|
So what I started saying, was that it does not work like
that. I make the rules for this whole event. When you go
head to head with me, well, body to body, you do not get to
decide. If you really want to be able to set some rules you
have to be older, at
|
אחרי שאיבדת אהבה גדולה, אהבה כזו שסותמת כל תחושה, כזו שמשתקת
את הצעקות הקטנות שבלב... אלה שנשמעים כמו גרסה מוקטנת שלך...
כאילו לקחת הליום ואתה אומר לעצמך בראש... "אל תיתן מעצמך הכל,
תשמור קצת, אתה יכול להיפגע".
|
חצי מוכנה להכל.
חצי מוכנה להשלים עם מה שתגיד, כי מפחדת להשלים לפני שתגיד.
מפחדת לדעת אבל רוצה להבין, חצי מוכנה, אבל לא מצפה
|
איך התלבטת בין שני סירים אחרים, אחד שהיה דומה לו פעם ואחד
טיפה גדול מדי, מגושם אבל סיר - אחד כזה עם וותק ולא הבטת
לכיוונו. הוא ניסה לחייך, לתת לך הרגשה שגם הוא סיר, סיר
איכותי. אבל אתה, אף פעם לא תרים את הסיר בלי המכסה כי רצית
אותו. תמיד תיקח אותו לסיבוב
|
אפשר לחשוב שזו בריחה,
שזו הדרך הלא נכונה,
שהמסע פשוט מדי,
אבל האש בוערת בעצמותיי.
|
תחושה שממלאת כל נשימה,
זעקה שלא עוזבת את הנשמה?
את לא סובלת, כי הסבל הזה לא נחשב
את בסך הכל בסדר, כי מה כבר קרה?
|
לא מחפשת הצדקה, מחפשת עונש, בעיה.
לא רחמים, אבל לא סליחה.
|
בעצם כאבתי את כאבם של העיוורים,
של אלה המאשימים את עצמם
בטעות שלה היו שותפים, אני ואתה.
|
עוד כמה דקות שהופכות לחלקים במשמרות
והקול שלא שמעתי, יחזור לאותה תמונה חסרה.
ההמתנה שמטרפת, מובילה לספירה מדויקת,
לא סוגרת מילים,מחשבות ומשפטים,
|
בתור יום הולדת שהוא לא שלך,
אתה אמור לשמוח.
האושר אמור לזרום,
מכל פינה, מכל מקום.
|
ממקום של אדם שבור, שעשה טעות נוראה ומודה בה, מבינה שהנפילה
לא הייתה הכרחית, אבל צפויה לגמרי. ה"ירידה לצורך עליה" לא
פועלת במקרה שבו האדם צריך לגרור את עצמו, לדחוף מעצמו את
שאריות הכוח
|
על זה שאני כל כך רוצה שהמצב הזה יהיה שונה
שאני מחליטה כל מיני החלטות לא הגיונית, כמו להפסיק לדבר איתך
ועל כמה אתה חסר לי למרות שאף פעם לא היית איתי
|
|
|
"גם לכתוב 'סוף'
בסוף זה מיותר"
מתוך הספר:
"מאה משפטים
במתיים ששינו את
פני ההיטוריה" |
|
