|
חלקים שרופים של מבנים נטושים
רוח קרה נושבת בין חורים של קיר
שפעם היה בו חלון
בין אבנים מסריחות משתן
|
צלילי רעש של אבנים קטנות
מתנפצות על עמודי ברזל חלודים
נטעמים למרחקים
|
לטייל לבד
כמו ליצר הנבטה
של יצור חדש
מתנאים נייטרלים
|
נולדת ללא חבל טבור
צלולה כמו מי שפיר
כמו תינוק פג מרחף מעל עולם
הולך יחד איתו
|
כל חלק וחלק בי
מרגש שנוצר ממך
נבנה מחדש
הולכת עם שמך על שפתיי
|
אני צריכה את "המתים שלי" יותר מתמיד
המגע של הזיכרון עוטף אותי
משיט את הנפש מחוץ לכאב של גוף
|
מול הצל של עצמי
לא צריכה עדות לקיום כל שהוא
עומדת לבד
מנותקת מאחרים
|
|
|
מדהים איך תמיד
קוראים את זה.
זה כמו שתמיד
קודם כל בוהים
בפרצוף הצועק
הזה למעלה.
מה, הכתוב באמצע
לא מספיק
מעניין?
אחד שמטריד
אותכם שוב. |
|
