|
 
נולדה בשנת 1986
חיה במושב נידח אי שם בדרום הארץ
וכותבת...
כך זה היה שבוע אחרי שבוע, היית יכול לראות את הזקן מן הים עם
לבושו המרופט ומלא הטלאים של נתפרו כהלכה, עובר בין הדוכנים
ומושך לעצמו מבטים רבים ומגוונים של סלידה, פחד ורחמים.
|
היא היתה ילדה שבכתה דמעות של גלידה, גלידה בטעם שוקולד
מריר-מתוק.
|
כל מי שראה את העיניים האלו נבהל ונרתע מיד
כי עיניים של זהב אין לכל אחד
|
אימא אמרה לי שאני צרוד, ושזה מהקייטנה שאני הולך אליה, אני אף
פעם לא אהבתי את הקייטנה הזאת, ועכשיו היא גם לקחה לי את
הקול.
היא אמרה לאבא שהלך לי הקול, שאלתי אותה בלחש, בשקט, בשקט, לאן
הקול שלי הלך?
|
אנחנו מגדלים אותו כבר כמה חודשים, ועדיין אין לו שם
|
-יש לי דם מלוח על השפתיים
-מלח?
-לא, דם.
|
ואתה, אתה אבא, כל הזמן שותק, שותק, שותק, מתי תתחיל לדבר כבר,
הנאצים לא כאן! המלחמה נגמרה, אין יותר נאצים, אתם רואים?" היא
ניגשה לחלון המוגף, פתחה אותו וצעקה בכל ריאותיה "המלחמה
נגמרה".
|
קשה ככל שאהיה
כאבני הצור והבזלת
|
להתבונן
ולהחזיר.
את החטא שאיני מעיזה לחטוא.
|
העשן המיתמר יורה אל עבר אלו שהיו
-
גם הם נעלמו עם הרוח.
|
עורי נושר ממני
כווילון שנתפר ברשלנות.
|
כך אני נהפכת להיות
דמות ארית מושלמת
|
שחרר את הבתולים שלי לחופשי
|
נלכדתי בציד מכשפות ידוע מראש.
הרגו את את גופי, הוקיעו נשמתי
הנני בת שטן ארורה.
|
בגוף שלי, עמוק... איפשהו חייב להיות תנור, איזושהי להבה
שהבערת בי.
ליבי בוער ואני איני נאכלת.
|
תמימות היא לא לנצח מתמוססת למגע
|
וקול השריטה הדק של קריעת שקית האשפה
|
זולגות על שדיי
אל טבורי
אל ירכיי.
|
דפי מצהיבים
הכתב דוהה ונמחק
אני כולי מקומטת, מרופטת.
|
אני שוכבת במיטתי, סתורה
רגלי חשופות
ואני ממתינה - לך
|
אני תלויה באויר
צווארי שלוח לאחור
|
ואני ממילא אחוזה בשלשלאות של אינספור כשפים
|
הזיות על מין, שיגעונות על סקס.
מחשבות על המוות
|
בחזית גופי, מוצב רוכסן גדול ושחור.
הייתי רוצה שתפתח אותו
ותציץ לרגע אל תוך נפשי.
|
עד בוא המים, ששטפו זרעו
אל פתח ניקוז השיכחה.
|
שיר ערש דווי ילדה
הירדמי אל החלום
המיית הרוח הקרה מקפיאה בך את דמך
|
טובה יותר באורגזמות המזויפות שאני משמיעה הזיוף שלי טוב יותר
כי הוא הזיוף שלי, שלי! ורק שלי! והוא הכי טוב לי!
|
מפשיט אותי באוויר כאילו הייתי בובה, צעצוע לסיפוק יצריך
המתועבים
|
אנשים מתים לא מרגישים
ואם הם לא מרגישים אז בוודאי שלא כואב להם
|
העוברים בוכים
הצטרף אל הבכי שלהם זה יקדם אותך עוד צעד במסעך.
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
האם ידעתם שפצצת
אטום המכילה 10
קילוטון
אורניום, מאדה
חצי מייל מאזור
פגיעתה? פשוט
חצי מייל שהופך
לאדים. סימפטי,
לא כן ?
איש ש... טוב
עזבו |
|
