|
בשנות הארבעים לחייה, נשואה ואם לשלושה.
כותבת מאז ומתמיד.
לאחרונה התפתתה להעלות שירים לפרסום
בין הבהובי משכנתא ופריחת חובות לשתי אוניברסיטאות.
מותר לנוח לפעמים, לא?
מה היו הימים אם נטפת מסליחה ומחסד
ותלכי בשדה אם כי לא כמו ההלך התם
ומחשוף כף רגלך ילטף בשלפי החספת
או עלי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם
|
|
|
בגיגול הקודם
הייתי זה שגוזר
את הפסטה.
דק-דק-דק הייתי
גוזר. קראו לי
לוצ'יאנו שגוזר
דק-דק (באיטלקית
זה הולך יותר
טוב, אבל לא
תבינו).
המאפיונר
הקומפולסיבי
ברגע מיסטי |
|
