[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 mirasolhe@gmail.com

אל היוצרים המעריכים את מירסול חברוני
על מנת לקרוא את היצירות בשלמותן, יש להקיש על
הכותרות האדומות.

קראתם, צפיתם, משוב יתקבל בברכה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
עיניו בחנו את הדמויות הנעות בחושניות מופגנת, מיוזעות,
מתפתלות ללא עכבות, באנרגטיות מתפרצת. הבטן החשופה של דקלה
והפירסינג המעטר את טבורה לכדו את עיניו. איזה עור שזוף וחלק,
עברה בו המחשבה.

גן עדן
שמעה עובר מפה לאוזן בלחישה. במקומות קטנים יודעים הרבה. הרבה
מעבר למה שמדברים עליו. יש דברים שנלחשים, שאין לדון בהם
בפרהסיה, מחשש, שמא תלבין פניו של מי מהמקומיים, הכרוכים זה
בזה בעל כורחם.

הפעם הראשונה והיחידה שרצתי לכנסת הייתה בכיתה ד', לקחו אותנו
לסיור בבית הנבחרים, כשסיימנו ללמוד על סמלי המדינה והכרזת
העצמאות.
רצתי עם כל הילדים ברחבה טרם בואנו למבנה המרשים.
"אל תרוצו!" אמרה המורה אסתר.

היא לעומת זאת נראתה כאילו הזקנה קפצה עליה. קשה היה להאמין
שפעם היא הייתה מלכת הכיתה. שיערה על צבעו ועיצובו השתנה, גופה
התעבה, מבעד למשקפי הראייה שהרכיבה ראיתי את עיניה הכחולות
שנראו דהויות, וקטנות משזכרתי, שפתיה מכווצות ובפניה קמטי
דאגה...

סוריאליזם
היא הרימה את עיניה מהטפסים, נתנה בי מבט מופתע ושאלה שנית:
"במה את עובדת?"
"בזנות" עניתי, "אני שייכת לענפי השירותים בקהילה. עדיין לא
'מרכז ריווח'."
"את רצינית?! למה?!" היא נשמעה מופתעת.
"מאד פשוט. חיפשתי יזמות שלא צריך להשקיע בה משאבים כספיים."

סאטירה
בעוד חצי הביצה הקשה, שהוגשה מידי בוקר, התייבשה בגרונם, ומחשש
שמא תתקע, הזדרזו כאיש אחד ללגום מכוסות התה הפושר, שהיה חלק
בלתי נפרד מהארוחה. רק כעבור דקות ארוכות של שתיקה רועמת ולאחר
שלחלחו פיותיהם, פרצו בקריאות רמות, שאיימו להפיל את הגג על
יושביו.

סאטירה
בוקר אחד הופתעו כולם לגלות עץ נטוע בטבורו של הדשא הגדול.
ניכר לעין כל, שיד אדם הייתה כאן וזהו לא סתם עץ, שנבט מזרע
אקראי. קמה מהומה רבתי. הקהילה תססה. המזכיר כינס ישיבה דחופה
וזימן את כל ממלאי התפקידים. גם צחי, רכז הנוי, הובהל לישיבה.

סיפור ילדים
אמא סיפרה לי שיש מלאך שאחראי על שנת הילדים.
כשהלילה יורד, עף המלאך מעל הבתים מציץ בחלונות ורואה את
הילדים
מתכוננים לקראת השינה.

ארצישראל
"קיבוצניק אולטימטיבי" ניחן, מאז ומתמיד, ביכולת ההזעה שלו.
בלוטות ההזעה נחשבו לנכס משמעותי והעידו על מידת ההתמסרות
למטרה. משום מה העניין יוחס לגברים שבחבורה, נשים היו פטורות
מחובת ההוכחה - בדרך זו. ככל שחולצתך הייתה רטובה באזור הגב
ובאזור בתי השחי, סביר הי

פואנטה
נשבר לו. הוא כבר לא מסוגל להמשיך. זיעה קרה כיסתה את מצחו,
הדופק הואץ, תחושת בחילה תקפה אותו. הוא רץ לשירותים והקיא את
כל כוסות הקפה, שהגיר לתוכו אותו בוקר. הוא נתקף בהלה, שטף
פניו במים קרים, הכין לעצמו כוס תה, הצית סיגריה והתמקם מחדש
מול שולחן העריכה.

זכרונות
עורי נעשה חידודין חידודין. זיהיתי את קולה של ביתי. כל כך
חיכיתי לרגע שתדע להגות את המילה "אמא" וברגע של מצוקה היא לא
קוראת לי אלא לשומרת?! הידיעה הכתה בי כרעם, רצתי אליה
במהירות,


לרשימת יצירות השירה החדשות
סאטירה
לבנון אחת ושתיים
ילדים מחאו כפיים
לבנון שלוש ארבע
מי יוצא למלחמה?

את אשר שנאנו
פרשנו כמרבד
קוצים
ואיש מכם

כמיהה
גם מותך כמו לקוח
מבמת התיאטרון
כמיתר תליין - שלוח
צעיפך אל הגרון

נוסי על נפשך
אישה כחולה
אישה כולה של איש
אישה כבולה באיש
אישה כבויה מאיש

שיר ילדים
אל תעזבו אותי לבד
החושך כבר יורד
אולי תתנו לי את היד
אני קצת מפחד

אנשים קולטים
בבואות - אנשים
פולטים בועות
שברי קרניים
במבוך המנסרות

ללדת אותך
זה לא ממה שמתחייב
ללדת אותך
זה לא המובן מאליו
את באה לי
כמו שיר

אהבה
את ממהרת
ואני נקרעת
ללדת אותך
הכי טבעי שאפשר

אנחנו צומחים
כבלוט ותושבת
כאילו מבראשית

מצב
דודתי המתה
כילתה ימיה
במדבר של
דיברי מתיקה

הרהור
הגוף שלי
תחנת השהייה
לכל רכישותי
בסופר השכונתי
וסופם שיהיו
מקונחים בנייר
ורוד דו-שכבתי

יום יום
אני טורחת
על הגעגוע
של מחר,
אורזת לי
בעטיפות קטנות
שזורות בסרט צבעוני

שיר ילדים
היה לה מן ריח
כזה של שינה
וחורים שהכנסתי בם
אצבע קטנה,

מצב
יש מקום אליו
אתם רוצים להגיע
ואינכם
והתחליף הנוגע
רחוק מכם,
טפל הופך לעיקר
היממה

שיר ילדים
את המוצץ האחרון
אמא שומרת בארון

שכול
הבריות לא דיברו
אלא העולם
שותק ומחריש
ויצא הקול"

מצב
כבר ארבעים שנה ויותר
מהלכת במדבר שתיקותיה
עמוסת גוויות ילדותה,
כי אימי, סעורת שואה
רדופת צללים
עוד מבקשת לה
חלקת אלוהים שלווה,
והזמן שעובר
רק מרחיק, לא מניח.

מצב
מסלולו אחיד
מסילתו אחת
כל אדניו זהים
מירווחי זמניו קצובים
תחנותיו חוזרות נישנות
מושביו פנויים

שואה
החותמות הכחולות
על גושי הבשר
שהיו תלויים על ווים

אדמה צמאה למים
לא לדם האדם
לא לדם של ילדי וילדך,
אדמה זקוקה לפיסת שמים
ושמש חמה
לא לחום התותח
או תרועות מלחמה.

ילדים אבודים
נחבטים
בתוך אנשים
נואשים
בצעיפי עכבותיהם
אסורים

כל הלילה
כתשנו מילים כואבות
כי בשפל חברנו יחדיו
אישאישה
שחדלו זה זמן רב
מלראות
את הדרך
ואת ראשיתה

מצב
מכנס איברים רפויים
לתנוחה עוברית
מכווץ בפינה

מצב
בשטיח המהוהה
שמשות מכורכמות
דעוכות קרנים
במרחב טבורי
מצוער

שיר ילדים
כשלקחו אותי לגנון
בכיתי המון
לא רציתי לשיר ולרקוד
כי כעסתי מאד מאד

הגות
לעת בלותי השכלתי הבן
- אגדה היא רק אגדה -
בביצה המקומית לא מצאתי
מלך-צפרדע בריא או חולה
לא נרקיס מבושם
ולא כתר

כל שנה, כל שנה
היא עומדת בפתח
מאפשרת לרקום
חלומות ומקסם.
היא זקופה ויפה
חגיגה לעינייך
היא שלך

הרהור
החללים שבי
סופחים פחדים
כאבנית המתגבשת
על גוף חימום שהתיישן

ארספואטיקה
משליך ואוסף

עוטה כסות כוהנים
עלית אלי
לסוך כפותי
בשמני המזבח
זבח תשובתך לקרב,
ואני סגורה ומסוגרה

רכון מרגלותי מגשש
באצבעות גרומות
זכר פיטמה נשכחת
נוף ינקותך.
צליל מיתרך מהדהד
שוזר מרקם חיי,
פרי ביטני לא היית

שיר ילדים
כשהייתי סוף סוף
נרדם וישן
אמא בדקה
אם אני נושם

דיוקנאות מעוותות מראה
דהויות זהות
ממוסגרות בשלהי החיים
פסיפס שברי זוגיות
בסדר חסר-רצף.

שיר ילדים
תמיד מספרים לי
המון סיפורים
על כלבים, בלונים
מפלצות ונסיכים

עודך מתהווה בי
וממני החוצה
לא באת,
שמונה-עשר ירחים
מפותל בי
על גדות הרחם

שיר ילדים
אך כשהייתי
מצד לצד מתנדנד
הרגשתי שאבא
למטה רועד,
הוא אמר: "אל תתנדנד
שב ישר או שתרד"

מצב
סך גופי
בשמנים ארומטיים
בסוכת הבדואי
על החוף

והארץ הרוגשת
ככברה מחוררה
בפצעי לחץ הזמן
האוזל

הים מלא עד פיו במים
חופים מלאים בחול
והשמים שמעל
צבועים לבן כחול
המלאכים רוחפים למעלה
למטה אנשים
חלקם חולמים ומקווים
רובם כבר מותשים

געגוע
קמת ללכת ממני
ולא על מנת לחזור
עם ענף של זית
גם אם כלו המים
ואיך זה שאתה חג
מאז וכתמיד

הרהור
כמו לאותה שחקנית
המשדרת מעל המסך
תמימות ילדותית
חפה מכל תחכום

מצב
הימים כתיקונם
אך לא יבואו על תיקונם
כי עולם כמנהגו נוהג
מה שהיה הוא שיהיה
עד לצפירה הבאה

תוים נושרים
מסולם מינורי
מפתחות תלויים
על עמוד
מיותם

הרהור
נניח שהוא ימתח
את עור צווארה
נניח שהוא ירים
את חזה שידע
ימים של גאווה

מצב
לא שומע, לא קורא חדשות
רק רוצה כך, להיות בין סוליות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הרהור
כאשר אתה חי באווירה כפרית, ובמיוחד בקיבוץ, אוזנך מורגלת
במגוון צלילים, ופרץ ריחות כובש אותך. בימי החורף אוזנך כרויה
לקול הגשם הניתך על עלי הבננות הרחבים, ששתלת בסמוך לחלונך.
המרזב, המזיל טיפות כמטרונום בלארגו, מהפנט משהו, או לחילופין
טורד שנתך.


לרשימת יצירות הפלסטיקה החדשות
מיקסט מדיה
אל היצירה

מיקסט מדיה
אל היצירה
עץ, רשת ברזל וצבעי פוליאור

מיקסט מדיה
אל היצירה

פיסול
אל היצירה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה
בהשראת מייפלטורפ

צבע
אל היצירה
בהשראת מייפלטורפ

צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה
במקור צילום 20x30,

צבע
אל היצירה
זרימה מחשמלת, צילום צבע 30x20

שחור-לבן
אל היצירה
צילום סטודיו. נופאישה. שחור / לבן. 20x30
1993

צבע
אל היצירה
בהשראת מייפלטורפ

צבע
אל היצירה
בהשראת מייפלטורפ

שחור-לבן
אל היצירה
צילום סטודיו. נופאישה. שחור / לבן. 30x20.
1993.

צבע
אל היצירה
בהשראת מייפלטורפ

שחור-לבן
אל היצירה
צילומי נוף (נופאישה). צילומי סטודיו. שחור/לבן. 30X20 .
1993

צבע
אל היצירה
בהשראת מייפלטורפ

שחור-לבן
אל היצירה
צילום סטודיו. נופאישה. שחור/לבן. 20X30
1993

שחור-לבן
אל היצירה
צילום סטודיו. נופאישה. שחור / לבן. 30X20
1993


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
עיבוד ממוחשב
אל היצירה
צילום מעובד במחשב




למה לא עושים
אליפות
סלוגנים?
אולי בזה אני
טוב.



אחד שעוד מחפש


תרומה לבמה





יוצר מס' 652. בבמה מאז 4/10/00 15:01

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למירסול חברוני
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה