|
אני וצילי -
מכינים את מותי.
בשקט
בזהירות
בהשלמה רכה.
|
כשמאמצי חנקו את גרוני,
סימאו את עיני,
טימאו את היפה
בעקשנות חרישית
רמה יותר
מזעקה...
|
כמו נהר
זורמת אליך
עם חלוקים מלב
ההר.
|
יודעת שהגעתי אל
קצה הדרך.
החוט נמתח
וחבל שגיוני יפרם
קרעים
קרעים.
|
ואני משננת
לא נורא.
לא אכפת.
גם אם סוף,
אם סוף כל סוף
הפחד -
לא מוצדק.
|
דפי מנחה שחוחים
על מזבח אדיש.
עין קרה
רואה.
ארבעה כדים.
נחל קישון
מצית להבה.
|
חלומי -
לא משאת לב
להתרפק
על שטיח סמיך.
שלוה.
|
שיהיה.
כשאסיר את הבלואים
אולי אהיה
אני עצמי,
חשופת פנים.
|
מתבונן בי
בעין של עיט.
ארוב.
נדרסת בטפריך
נעוץ, נעוץ
עמוק.
|
מנתקת יחסים,
עבותות אשר היו
כעוגן.
נעוצים בקרקעית
הוויתי.
|
|
|
