|
העולם בנוי בצורה של תנועה.
אנחנו בנויים להתקדם.
התקדמות מובילה שינוי.
וגם אני, גם היא השתנתה. לא אותה חתולה שהייתה- אלא
חתולה אחרת. חדשה. שונה בעיקר.
הרבה כאב. הרבה צער.
את העבר שלה אפשר למצוא מרחף איפשהוא באתר הזה.
אבל מהו העבר לעומת העתיד הצפוי לנו?
שוכב לידי. רדום. מזרן צבאי מרופט, סדין חמים מחום גופנו, ואתה
שליו. אני ערה, שוכבת על צידי, עם ראשי על החזה העירום, מצמידה
זרועתיי לחזהי, ורק מביטה בך. שקועה. תוהה על קנקך. האם עודנך
בודד בעולם זה?
|
המחשבות ממשיכות לרדוף.
אהבה. חתונה. נישואים, ילדים. שיא הבורגנות. המחשבות ממשיכות
לרדוף.
ילדים... יצורים קטנים שנתלים בך בכל מעשה ואמירה. הם יצאו
יותר מתוסבכים ממך! זה מה שתעוללי להם! הם יהיו אומללים, עם
אימא פסיכופטית! וידוע שהריון גורר מחלות נפשיות.
|
אינני מעוניינת בניסיונות הנחמה שהוצעו לי. אינני מעוניינת
במילים מזדהות וקלישאות מטופשות. אני מעוניינת בדבר אחד ואותו
לא אוכל לקבל לעולם.
|
כולי בוערת בפנים ואני מחכה לו. ממשיך ומגרה את חושיי - עד
שכולי רטובה למטה. והוא עסוק בצידו השני עם פי. מסקרן וחוקר.
מבצע פעולה דומה עם לשוני, ומשחק עם לשונו.
|
לא תוכלו להשיבי מן המתים,
ולא תוכלו להחיותי מהקבר.
אני שוכבת דוממת.
דוממת.
|
I think about it
I look back
I try to make sense out of it
And I can't really do that
|
She sees right thorough
There is more to life than what they say
There's more to her than they pretend
|
She goes to sleep, in her dreams
She is smart
She is pretty
She is wanted, she is wanted
|
You decided that there must be
Only one way to go
If I disagree, you say I am "nuts"
You say that I am insane
|
מדוע אינך יכול לענות על שאלתי?
מדוע התשובה ממך חומקת?
רוצה לשמוע את הסיבה
הסיבה שבשמה פגעת בי
שבגינה רמסת את ליבי וזנחת אותי.
|
הביטי מטה, ראי את יורשתך,
הכתירי בי כילדתך
אמצני, כי יודעת אני,
אין אני, קשורה ביולגית
אך נפשי, קשורה הדוקה
לליבך, לנשמתך,
ליסורייך.
|
אינני יודעת מהי התחושה
של המחסור, של הרגשות
|
לאיזו דרך אני אלך?
באיזו דלת אני אפסע?
כל כך הרבה שאלות,
כל כך הרבה מחשבות...
|
השניה שמפרידה,
היא זו שמאחדת.
|
מה עובר במוחו של משורר?
אהבה, עצבות? או דבר אחר?
לעיתים רק השחור נראה-
וזה מה שאותו אחד מראה.
|
זו שאתה חורץ דין קטן לשד שלך
נותן לו הזדמנות להציץ החוצה
דרך פתח קטנטן, ממש קטן
|
הסתכלת פעם בשקיעה?
רגע לפני שהכל נהיה חשוך,
רגע לפני שלא רואים דבר והכל שקט,
הזמן הכי יפה מפציע.
|
החדר חשוך, ואינני רואה דבר
אני צועדת קדימה ונתקלת בעבר
הוא גם חשוך, מלא שנאה
קנאה עזה, והרבה מלחמה
|
אני? אני רק אדם.
וגם אני נופלת. וגם לי מותר.
|
שמחר שוב תזרח השמש
גם אם עכשיו יורד גשם
שאנחנו נמשיך לעולם
גם אם זה בעצם הילדים שלנו
|
טיפת דם.
זה כל מה שאת רוצה.
דם.
|
תהיה שלי, הלילה?
רק הלילה? רק שלי?
תהיה שלי ואני שלך?
|
הם לא יודעים,
הם לא יכולים,
הם לא רוצים.
|
תן לי שקט
תן לי מנוחה
ורק... מות.
|
האור התמעט וראייתי התבהרה
מרוב "עצים לא רואים
יער" נלחש באוזני בסודיות
הירח נטה, והשמש החלה לעלות
|
למלא את סביבתי ביכולותי
ושבמשאבי יאמינו רעי,
שיוכלו לראות מעבר למגבלותי
|
וגם אם היו יודעים
לא היו יודעים באמת
הם מסתכלים עליי, שואלים
"מה קרה?"
