|
חלקים שרופים של מבנים נטושים
רוח קרה נושבת בין חורים של קיר
שפעם היה בו חלון
בין אבנים מסריחות משתן
|
צלילי רעש של אבנים קטנות
מתנפצות על עמודי ברזל חלודים
נטעמים למרחקים
|
לטייל לבד
כמו ליצר הנבטה
של יצור חדש
מתנאים נייטרלים
|
נולדת ללא חבל טבור
צלולה כמו מי שפיר
כמו תינוק פג מרחף מעל עולם
הולך יחד איתו
|
כל חלק וחלק בי
מרגש שנוצר ממך
נבנה מחדש
הולכת עם שמך על שפתיי
|
אני צריכה את "המתים שלי" יותר מתמיד
המגע של הזיכרון עוטף אותי
משיט את הנפש מחוץ לכאב של גוף
|
מול הצל של עצמי
לא צריכה עדות לקיום כל שהוא
עומדת לבד
מנותקת מאחרים
|
|
|
מבקר הסלוגנים
אני קורא אותך
לסדר!
אחמד אחמד,
מתעצבן בליל
הסדר, לא על
מבקר הסלוגנים
כי אם על עצמו
ועל הבדיחה
המטופשת שהמציא
רק למשוך אש
מכיוון הדביל
הזה שקורא לעצמו
מבקר.
אבל הוא לא
מודאג כי ברגע
שהמבקר יעיז
להתקרב הוא
יפוצץ את עצמו,
ואז כבר יבקרו
אותו, וזה לא
יהיה מצחיק,
אולי כן? |
|
