|
 
אני. אני זה אמיר. אמיר זה אני.
מי אני?
אני סך הכל עוד אחד בתוך העדר של כולם
אני יחיד ומיוחד בין כל בני האדם
אני אדם.
וכאדם אני כמו כל בני האדם.
וכאדם איני דומה לאף אדם אחר.
כאדם יש לי תכונות רגשות מחשבות.
כאדם ידעתי רגעים של שמחה
לצד רגעים של אכזבה
רגעים של תקוה
לצד רגעים של יאוש
רגעים של הצלחה
לצד רגעים של כשלון
רגעים בהם האנדרנלין זרם כמו אש בעורקיי
רגעים בהם נשארתי בודד וגלמוד והרמתי את ידיי
ואני מחפש. אני עדיין לא בטוח מה.
תשובה? הבנה? אושר? אהבה?
אבל כאדם אני מחפש. כאדם אני אמצא.
זה אני . אני אמיר. אני אדם. כמו כולם. כמו אף אחד
אחר.
ובעצם השאלה היא:
מי אתם??
"מי אתה?" שאלתי.
"אני האושר" הוא אמר "מה אתה עושה פה בלב המדבר?"
"אני מחפש". אמרתי
|
פעם בשבועיים
שלוש שנים
את כבר לא מרגישה
את אותם פרפרים
את אותה התרגשות
שאותך סחפה
אולי עכשיו
כשחזרתי מהצבא
|
גם אתם עכשיו יודעים
את שהרגשתי חודשים
כאשר התעמעם אורי
ובתוכי נשברה רוחי
|
ואני מתגעגע
כל כך מתגעגע
אלייך
אהובתי
|
אתם כבר לא שונים
ואתם כבר לא זרים
עכשיו אתם פשוט
כמו כל בני האדם
אתם מתים.
|
ביום שישי למדתי את העונג שבתעופה
ביום ראשון למדתי את מהירות הנפילה
|
לפעמים
בשעת הדמדומים
לפעמים
|
הרגשתי את העול היורד מכתפיי
וחזר שוב ניצוץ של תקווה לעיניי
חלף מליבי החשש הנורא
כאשר זה קרה. הדבר הנפלא.
|
הנה את
עומדת מאירה מולי
אור חזק ואמין
מבריחה את בדידותי.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
