|
האבן השבורה ניטלה
מגב מים
חיים
|
משל היינו
פונים בכל צומת בפניה
האחרת,
|
למולל את רגעי
הפרידה,
לא לגזרם שמא יוותרו
קרביהם חשופים אדומי
צער.
|
דרומה מדבר
בדרך לצלילת
מעמקים
בנותיי נוסעות.
|
הנה עבר כמעט כל היום והגעגוע
ישב לצידי,
חייך בעגמומיות,
הביט בתוגה...
ולא לפת את גרוני,
לא הוציא את נשמתי
לחפש אחרייך...
|
|
|
"איזה חתיך!"
תרנגולת בציטטות
שיחרטו בזכרוננו |
|
