[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על מירים יםאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי מירים יםאל היוצרים המעריכים את מירים ים

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זכרונות
"מה? מה אני עושה בכיתה? כבר בוקר? איך הוא הגיע כל-כך מהר?
ולמה כולם מסתכלים עליי? למה כולם שותקים ורק השפתיים שלי
נעות? מה אני מחזיק בידי?"


לרשימת יצירות השירה החדשות
כמיהה
אני כל הזמן מאחרת.
ככל שאני מתקרבת, ממני היא מתרחקת.
כמו היום מהלילה ממני היא מתחמקת.
"לא. אנא, אנה את הולכת???

הגם ביום כמו בחלום
ללב אחד נהפוך ?
התשובי לבי להיות לי לעולם ?
אהובתי את לבי, סלחי לי, חיזרי.

תחושתי
"סליחה טעות שלי", אמרת,
"מאוחר כבר, נפגש ביום אחר."
"טוב", אמרתי.
ניתקתי, לא יכולתי לדבר.

אינטרוספקטיבי
עברת מות מלחמות?
נשרפת ברעל משרפות?

אינטרוספקטיבי
היה זה כמו לדבר אל הקיר,
אז הכיתי בו בראשי

אהבה
כל-כך קליל ומרחף
כל-כך יפה ומחייך

תחושתי
צלם דמותי לזפת אפלה הופך.
צל עפר את גיא-גאוותי כורך.

בדידות
"להציל את החיים" הוא זועק.
הכאב לתוכו אותו יונק.
משד-אמו עודנו יונק
אינו מרפה.
החלב אותו חונק -
ממנו כבר אינו מוצא מרפא.
עתה הוא את ידיו את ידיו מרפה.

כמיהה
הבטן זועקת: "די, לא אני זו שמקרקרת",
אך אני בשלי, ממשיכה לאכול.

והיא נופלת ונופלת
אל תהומות צוללת
ואין מי שאותה ירים
מן הקרים.

ביקורת
כמו ארנב באגדות הוא מתרוצץ
רודף אחר הדקות
על גדותיו עולה, מתרחב, מתמלא

שיר ילדים
העץ הקטן רעד ובכה,
נדמה היה לי, שדמעותיו ימשכו לעד,
אך לפתע הוא פסק מבכיו וצחק.
מדוע בכה העץ הקטן ולפתע צחק ?

תחושתי
לאט לאט אליו היא מסתובבת
עיניה עודן עצומות,
אך פיה מחייך
אל הרוח המסתורי.

אהבה
לפחד שמה באחת נקודה.
ופתאום שלוש נקודות הגיעו אחרי היחד...

תחושתי
במקלחת
טיפות
קטנות
זורמות
אל חור האמבט
מגיעות

יום אחר יום אחר יום
קרעה
דף
ועוד
דף

כמיהה
כולם מסביב כל-כך מבריקים?
מתוכם שירי מרגליות מפיקים?

מקום
"יכולה - לא רוצה
רוצה - לא יכולה
רוצה... רוצה... רוצה...

מורבידי
מנסה מן הצינה לברוח
מתכסה בשמיכה עד מעל הראש
עד שמחנק עולה מנשמת אפה.

מסירה מעליה את השמיכה
והרוח שבה אותה ללטוף אחר ללפות
סביב אוזנייה היא מרקדת ומלחשת

תחושתי
לו הייתי פרפר
הייתי מתעופף חופשי ומאושר
ליום אחד טועם מצוף החיים
ואז מת שבע-רצון.

בהן התבוננתי עמוק עמוק ותהיתי:
לצלול או לא לצלול,
לנסות ובהן לפחות לטבול?
טבלתי. טעיתי ?

בשעון מביטות:
"כבר 2 לפנות בוקר

ייסורים
ופתאום משק-כנפיים

הרהור
השעון מתקתק
והלב עם כל תקתוק של מחשבה הולך ומתפקע
עד מתי את עצמי בתוכי אחפש?

אהבה
לטיפות נשיקותיה
בשפתות ליבו הפצועות שוב נוקשות
ורכס-מצוקותיו

ואני בחיוך מטופש אומרת :
"כן. אתם צודקים" ובליבי סימן שאלה ענק.

ביקורת
העולם הוא מזבלה של מניפולציות ציניות,
עטופות יפה-יפה באריזה של אמפתיות מזויפות.

אינטרוספקטיבי
די לטרגדיה.
הגיעה עת הקומדיה

בדידות
הפך הר אלפים מוקפא
בפני רגלים דורסניות
שעל עצביו החשופים ללא רחם טפסו וטפסו

אפרוח קטן מבקש לברוח
ממערבולת הקולות,
אך לשווא, כנפיים אין לו בכדי לפרוח

אינטרוספקטיבי
גלגלים רועמים:
"לרדת, לא לרדת"...?

העשן את עיניהם מבקש לסמא,
כשטן מבקש את נשמתם להדיר
ואחר תמהה: "מדוע את עיניכם מפניי הנכם מסתירים?"

בדידות
ובחלומותיה תמונה אחת:
גבר, ילד
ו ... ?


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הוא ואני
ביום שעזבתי לבשתי שחורים. כמו ידעתי מה עומד להתרחש.




שדיים.
שדיים.
שדיים.
שדיים גדולים
במיוחד.
גם כאן רואים
שדיים.
כאן רואים עוד
קצת שדיים בצד,
אבל אמנון
מסתיר.
שדיים, שדיים,
שדיים...
או, וגולת
הכותרת, שימו לב
איזה יופי:
כוס.


אפרוח ורוד מראה
שקופיות מהטיול
למקסיקו


תרומה לבמה





יוצר מס' 31212. בבמה מאז 9/2/04 16:48

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למירים ים
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה