|
לפעמים נדמה לה שאף אחד לא מבין אותה.
היא בטוחה שאפילו אם תנסה להסביר את עצמה, לתאר,
להציג, במילא אף אחד לא יבין. הכל יצא מעוות
ומסולף.
אז מה הטעם בכלל?
לפעמים נדמה לה שהיא לא כמו כולם, שהיא לא נורמלית.
ולמה שתשאר נורמלית לגמרי, כשכולם מצפים ממנה שתעשה
מה שהם רוצים?
פעם היא נסתה למלא אחרי הציפיות של כולם. בשקט, היא
מרדה קצת, ועשתה קצת דברים בשביל עצמה, אבל בעיקר,
היא עשתה מה שציפו ממנה מסביב.
אז מה?
היא נאבדה.
היום היא כבר לא מסוגלת למצוא את עצמה.
היא כבר לא יודעת איפה מתחילה היא האמיתית ואיפה
נגמרת ההיא של כולם.
וזה הכי קשה לה בעולם.
אז כבר נמאס לה לרצות אנשים.
וכבר לא אכפת לה שאף אחד לא מבין אותה.
ונכון שקצת לבד לפעמים, אבל זה שווה את המחיר.
לרב, היא מחפשת את עצמה.
אם תמצאו אותה, תספרו לה, בסדר?
החלום הכי גדול שלה- להגיע לשלווה פנימית ושלמות
פנימית.
בעיקר- להיות מאושרת.
אבל היא במילא לא מאמינה שהיא תצליח להגיע לזה.
באמת שלא היה לה כוח לכלום, אבל ארי נשמע כל כך לחוץ ומבולבל
בהודעה שהוא השאיר לה במענה הקולי שהיא לא יכלה שלא לחזור
אליו. אחרי הכול, הוא צריך אותה, ובשביל מה יש חברים?
|
היא הייתה כל כך יפה. העיניים החומות-ירוקות שלה הביטו בו במבט
השובה המיוחד רק לה, והחיוך הגדול שלה, שהוא כול כך אוהב,
הזכיר לו נשכחות. הוא, לידה, הרגיש כול כך מוזנח ומסריח, אפילו
במדי א', והתפלל לראות בעיניים שלה את הניצוץ של הגעגוע, שהיא
ידעה להסתיר ממנו
|
לאיש, אף לא לאדם היקר לה מכל, אין גישה אליה. איש אינו יודע
על השקית הוורודה.
בוודאי רוצים אתם לדעת מה נמצא בתוך השקית השמורה, מהו הסוד
הגדול שמסתתר שם בפנים.
ובכן, זהו חיוך קל ובת צחוק. רגע של מצב-רוח טוב, מלא חיוכים.
|
"אח, לעזאזל" מלמלתי ואמצתי אותו אלי בחיבוק חזק, יודעת שמחר
הוא נוסע למלחמה בצפון, ומי יודע מתי אני אראה אותו שוב. החייל
שלי, החייל הכי שלי בעולם, נוסע להגן על כולנו. הפחד שיקרה לנו
משהו הציף את כולי, ועל מה שהולך בדמיונות השחורים שלי, אני
מעדיפה שלא לדבר.
|
היא הביטה בו בחיוך עצוב. אף אחד לא ידע את האמת, היא לא רצתה
שאנשים יסתכלו עליה כמסכנה, שכולם יתייחסו אליה אחרת. היא ידעה
שזה יחייב אותה להתמודד עם מה שהיא מנסה לברוח ממנו כבר כמעט
שנה.
|
נכנסתי הביתה, כמו תמיד הבית היה ריק וחשוך, זרקתי את התיק על
הרצפה. "אני שונאת את כל העולם", צרחתי לתוך השקט, לוקחת חבילת
כדורים מהארון ובקבוק מים מהמקרר.
|
לפעמים בא לי.
אני לא יודעת להסביר...
בא לי מה?
השאלה המסתורית,
והלוואי והייתה לי תשובה.
|
הכל נראה כל-כך נפלא,
הכל נראה כל-כך מקסים,
אבל אף אחד לא יודע
מה מתחולל אצלה
בפנים.
|
אני רוצה שנדבר יותר,
ולספר כל מה שמתחולל לי בפנים,
אני רוצה לראות אותו,
את החמצון, החיוך, ובזוויות העיניים - את הקמטים.
|
אמרו לי שחיכית לי, אז באתי.
|
אני יודעת שגם היום, אם תופיע במקרה שוב בחיים שלי, אני לא
אוכל לסרב לך. תמיד הייתי חלשה מדי, חוץ ממתי שאתה היית בחיים
שלי. אתה הפכת אותי להיות חזקה, לכן לא יכולתי לסרב לך, ולכן
לעולם לא אוכל. רק אתה יכול להפוך אותי לחזקה.
|
בלילות שהוא לא נמצא, אני ישנה בצד שלו של המיטה. אולי זאת
הדרך שלי להעביר לו 'אני מחכה לך', שאם הוא יחזור במקרה מהצבא,
הוא יראה אותי, וידע. אולי זה בגלל שככה הצד שלו במיטה לא ריק,
וזה מרגיע אותי קצת. כאילו אני לא לבד. כאילו הוא פה.
|
תמיד כשאני מבואסת ובא לי לקפוץ מאיזה בניין גבוה ולהתאבד, אני
מחפשת את המלאך שלי.
המלאך שלי, תפקידו הוא להוציא אותי מהברוך.
|
לפעמים נדמה לי שיש בי פיצול אישיות. לפעמים אני מרגישה, בעצם
בטוחה, שיש בי שתי 'אני'. 'אני' אחת - של התחושות הטובות, של
האושר והשלמות, ו'אני' שנייה - של התחושות הרעות, העצב, הכעס
והבלבול. אף אחת מהן אינה יכולה להבין את רגשותיה ותחושותיה של
השנייה.
|
|
|
אין דבר עמיד
יותר נפשית
ממישהו שניסה
להתאבד פעמיים -
ונכשל.
תפוז מגלה
אמיתות על בשרו. |
|
