|
הדרך השנייה כוסתה
בעפר עוברים ושבים
לעתים שמעתי סיפורים
על שביל הזהב
|
האם אתה אי פעם ידעת
שאפשר להיות כל כך בודד
|
במקום מרוחק
על גדות הנהר
חי אדם אחד
שאת שמו איני זוכרת כבר
|
לו האמנתי
באשליה של הכחשה
יכולתי לעמוד מולך
|
וכך אני צפה בחלל
נקרעת בין אולי לבין אבל
לא שואלת למה רק שואלת איך
|
ויום אחד כשהתעוררתי
הבנתי שאינני זקוקה לך
צפיתי בך מהצד והחלטתי
הגיע הזמן להרוג אותך
|
כאבתי כאבים של גלגולים קודמים
פגשתי בך במיליוני הצטלבויות דרכים
אספתי חלקים בפזל של חיי
ואף פעם לא אמרתי שאתה חסר מדי
|
אמרת שהיא לא הייתה כל כך יפה
בסך הכול בלונדינית עם רגליים ארוכות
הגיעה מרוסיה לפני שנה
|
עיניים של פנתר
אחיזה של ערפד
פורסת כנפיים
ושוב לבד
|
עוד יום בו אנחנו מפליגים לאינסוף
והזמן נעצר אל מול השקיעה
חלום רודף חלום
רק אם לא תעצור
ואני רוצה לומר לך תודה
|
|
|
"ואז הוא תקע
אותו בגבו של
המוכר, סובב
אותו והוציא
בחוזקה. המוכר
נפל שדוד, ומת.
מי היה מאמין
שאפשר לעשות
כאלה דברים עם
מלפפון."
מתוך הספר
"המוכר
והמלפפון",
לקרוא בשביל
להאמין.
משמש ממליץ.
רוצו לחנויות. |
|
