|
מישהו אחר, אושפז בכפייה מספר פעמים אך שוחרר מחמת
הספק. כותב, מצייר ורוקח מזימות כנגד הקיום האנושי.
מאמין שהכל קנוניה אחת גדולה שנועדה להסיח את דעתו
מהשפיות ועדיין מנסה לברר את הסיבה לקיומו.
בעל פוטנציאל אך לא מממש(מילה מסובכת מדי לטעמו) את
כישוריו.
בקיצור, עוד דמות בטרילוגיית החיים.
בעיניים חצי עצומות היא מתבוננת בי או לפחות ככה נדמה לי.
היא יושבת ליד הדלת מנסה להירגע. עוצמת את העיינים ונרדמת.
|
הלכתי למטבח, לקחתי קופסאת גפרורים ורוקנתי אותה. אח"כ הרמתי
אותו בעדינות עם חתיכת נייר שקרעתי ממגאזין והנחתי אותו
בקופסא.
הלכתי לחצר האחורית, חפרתי גומה ליד שיח הורדים שמתחת לחלון
והנחתי את הקופסא בתוכה.
|
הרמתי את ידי והחלקתי את הפיגיון לאט לאורך הוריד.
הדם הסמיך נטף אט-אט לעבר המרפק ומשם לעבר הצוואר.
חושת הקרירות שעטפה את ידי הקנתה לי תחושת שלווה...
עצמתי את עיניי והתמכרתי.
רטט הצמרמורות עקב נהר הדם על זרועי גרמו לי להרגיש חי... אולי
בפעם האחרונה.
|
אני יושב לי על עלה שזה עתה צמח,
אני מביט על העולם, על העולם הזה שלך.
כולם ממהרים ולא יודעים לאן,
מעבירים מבט, כאילו אני לא כאן.
|
בשעה שלוש לפנות בוקר פרצו אלי לבית.
הם כבלו אותי באזיקים ושמו לי שק על הראש.
כשהם גררו אותי למכונית עוד יכולתי לשמוע את אשתי צועקת מהבית.
מתחננת שיעזבו אותי בשקט. לרגע עוד יכולתי לשמוע קול נקישה
מצמרר. כאילו ריסקו למישהו את כל העצמות.
|
עברה שעה. ולחשוב שיש עוד עשרים ושלוש כאלו. למה אני צריך את
זה בכלל?
|
כבשים ירוקות מקפצות לך מעל הסדינים
ארמדילים ססגוניים מטיילים על הקירות
דביבונים של בוקר מחפשים מקלט מתחת לשידה
|
כמו שיר שאין לו סוף ותווים בלי מנגינה
ונגן עיוור קורא מילים בקול אל השממה
ורקדן עוצם עיניים ורוקד בחשכה
וזוגות אוחזים ידיים, מטיילים בעולמה
|
תן את הכח להמשיך ולחיות.
אתה צופה מהצד עושה שטויות.
זה נהר החיים ואני פה טובעת,
שוקעת,
מאבדת עצמי לדעת.
|
מנשק אני את לחייך.
שפתייך.
מרגיש אני את טעמן המתקתק.
אוחז אני בגופך.
מחבק כאילו הסוף קרב.
|
רכות פניה המוארים היו לי לאור היממה. עורה הצחור היה לי כקומץ
מן האלוהות.
הייתי יושב לילות אל מול הירח ומתבונן בדמותה משתקפת בו.
מתבונן בו משתקף על פניה.
|
עוד חמישים שניות העולם מתפוצץ ולאף אחד לא אכפת.
עוד חמישים שניות והעולם נעלם.
זו הפעם השנייה שדבר כזה קורה. פצצות האטום כבר שוגרו.
|
אני מטייל לי על במה ענקית,
יוצא לקרוא מחשבות של אנשים אחרים.
|
היא אומרת שזה בכלל לא תלוי בי, ואולי זה תלוי בה ושוב משאירה
אותי חסר מילים. פתאום היא חושבת על להפרד ממני? ואני אהיה
הנזרק?! לא נראה לי.
|
רישום של פסל שאהבתי במיוחד של הפסל Rodin...
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
בוקר טוב רחל,
הגיעו התוצאות
של הבדיקות שלך.
תשמעי, לכל אחד
יש את הצרות
הקטנות שלו.
אני, למשל, סובל
מציפורן
חודרנית. ידידי
אמנון נשוי
לאישה קשה
מנשוא, אחותי
בלונדינית
טבעית,
אבא'שלי ערומקו,
ולך יש סרטן.
ביג דיל.
שלא תקחי לי את
זה קשה עכשיו.
מתוך ספרו של
ד"ר אפרוח
ורוד,
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" |
|
