|
עינוי של יום ארוך - אתה איתי, אבל אינך,
הציפייה הטעונה , המאכלת בתוכי
בוחשת בכפית לוהטת
ורק כשתהיה קרוב, צמוד אלי, רק אז יגיע שקט...
|
ויש נקודות שחבל לעלות
כי אתה בכלל לא תבין
ויש דברים שאסור לומר
כי זה פותח פצעים
|
"היה או לא היה?" שואלת,
והתשובה טמונה כאן בידי,
טבעת חרוטה ששמת על אצבע
ביום של אושר, כשהיינו חבוקים.
|
עולה לאט, דוחה את המפגש
אני דרוך , למרות שאין חדש.
כאן, במדבר ביתי אין דיונות, רק טרשים.
ושוב אני איתה, לצליל קולה מקשיב
|
|
|
מעניין כמה זמן
לקח למארקס
לכתוב את "מאה
שנים של
בדידות", ואם
מישהו בא לבקר
אותו תוך כדי. |
|
