|
"אנחנו שחקנים... נתנו את זהותנו במשכון, מתוך
ביטחון גמור במוסכמות של אומנותנו: שיש מישהו שצופה
בנו."
("רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" - טום סטופארד).
נולדה - 1978 בחולון, גם גדלה שם איכשהו.
למדה משחק באוניברסיטת ת"א.
אוהבת אוהבת אוהבת את נדב מאיר.
לא נזכור את הלילה הזה,
הנועץ ירח לגלגני בשמיו,
לא נחבר לו שירים ולא נדבר בו לעולם.
|
אני לא כותבת על כמה עיניך מלאות אותי בבוקר
ועל כמה גופי מלא אותך בלילה
|
בוא נחריש כמו שמיכה חמה מעל הראש
שלא לראות, שלא להיראות
|
ככלות הכל אני רואה את אשר אני מכנה בשם.
|
ומה בכך שלא אובחנה המחלה שלי?
הנה כבר ואמצא לה שם
|
"היד שלך פעם קרה ופעם חמה",
אתה אומר
|
אם אלוהים רואה אותי עכשיו
רק המלאכים רואים אותי עכשיו
|
אני רוצה לברוח אל
מועקת העיר מחוץ לחלון, אל דביקות הסוליות בכיכר השוממה.
|
אלוהים, לעולם לא אהיה
טובה מספיק
כדי להיות רחוקה מזה.
|
רציתי לומר לך תודה
ואתה בדיוק לא.
כשנשקתי לך לשלום על הלחי
נתקלתי בטעות באף
ויצאתי
|
מעולם לא אהבתי ענבים עד עכשיו
|
כמה שאני מרגישה
אני תמיד מסתירה משהו.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
די ל לכ לתו
לכתוב את השם ש
של שלי בהרבה מ
מק מקו מקומות
(נחמן המגמגם) |
|