לא רוצה לענות להם
|
הפעולה הכה טבעית לרובנו
היא בלתי אפשרית בשבילי.
|
להמשיך את החיים כל הזמן
בידיעה שאני לא אהיה
אחת כזו שהחיים שלה יהיו מיוחדים
|
ושוב להתנפץ לרסיסים.
בין שמים לארץ-
אני מרחפת.
אני מרחפת ולא חיה.
|
כי כשאין כלום בחיים
אז למה להמשיך?
למה להמשיך לחשוב שיש תקווה?
כשהיא בכלל לא נמצאת?
|
להפריד בין מי שאתה-
לבין מי שהם רוצים שתהיה.
להפריד בין רגשותיך-
לבין איך שהם רואים אותך.
להפריד בינך-
לבין שאר העולם.
|
זה הגוף שלי!
זו הנשמה שלי!
אני לא אתן לזה לקרות!
אני אנצח.
|
אל תתן לי ליפול בין הכיסאות
אתה המוצא האחרון.
|
אל תגיד לי שאתה מזדהה.
אל תגיד שאתה מקשיב.
אל תגיד לי כלום.
|
לעיתים
המחשבות זורמות ואתה נעצר
לפעמים,
אני מרימה את הראש ומביטה למעלה.
|
לפחד מהצל של עצמך
ללכת באור ולעולם לא בחושך
אבל לחיות בחשיכה מתמדת
|
הוא לא יודע שאני עדיין מאוהבת בו
הוא חושב שעבר לי, שאני כבר מזמן לא
ואני לא יגיד לו שכן
כי אז הוא ישנה יחסו, ואני שונאת צבועים.
|
איך תוכלו לדעת את תוככי נפשנו?
איך תוכלו להכיר אותנו?
איך תצליח לחדור דרך החומה שהקמנו?
|
הדם הנוטף ממני מסמן את הסוף.
ואולי בעצם את ההתחלה?
|
בכל דקה שאינני עימו,
שעיני לא רוות במראהו,
עוד שיר בלוז עצוב, נכתב
עוד שיר נוגה מולחן
|
האור שמבשר על סוף המסדרון
האור שאומר שהכל נגמר
|
היא שקרית
לא אמיתית
והיא כאן.
אבל די.
לצרוח, לברוח.
|
לך ממני, רק שתחליט לשים
לחיי סוף.
היפרד ממני, רק שתדע
בבטחה מלאה,
שאין, אני, אהובתך,
יותר.
|
אתה סגור בתוך עולם
נעול בתוך אולם
כמו כולם.
|
לא מסתכלים פנימה.
קדימה ואחורה
מנסים לעצב את השבלונה
|
אינני מסוגלת לשהות כאן רגע נוסף.
מלאת שקרים, מלאה הבנה,
שאני לכאן, כבר לא שייכת.
|
בתוך אגרוף קמוץ.
פרפר בחושך,
שמאמין בתקווה
|
לראות אותה בעיניי,
להרגיש ששוב כמהה אני לאהוב,
את האחד שעדיין לא פגשתי,
|
זה סוג השבועות שמתחילות טוב,
אבל נגמרות רע.
את לא רואה מה היום יביא.
|
אני נלחמת בו עכשיו.
קרב עקוב מדם.
עדין לא - עדין אין אדום על היד.
אני נלחמת, צועקת, מסרבת להכנע.
הסכין תשאר על השולחן.
|
משחקי מוחות סדיסטים לתוך הלילה
הוא שולט בה ודי לה,
היא שולטת בו, ונמחץ תחתיה
מחפש דרכים להכנס לתחתוניה
|
תגיד לי, אלוקים
לא לקחת מספיק?
האם אתה ממשיך להיות בודד
שם למעלה, עם כל האלפים?
של הנערים, של הנערות?
|
לחיות עם זאת, יום-יום, שניה-שניה.
מילים פנימיות רוחשות עמוקות,
אומרות לי דברים ששכחתי כבר מזמן,
טוענות אותי בתחושות לא מוכרות,
|
מוליכה שולל את העולם
אני מישהו אחר.
הולכת שולל על ידי היקום,
בתקווה שאולי כן יש משמעות
|
כל עוד אתה חולם,
כל אותה מאמין בעתיד
כל עוד אתה פועל למען התקווה-
אתה שומר על הילד בתוכך.
|
|
|
כשהערבים רוקדים
המוזות מקשקשות
בטלפון עם
החברות שלהן
שעות על חשבון
בעליהן המסכנים
שאחרי זה צריכים
לשלם את חשבון
הטלפון המנופח
שלהן וגם לשמוע
אותן מתלוננות
על זה שהן לא
מקבלות מספיק
תשומת לב והן
מרגישות שזה לא
כמו שהיה פעם
ועוד כל מיני
שטויות
פוסטמודרניסטיות
שהן קוראות
ב"לאשה" שגם על
השטות הזאת
בעליהן משלמים
מדי חודש ועוד
הולכים לישון
בסוף עם כאבי
ביצים.
בוליביה. |
|
