|
נושמת הרוח
נושמת הרוח
כחלון מתדפק
יד-קול מושטת
אל מול האמת
הנני מולך, ללא מורא
צל זר חולף הינך, בהיותך
היותי שלי מחובק, בחיי
בקול רוחי, בבחירותיי
לרוח אין צל
אף לא לקולה
ואני,
נושם את הרוח.
26/02/2008
מוקדש לאחותי האהובה על רוחה ומלחמתה
נפש ככברה
רוויה לזרא
אובדן
|
התרסקו בי טיפות
הקצף גלש
בתוכי.
|
האם ניסית פעם להתבונן
בטיפה אחת בודדה
בתוך גשם סוחף?
|
בן אנוש! חדל-אישים!
הנני,
החיים,
הנני,
המוות,
איזהו עולמך?
|
בוכה הטבע למראה
קורע חולצתו בדש
שם מים רוחקים יותר ויותר.
פעם-חיים בם היה נמסך
|
כשלתי כלל עם ועדה
בהבנת הנקרא
בדרך
ואני, אנה אני בא?
|
חרב הבית.
קיר אחד בו נותר
המשכתי דומע, גרוני ניחר.
|
אחד על אחד
לבד בחושך
עם ברית
בין
הבתרים
|
מבוקש בכל מחיר
יש לעצרו חי או
להעמיד פניו אל הקיר
חסר אונים, משווע כשוויו
|
חרש ברזל עומד משורג
חומר יצרו פועם בו רוך
|
לא לי לעמוד בדרכה
הנרטבת מלחי הלב
אוחז בשקיפות
עומקי תחושתה
להרף, אותה עוטה.
|
קארמה מציאות או דמיון
מילים אמונה או חיזיון
גם-לי גם-לך יהיה
יושב בדין
אל עליון
|
לופת הלילה את האימה, אינו משחרר
אף המחנק נשנק חסר נשימה
אוויר עומד משחר לטרף, פתחו
פה פעור תדהמה
|
עננים כבדים חוגגים, חגים מעל
ארצי, שמיה שצוירו כחול ולבן
כל-כך כבדים הם
כל כך כמהים הם
|
ממברנת-נימה מהדהדת
שוזרת אבן עצומת-מסע
כהר נטען מעלותיו
במשא החוסר
|
הנני מולך, ללא מורא
צל זר חולף הנך, בהיותך
|
פעם הייתה בה נשמה
סוערת וצחה, גווה התמיר
הגביה עוף, עת נלטשו
בה, חסרי מנוח
מבטי-יהלומים.
|
ארבע מאות שנות עבדות
תחילתן בשבירת שבר
ארבעים שנות זיכוך
לשינוי במהות
|
כמו לאיד זורם ההד באדם
כהיות הרוח בשר ודם.
|
כאמור זו המלצה בלבד:
בטרם שער ייסגר
בסיום יום המסחר
קו נטוי יינעל -
|
בעודי מתבונן
עצב בי לבי
בחולשת
חייה
|
יש בשתיקה את קול הפנים
הקשב דרכה
ודע
|
היא הביטה בתהום
עיניה, טובעות התבדות
היסוסה, ריס מייחל
|
בצעד נמרץ וחסר תקדים פניתי לחצות את הקווים האדומים המובילים
אל מתחם האפסנאות. פניי עודם שחורים מליל-פעילות קודם, העיניים
צמאות לשינה בת חלוף אך הזמן קצר והמלאכה לפני עוד מרובה: יש
להספיק להסיר את כל הכתמים ולעבור לנקיים ייצוגיים איתם ניתן
להגיע הביתה בשלו
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
מה אתה עושה שם
כל כך הרבה
זמן?!
אמא אדמה, צועקת
על בן זונה,
בעודו מאונן על
במה חדשה. |
|
