|
בשנות הארבעים לחייה, נשואה ואם לשלושה.
כותבת מאז ומתמיד.
לאחרונה התפתתה להעלות שירים לפרסום
בין הבהובי משכנתא ופריחת חובות לשתי אוניברסיטאות.
מותר לנוח לפעמים, לא?
מה היו הימים אם נטפת מסליחה ומחסד
ותלכי בשדה אם כי לא כמו ההלך התם
ומחשוף כף רגלך ילטף בשלפי החספת
או עלי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם
|
|
|
לעולם לא אראה
סלוגן שלי
מתנוסס כאן הא?
הא?
הא?
(מורידה חזייה
ומחכה, אולי
יקרה משהו)
אחת כבר נואשת |
|
