מיס מיאמי היא נערה יפה ועצובה, ילידת 86, מזל
תאומים. בחיפושה אחר האמת עוברת בין מיני שבילים
מטושטשים ואנשים מטושטשים.
יש לה הרבה חברים, בכל פיסת אדמה בתבל, אך היא
מעדיפה את השקט.

היא מתעדת את חיה אך אינו מסוגלת לצפות במחברות
גדושות המלל שבאמתחתא, השירים המופיעים פה הם רק
אחוז מן המלל שהיא כותבת. רק אלה שהיא זכרה בע"פ.
היא מעולם לא פתחה אף לא אחד מספרי השירים שלה אף על
פי שכולם מאוכסנים בשלמותם.

את רוב השירים היא כותבת בשני מקומות עיקריים,
האהובים עליה ביותר, בים או במדבר. בעיקר בלילות של
ירח מלא.
היא סבורה כי הירח מאיר לה את כל הנסתר באפילה במשך
החודש.

חוץ מיצירותיה הרבות הנמצאות פה או במגירה, היא גם
כותבת אוטוביוגרפיה דמיונית, שלבטח תראה אור בעשר
השנים הבאות.

היא לא הצליחה לכתוב כאן על עצמה לכן ביקשה ממני.

כתבה: עדי קורן (חברה של מיס מיאמי)

יש פצעים שנסגרים מעצמם חלום שנים של שיחות על בסיס יומיומי, איתו או עם עצמי, מעלה בעצמי ספק האם זה באמת הוא הנוכח בחלומותיי או שמא תת המודע שוב מהתל בי. ואז הוא בא, כמו בכל לילה, יפה עד כאב, נקי ומדוייק כמו שרק הוא ידע להיות, ושוב השיחה כמו בכל לילה הייתה מצחיקה וקולחת.

אורח תחושתי שמים ורודים ותינוק מרחף וצבעים נמרחים בשדה הפורח

בין חושך לאור היא רואה, לא רואה, מחייכת אליי, הוא חודר בכאב המהיר