראי!" הוא דאג שלא אפספס. מכונית שחורה פנתה
הצידה והאטה לידן, התקדמה עוד קצת לעבר הבחורה "שלי" ועצרה רק
לרגע. הספקתי למצמץ והיא נעלמה בתוך הרכב, שנכנס במהירות לעומק
החנייה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
חמה במרכז
גלגל מלא, בעולם הפוך
וקר לה כל כך
מכורבלת בפוך.

בדידות
ובלכתך נשארתי אני
עם עצמי ולבד
מבכה את אשר הנני
תום נעוריי שאבד

האושר גם היה שם, ראיתיהו מסתתר
עשה עצמו אחרת, מקלל ומקטר

שימי אודם
אדום, חזק ובוהק
שימי, שימי לך אודם
ותסרוקת שלא תתפרק.

רומנטיקה
ואולי
אגע בקצה אצבע זהירה
בתשוקה ששוב תרטיט לי את הלב.
ובתנועת שפתיים מהירה
אחוש אותך בשקט מתקרב.

כשהאחרון ילך
בדרכם של כל האחרים
נורת לילה תתפוצץ
ותפזר את השברים.

עת יעלה הזיכרון
כשאת רכה ושברירית
ייבלוט אותו החיסרון
כאור חמה של שחרית

ייסורים
והשיר הזה איננו שיר
הוא לא לוקח, לא משאיר
איך איש עני הוא איש עשיר
מחופש.

נלחם עם הגלים
באותיות ובמילים
וכשכולם נעלמים
הוא עוד סופר את הימים

אהובי חזר אליי

רומנטיקה
לא אדע כיצד הגיע,
ואיך מצא דרכו
אל מיטתי.

זו עניבה מוכספת וצווארון לבן
ולחלוחית ניכרת בעיניים
כמו יצירת מופת ביד אמן
חופה תחת כיפת השמיים.

מוקפת אנשים
הם לא מבינים
לא מבינים אותי
לא מנסים.

ייסורים
כלום ידעתי מהו צער?
כלום יכולתי דמיין איך הוא נראה?

גם אין לי די כסף
לקנות בו חברים
- בני-אנוש או דוממים -
אבל אני לא עני.

ייסורים
אני רוצה למות
ככה, פשוט
ללא דרמות
וללא קול ענות

יחסים
בשתיקת שאלתה
ביובש עיניה
בתבונת האישון השחור.

בדידות
המון אנשים סביבה
רעש והמולה
היא מוקפת משני צידיה-
מאחור וממולה.

זכרונות
זה יעלה לך ביוקר
באשמורת הבוקר
כשתקווי למעט אושר

הרהור
היכן האושר מסתתר?
מדוע המציאות כ"כ מייאשת,
וכי למה שאני אוותר?

אמונה
לשבריר נראיתי החלטית ויודעת -
את שהרוח שורקת לעצמה במשובה
שוב אני כאן, בנקודה הפותחת
הלכתי, חזרתי ועוד אין לי תשובה.

אהבה
רגע לפני ש -
הלכתי ליבשת אחרת
הוא נתן לי
חמש נשיקות בשקית.

הגות
יד מונחת על כתף בוכייה
ואצבע מוחה דמעה מן העין.
הלב סוער, הנפש הומיה
הכל אפור, מדכא ועדיין...

הרהור
לא תפרוץ יבבה,
לא ייזלגו דמעות,
אבד סיכוי של תקווה
לאלפים ומאות.

פארודיה
הרשעות מחולקת למי שרק יחפוץ
הורסת, מלכלכת את תום הנעורים.

אכזבה
הייתי בולעת כדור הרדמה
וישנה
את כל הימים שאתה לא פה
ולא תגיע.

גורל
אני כמעט כישלון
וכמעט הצלחה
ואני אף פעם לא לגמרי -
רק כמעט כמעט שמחה.

וידוי
כשהוא ימות
ימותו איתו רגשות האשם
וייוולדו חדשים
במקומם

גורל
סתם שיהיה משהו
סתם שיהיה לי מישהו
שאוכל להיות עם עצמי.

לשרוף את הנשמה
מכל מילה, בכל משפט
להמתין עוד יממה
ולגלות שלא אכפת

געגוע
אהבתי לך כאבה לי פעמיים

אכזבה
מהחלון הפתוח, רוח לא קרואה
שולחת זרועות למבוך השיער
מאה ושלושים קילומטר לשעה
דמעותיי נוסעות מעל המותר.

במחילות מפותלות
נרגשות הן המילות
יורדות למטה ועולות
מסידורים ללא תפילות.

