|
בת 32 היתה, אבל המחלה נתנה בה את אותותיה ולא נותר בה אף לא
שריד ליופי, שבעבר פיאר את פניה. גופה נראה כאילו פשה בו
הריקבון וכשהיה משתרר שקט היתה מדמה בליבה שהיא שומעת את
התולעים מאכלות את גופה וזה עוד טרם בא לאדמה.
|
נו, אמר בלבו, מה טעם יש בזיכרונות. כשהיה צעיר נהגו המבוגרים
לומר לו, כי בזיכרונות יש כדי לחמם את הלב בשעה שקופצת הזקנה.
אבל ידע היום, כי טעו. אין בזיכרונות אלא כדי להחמיץ את הלב
ואין טבעה של הזקנה לקפוץ, אלא משתלטת היא עליך באיטיות, רגע
אחר רגע
|
התאווה מאוד לרכון אליה וללקק את הדמעה לכל אורכה עד שתגיע
לשונו לשפתיה. וכמו שנאלץ להתגבר במחיצתה על תאוות רבות שהיו
לו, כך עשה גם הפעם ושוב חש את ריחה החמוץ של תאווה שלא באה על
סיפוקה, כמו תבשיל ריחני שפג תוקפו טרם שהספיק להתגלגל בלשונו
של מישהו.
|
|
|
מראש ידעתי
שהיעוד שלי זה
לכתוב סלוגנים
גרפומן
הסלוגנים
במבט לאחור |
|
