|
כשהולכת המאניה, מגיעה הדיפרסיה
כל פעם יותר חזקה, סוחבת אותה יותר למטה.
מיומנה של חולת נפש.
לא היה לו מושג על מה דרך או מה נשך אותו. הוא יצא משם חבול
עוד יותר משנכנס ואז, כשהוא היה על סף עילפון, היא הופיעה שם.
בדמות המלאכית היפה שלה.
|
היא: "לא רוצה מה חמודה?" היא מנסה לרצות אותי. כן תנסי. זה לא
ילך לך!! אני לא מודיעה לה חד משמעית.
אני: "לא רוצה שתלכי. וזה לא עובד עלי יותר" אני אומרת בשקט
היא: "מה לא עובד עלייך יותר?"
אני: "את יודעת, אני כבר לא ילדה קטנה"
|
ואז שאלת "מה דעתך על החברה שלי?" ואמרת שאתה לא אוהב אותה אבל
אוהב להיות איתה. "כמו שהיה איתנו?" שאלתי אותך. "לא. איתך זה
היה אחרת", אמרת וחייכת.
|
כשאני פותחת את הדלת היא מחייכת אלי ומתנפחת בחזרה כמו בלון
לגודל הרגיל שלה. אני מתעצבנת עליה ואומרת לה "לא לעשות כאלה
שטויות יותר" ומנפנפת עם האצבע לעברה.
|
וכשכולם היו יוצאים לטיול של כמה שעות אני הייתי יוצאת לגינה,
קוטפת פרח ונותנת אותו לנורית, כי נורית אהבה פרחים ממש כמו
בשיר "פרח נתתי לנורית". אהבתי את הטיולים אבל הייתי מוותרת
עליהם בשביל נורית והייתי הולכת לבקר אותה.
|
רואה את העולם, רואה את עצמי,
רואה את החור הגדול.
|
לא מצליחה לנוע
לא קדימה, לא אחורה.
|
חורים עשו בחולצתה,
לולאה על גבי לולאה.
ידיה קשורות כפי שהם רוצים,
|
מאוחר מדי
אף אחד לא בא
מאוחר מדי
השמש כבר שקעה.
|
משהו נזרק לחלל האויר
משהו עדין, משהו שביר.
|
נפשה משוטטת
ללא מענה,
מתהלכת בתוך גוף מעונה.
|
אתה ממני ברחת
כי אולי נלחצת
או שאולי פשוט לא אהבת
|
אז הי אני מישל ואני לסבית. או יותר נכון הייתי לסבית. לא זה
לא מדוייק. אי אפשר להיות לסבית ואז פתאום לא להיות לסבית. לא.
אני מישל ואני חשבתי שהייתי לסבית. יותר נכון רציתי להאמין בזה
שאני לסבית
|
הקהל
כבר מחכה
היום חם
אולי נוותר על תה?
|
|
|
חתול?
לא! לא עד
שיחזירו את רדיו
במה! |
|
