|
בא לעולם במעמקי ברית המועצות לשעבר(בלרוס-מקום
מגניב למדי), בחודש השישי לשנת 1984.
מילואימניק במשרה חלקית ביותר (השתחרר באוגוסט 06
וכבר מילואים!) ומאבטח טיולים במשרה קצת יותר
מלאה...המוזה כהרגלה באה והולכת כרצונה ולאחרונה
ממעיטה בביקורים...
חזר לפני כחצי שנה מטיול באוסטרליה וניו זילנד!(אחלה
מקום שווה קפיצה)...
אוהב לכתוב לצייר ולשמוע מוזיקה טובה (ומי בדיוק
אוהב לשמוע מוזיקה רעה?!)...
חברים בירה ואגם קטן מסביב והחיים יפים!!!
נפטר בשנת...(טוב, בואו לא נקדים את המאוחר).
תגיבו תשפיעו, מקסימום תוכלו לירות בי...עדיף ישר
בראש, פחות כאב יותר מהר, אתם יודעים...מעט רחמנות
בעולם הזה תעשה לו רק טוב...
וכאן זה הכה בי, "למה חתול וקוקה-קולה זה שילוב טוב?"
|
הד"ר נאנח, ואפילו הופיע אצלו מה שנדמה לכל אדם נורמלי כדמעה,
בקצה העין השתחררה לה וזלגה מטה. אך הוא, הוא חייך קלות, לחץ
לו את היד בחום ויצא מהמשרד.
|
כך פגשתי את פטר, פטר הארנב. ודאי תגידו שפטר זה לא שם של
ארנב, וזה גם מה שהוא אומר. אבל מה לעשות, אם אנחנו לא בוחרים
את השם שלנו אז בטח ובטח שגם ארנבים לא.
|
בור לא גדול מדי, שני מטר על שני מטר ובעומק של כארבעה. הוא
נמצא ממש ליד הכניסה האחורית, שם קרוב לשיחים שלא נגזמו כבר
שנים. הוא די חמים ונעים ולא מזיק ברובו.
|
"מה זה הרעש הזה?", חושב לעצמו אלוהים, "אולי נפתח עין לבדוק
את פשר הענין? אבל זה יום האמבט שלי ו...", "אוף הרעש המעצבן
הזה!". עינו של אלוהים נפקחה והזיהוי לא ניתן היה לערעור, "שוב
בני האדם האלה, ידעתי שלא הייתי צריך לברוא אותם
|
"ואיפה הגמד הצעיר?" שאל.
"איזה גמד?" שאל האב.
"נו, הגמד הזה שתמיד הסתובב פה בין הרגלים".
"איזה גמד?" שאלה אמו בדאגה.
"פה לא היו מעולם גמדים", פסק האב, "מה לקחת שם, סמים? סמים
נכון?"
|
החיים, החיים הם כמו עכבר. כן, בהחלט כמו עכבר רק שאין להם
שפמפם קטן בקצה החוטם המחודד שלהם.
|
כל חלק וחלק מהגוף עף לכיוון אחר, מתפזר באיזור.
לכאורה הסוף.
בואו ונצפה בכל זה מחדש.
|
לא נורא, שמים כחולים, דשא ירוק, חדי קרן עפים, פינגווינים
מציפים את הארץ בהפגנות אלימות במטרה להציל את אנטרקטיקה,
בארון התרופות יש הרבה זבל וגם מעט אספירין, ולפרות יש כנפיים
אך הן לא עפות. עד כאן?
"אאאממממ..."
נראה שלא.
|
גוש של חרא, גדול חום עגלגל כזה מצופה זבובים ומזה מסריח
|
התור הזה, כך דימינו לנו אותו בשניה ההיא, בא ביחד עם הרכבת
ונסרך לו עד למחוץ לעיר... ורק שימשוך עליו עוד ועוד סקרנים
קטני קומה וזוללי גלידות, וקיצורו של עניין עושי צרות
שכמותינו...
|
"יותר חזק! יותר חזק!" צעק צ'ארלי בהתרגשות עוד סיבוב ועוד
סיבוב וג'ני כאילו ולקחה טריפ. היא כבר לא איתנו אלא עפה
איפשהו בעולם אחר, לא מוצק כמו זה שלנו.
|
אנל'א אהבתי לנסוע יותר מדי ברכבות, במיוחד לא ביום הזיכרון.
זה תמיד העלה אצלי אסוציאציות לא נעימות. וכך כשהיא מטלטלת מצד
לצד, אנל'א נרדם רק מביט בחלון והוא מחזיר לי את הקרון עצמו
שמביט בי בהשתוממות.
|
כל מזימה מתחילה במרתף, לא משנה של מי, העיקר שהוא חשוך עם
נורה מתנדנדת אחת, מתחת לאדמה, הרחק מכל עין ואוזן חטטנית של
עוד ילד מטומטם שבדיעבד יציל את העולם.
|
"אבן נייר או מספריים, מי המנצח מבין השניים? אחד שתיים
שלוש!"
"אצבע אלוהים!"
"אין דבר כזה!"
"בטח שיש!"
|
משורות עמודי החשמל שעל פניהם חלף , שהיו כמובן עמודי תליה
ארעיים ,התנדנדו גופות שליוות עוטות בליות. אחד כזה (עדין חי)
טיפס על העמוד הצדדי ביותר, שיחרר את אחיזת החבל מצווארו של
התלוי ומיד עטה על עצמו את הלולאה, התחלפה המשמרת. "מוזר", חשב
לעצמו צ'ארלי
|
מדוע פנתה שמאלה כשהיה שלט ברור ומוצק האוסר זאת ועוד מהנתיב
הצדדי שפונה בכלל ימינה. היא הסבירה זאת בצורה פשוטה.
"פשוט לא יכולתי לפנות ימינה, לא יכולתי".
"מה ז'תומרת לא יכולת?!" התעצבן השוטר.
"לא יכולתי", ניסתה סוזי להסביר.
|
והיום הנשרים מתעופפים מעל מישהו אחר
אין לו שם, רק מבט מקפיא אחד
זורק אותך למטה.
|
במקום דלתות וחלונות
יש רק מילים ואותיות
לא חיים לא מתהלכים
|
החיים היפים בשלולית של דם.
|
למעשה הירח נפל, נפל לפני הרבה הרבה זמן. יום אחד פשוט נמאס לו
והחליט לפרוש, ארז הכל ונפל למטה כמו אבן לתוך הבאר האינסופית
של היקום.
|
טוב, זה הולך בערך ככה. יש לי מחסום כתיבה והגיע הזמן לטפל
בממזר הקטן הזה שממרר לי ת'חיים מזה חודשים מספר.
לדוגמא עכשיו אני כותב ואין לי שמץ של מושג על מה, כך גם אין
לי מושג מה יהיה הלאה על הדף הזה למטה, שם, הריק הלבן עם שורות
כחולות בודדות מחכות להתמלא בת
|
גרעין וחצי של אבוקדו פוגשים תוכנית טלוויזיה מצויירת
|
מתוך ספרו של טרי פראטצ'ט, אלים קטנים...
|
אוסף של פרצופים מהבית והמילואים
|
זה מה שקורה לחייל משועמם בין מארב למארב.
|
|
|
הלו אדוני, מוכר
הנשמה?
השטן |
|
