|
לילה שקט עובר על תל-אביב, חשבה, ולפתע צינה רכה נגעה בפניה.
היא הביטה עליו, ידיו הארוכות זרוקות על סדין משי הכתום, ראשו
חבוי תחת הכרית, עורפו השעיר מציץ מתחת לשמיכת הפוך הגדולה,
מספר שיערות זקורות משקיפות עליה, כמו חיילי משמר עוקבות אחר
כל תנועה שלה באדיקו
|
"אני נכנעת. רק תחזור, אני נכנעת!" אמרתי לו. ומאז הוא לא שמע
אותי יותר אומרת לו כלום. השעה הייתה שעת לילה מאוחרת. הוא
בדיוק התחיל לרדת במדרגות. אני הדלקתי לו אור.
|
משומש, אמרתי לו,
אתה משומש.
בשרוול חולצתך היא נגבה את דמעותיה.
|
וכעבור 3 שנים - אין כלום יותר!
לזכרון אין משמעות,
הכל מראש צפוי אין לי רשות
לכאוב ולאהוב.
|
המצאתי אותך!
אחד כזה מעולם לא היה.
אלוהים אחד כזה לא יברא.
|
עוד צעקה אחת עכשיו נופלת
על אוזן אטומה וערלה
עוד מועקה אחת שמשתדלת
להיות שלמה .
|
העיניים שלך דיברו אליי בשפה אחרת
למה לא לימדת את הפה שלך את אותה השפה?
היא דומה היתה לשפת אמי,
חמה ומוכרת.
|
אני הולכת לקראתך, אך כבר אין לי עיניים
לראות את כל יפי העולם הזה.
עקרתי אותן ברגע מיותר של הכרה.
|
|
|
החיים הם
כמו...
סלוגן,
מתחילים
ממשיכים
ואז נגמרים!
ד"ר מישה רוזנר,
בונה מצבות עם
צג סלוגנים
מיוחד נגד גשם
ועם מעמד לנר
זיכרון עכשיו
בחניות האופנה! |
|