בדידות
לו לא הייתי
בריאה מיוחדת
לו לא נבראתי
או קיימת בכלל

בדידות
ואף רקדו עלמי החמד
וקיפצו עד כלות כוחם
ואני כלל לא ראיתי
לא ניחשתי את סודם
כי שותפים הם לי הלילה
עוד מרגע היבראם

הרהור
אני סולחת לך גורל אכזר.
סולחת על מה שעשית בלא לשים לב או שבכוונה
אני סולחת, שוכחת, זו נוסטלגיה ישנה...
אני סולחת על אף שהפצעים טרם הגלידו
ואם ארפא מהם אי-פעם ימים יעידו...

אכזבה
חיכיתי לך ולא באת
לא קיימת דבר אשר הבטחת
למילים שלך כבר אין תוקף
ולי אין כבר אמונה.

גן עדן
מחר הלובן ישטוף את כל האופק
ועיניי יוכו בסנוורי שכינה

אפילה מחשיכה מלוא האופק
ועיניי מצועפות עד עיוורון

עצב
בעינייך יש עצב עד אין קץ
אמרו לך את זה כבר פעם?

כשתסובבו את הראש
אלך למקום אחר

יש תינוקות שרק נולדו
ויש בחצר ילדים
אז עוטה על עצמי חיוך של צבע
בשביל אלו שעוד לא יודעים.

עצב
כשהשתיקות סיימו לצרוח
והלב כבר חשב להתאחות,
הגיע פתאום איזה גל
והעיף הכל לכל הרוחות.

גיהנום
רע לי בחיי
רע לי במותי
שהאופל, הלוואי
יקח גם אותי

הומור
אחחחחח, זה ממש קורע לי ת'לב
המחשבה על הפרס שפיספסתי
הרבצתי לעצמי עם שוט ועם מגלב
קצת סיגריות, קצת חשיש גם הסנפתי.

פואמה
יש חיים יפים מעבר לדלת
ויש אדמה צמאה
ואני עומדת כולי מתפעלת
עם ניחוח רגבי האדמה.

גורל
להבות עולות עדי שחקים
להבות כתומות ולא מאש
ייקום עוטה אדרת, גם שדות מוריקים
נושמים את הבל פי המתרחש.

תחושתי
והפיה שורקת
שריקה אחרונה ---

גיהנום
נוצצות כיהלום
כאוצר אקראי בחולות
מפתות בלחישה
ואין שוטר בגבולות.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יסורים
עצב שאי אפשר לתפוס, אי אפשר לגעת בו, אבל הוא שם. כמו ערפל.
כל כך נוכח, שולט בכל, אך בלתי נתפס.

חלום
לא זלגו על הלחי
לא הרטיבו את הצוואר.
רק עמדו שם
נוצצות, נוצצות
על המפתן.

כשהגשם שוטף את הכל במוזיקה סוערת ורטובה,
לא צריך לעשות כלום ולא צריך - כי אין לאן למהר.

אף אחד לא מחכה לי שם, או פה, או ביקום אחר.

חוסר אונים
כשגדלתי מעט הבנתי שיש ציר מרכזי יותר בחיינו - ציר הכסף. כסף
יכול לעקוף את החכמה שלפעמים אין. שוחד פה, שוחד שם והכל
מסתדר. בעצם סליחה, אף אחד במדינה הזו לא לוקח שוחד...

הרהור
זה קרה היום בשעת ספק בוקר ספק לפנות... השמיים כבר נצבעו
בתכלת, השמש המשיכה להתקדם לאיטה מן המזרח לעבר מרכז השמיים.
שמעתי את ציוצי הציפורים מחוץ לחלוני, שמעתי ציוצים דומים
מהעבר השני של קו הטלפון.

מכתב
אתם, החושבים כי רואים
אך אינם נראים אתם -
את אישוניכם איני רואה
אך מחשבותיכם ניבטות אלי

סאטירה
המחשב אובחן כ'מת קליני', אחי לקח אותו לטכנאי ואני כמעט
נזקקתי להתפנות לחדר מיון.
איבדתי את הנשימה, ניתקו לי את החמצן אבל, אני לא וויתרתי; עלי
לא יבצעו המתת חסד!!!

אוטוביוגרפי
וירד גשם,
אפור, מלוכלך ומסוכן
מפתה אותי בטיפות גדולות
"שתי, הלך צמא. שתי".


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
בשריפות הקטנות אתה ממהר להשכיח
במילים טובות של סליחה, ובלי כוונה.
שריפות כאלה שקצת מים מצליחים לכבות
ב"תסססססס..." אחד חלוש.


לרשימת יצירות הפלסטיקה החדשות
מיקסט מדיה
אל היצירה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
דיגיטלי
אל היצירה




אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
רק העם יכול
לכתוב את הכל
בגדול!









מפלגת עט לכתוב.


תרומה לבמה





יוצר מס' 28381. בבמה מאז 16/11/03 22:24

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למישואית אחת
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה