|
 131144182
אינני יודעת כיצד שמעת אותי, הריי כמעט לעצמי לחשתי, מבט עיניך
הירוקות חדר כסכין בליבי כשהבטתי בך, לשבריר של שנייה
|
השתדלתי מאוד לתת לו לנשום עוד מעט. אך לפתע הרגשתי כי כאילו
ואני מביטה על המתרחש מהצד, קולי כמעט ולא נשמע. איך עבר
הניתוח, שאלתי שוב. האיש היקר הביט אל תוך עיניי ובחיוך עייף
הסביר.
|
חוסמת את מוחי שלא יודע מרגוע
לא לזכור! רוצה רק לשכוח
את מבט ענייך שכל כך יקר לי
את חיבוקך הענק שכל כך חסר לי
|
הכל משחק של החיים
ידוע וקבוע בין המנעמים.
|
כמה כואב לראות את אהובתי שם ישנה לה
וכל כך רוצה להתקרב.
|
את טרוף החיים
אל תוכו אסף
מה יהיה איתך בסוף
אסף
|
היום אנו יודעים כי בתוכינו חיים גם מלאכים
|
חכי צעקתי
אנא אל תמהרי
לא תמיד טוב שם ביתי
השארי עימי ילדתי
|
בשעות האלו, יוצאים אותם השדים במחולות.
בשעות האלו, המוח צובר תאוצות.
|
איש יקר ששמו כמעט ונעלם
האיש שלנו הידוע בעולם.
|
אותה הדרך שלא יכולת לראות
בנתה בכאב מתוכה את השביל... אותו השביל שלא רצית לראות
אותו השביל שהוביל את דרכך אליי
|
אתה התיקווה, השימחה, האהבה
|
היכן ומתיי יסתובב לו השביל ?
ואותנו בחזרה יוביל
אל אותה הדרך שבה התחלנו את מסעינו.
|
את תפילתינו אל הבורא נישא
אנא אלוקינו
עזור לזו האישה.
|
חומות בניתי לעצמי
ואני בתוכם סוגרת את נפשי
|
מחפש לדעת... איך זה קרה שכלום לא שונה.
מודה כי... לא התפכחת ולא התבגרת.
אך אני מבינה כי פשוט עדיין... לא התגברת.
|
הכל מזכיר לי אותך , הכל מעלה לי את דמותך
|
הושטתי יד לעברה, לגעת , רק לדעת.
לפתע נעלמה דמותה כרוח הסערה.
|
גע בידי המושטת הערגה
הכנס אל תוך ליבי וטפל בלהבה.
|
פוסעת ברחובות כמוכת סנוורין.
כשייכת, ולא שייכת... בזה העולם.
|
שומעת את זעקתך... חשה בכאבך.
הימים כלא עוברים, הלילות מלאים ביסורים.
בלבי חיה אותך, יודעת כי יגיע היום שבו אהיה שלך.
חשה בחומך חשה באהבתך, חשה בקרבתך... עם כל ריחוקך.
|
זוכרת אותך המיוחדת שבנשים
|
תן לי לרצות , אל הכאב לערוג.
|
רוצה להשאר
רוצה לברוח
רוצה לתת
רוצה לקחת.
|
בך האמנתי כי לזה ייחלתי
להאמין, לחוש, לא לכאוב... כך קיוויתי
|
מי מאיתנו לא חש את כאב החיים?
מי מאיתנו לא טעם את טעם הכאב?
מי מאיתנו לא רוצה באמת להיות מאושר?
מי מאיתנו לא אמר פעם אחת בחייו, למה לי?
למה אני?
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
זה היה מה זה
טעות לצום שנה.
עכשיו אני כל
הזמן רעבה.
ולא מוצאת נוחם
אפילו בבמה
חדשה.
הרעבה |
|
