|
אני וצילי -
מכינים את מותי.
בשקט
בזהירות
בהשלמה רכה.
|
כשמאמצי חנקו את גרוני,
סימאו את עיני,
טימאו את היפה
בעקשנות חרישית
רמה יותר
מזעקה...
|
כמו נהר
זורמת אליך
עם חלוקים מלב
ההר.
|
יודעת שהגעתי אל
קצה הדרך.
החוט נמתח
וחבל שגיוני יפרם
קרעים
קרעים.
|
ואני משננת
לא נורא.
לא אכפת.
גם אם סוף,
אם סוף כל סוף
הפחד -
לא מוצדק.
|
דפי מנחה שחוחים
על מזבח אדיש.
עין קרה
רואה.
ארבעה כדים.
נחל קישון
מצית להבה.
|
חלומי -
לא משאת לב
להתרפק
על שטיח סמיך.
שלוה.
|
שיהיה.
כשאסיר את הבלואים
אולי אהיה
אני עצמי,
חשופת פנים.
|
מתבונן בי
בעין של עיט.
ארוב.
נדרסת בטפריך
נעוץ, נעוץ
עמוק.
|
מנתקת יחסים,
עבותות אשר היו
כעוגן.
נעוצים בקרקעית
הוויתי.
|
|
|
הכי מבאס בנסיעה
במינבוס קו ארבע
זה שאתה חלק
מצוות העובדים
כל הזמן מעביר
כספים אחורה,
השלב הבא הוא
שהנהג יבקש ממך
עזרה בדו"ח
למע"מ.
ערד עזמוביץ
בעוד סיבה למה
הוא הולך ברגל. |
|
