[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 342552784 342552784
אל היצירות בבמה האהובות על מילנה ביאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי מילנה ביאל היוצרים המעריכים את מילנה בי
ילידת חורף 90....בראש שלה רק חלומות, שלעולם עוד יש
תקווה להיות טוב יותר, היא יודעת שאין בלתי אפשרי
ושהוא בדרך כלל קשה להשגה...

היצירות עליהן אני ממליצה:
-בדרך למטרו
-נגיעה של אושר מהולה בעצב
-דמעות מאופקות




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הומוסקסואליות
כשעברתי ליד הקיוסק חשתי שלטשו בי מבטים.
זה היה כבר אחרי ולא היה לי אכפת. למרות זאת אי אפשר להגיד שאי
האכפתיות שלי הייתה מוחלטת, כי לא לגמרי התגברתי על כל מה שעבר
עליי, הפצע עדיין לא הגליד.

התבגרות
החלטתי אז לצייר בעקבות השעון הנוזלי וציירתי בנאדם נוזל. כמו
הזמן שאין לו ערך, גם לאדם אין שום ערך, הוא נוזל לנו בין
האצבעות. האנושות כולה נוזלת לאלוהים בין האצבעות.

כאב
היא תמיד הרגישה אשמה.
למורה שלי בספרות בימי התיכון היה מבט ריקני. כשהעבירה לנו את
נושאי הלימוד היא הוסיפה רגש שהגיע מהלב, כי דרך העיניים
בודאות לא היה שום דבר.

לחבק אותו חזק שיבין את הרמז, שלא יהיה לו ספק בכלל. אחרי זה
להביט לו ישן באישונים, לראות את ההשתקפות שלך בעיניו ולא
להגיד כלום.

ביוגרפיה
וזה שוב היה עוד יום שהתחיל מכוס קפה מתוק, המשיך לשיעורים
המייגעים בבית הספר והסתיים לבד במיטה. לא הצלחתי להרדם,
מחשבות התנגשו אחת בשנייה ולא נתנו לי מנוח.

אוטוביוגרפיה
אז מי אמר שהכל מתוכנן מראש?
הנה התרמיל מונח לו על הרצפה, מחכה שאני אעמיס בו את כל הדברים
ואסחוב אותו עד לתחנת האוטובוס. אחרי זה אניח אותו במקום זר,
בין אנשים זרים. פעם הבאה ששוב אראה אותו כבר יהיו עליי מדים
וזרוע נפוחה. בסופו של יום אהיה כל כך עייפה לסחו

רגלי הימנית דרכה על פיסת המדרכה שהובילה אל המטרו. גשם טפטף
ולא הייתה בידי מטרייה. הרגשתי את הגשם שהתחזק עם כל צעד
שפסעתי.

מלחמתי
אני יושבת על הספה, ידיי עוטפות את הרגליים ומביטה במבט ריקני
לעבר הטלוויזיה. שוב חדשות, שוב אותם ידיעות שגורמות לך פשוט
לבהות באוויר ולא להאמין. לא להאמין איך בני אדם חוללו דבר
כזה, איך מאפשרים לדבר כזה לקרות.

מלחמתי
לגעת. להעביר את התחושה שלך למישהו או למשהו. להעביר זרם של
חום מהול בחספוס של העור לאורך שניות. לתת ממך ומנגד להשאיר את
זה שלך. ללטף, להגיד בלי מילים את הרגשתך. לחבק, להרגיש שהרגע
הזה יישאר כך ולהרבה, ואז להפרד בלי אפילו להודיע מראש.

ביוגרפיה
לא, רק אל תגיד לי שנגמר הזמן. אני קיוויתי שתשאר עוד קצת, יש
לי כמה דברים נוספים לספר לך. אז חכה עוד כמה דקות. אתה יודע,
יש בתוכי אש שכל כך רוצה לפרוץ החוצה, אבל בין לבין גם יש
מחסום שלא נותן.

ביוגרפיה
החיים שלי לא מרגשים. יש פה ושם כמה פלאשבקים מרתקים, אבל גם
אז, שום דבר שיהיה מספיק מעניין כדי להכנס מינימום ככתבה
בעיתון מקומי.

זה הסוף. נגמר. אין ציפיה למשהו חדש, פשוט חושך בעיניים.
השרירים כבר מזמן לא מתפקדים, הדם התייבש וכך גם הדמעות.


לרשימת יצירות השירה החדשות
בדידות
מתי תביני שאת מיותרת
שאינך רצויה בחיקי
בדידות, איתך איני מאושרת
ואת פחות מאושרת איתי

קצרצר
סלחי לי על שחרבתי עולמך
ונתז דמך על האספלט הקר.

סמים
אתה נסחף אל תוך מבוי סתום
הגבולות שלך מטושטשים
הדמעות עוד ימהרו להגיע
ולזלוג על הכבישים

הלאן אלך
אוביל רגליי
אל אפלה
או אל אור יום

הומור
אני אלוהים
נעים להכיר
אולי שמעתם עליי
בכפר או בעיר

תחושתי
ואני לא באמת כאן כשאת כאן
כי אם את כאן
אני מתנדפת ברוח הים

תחושתי
היא נוטפת ממרום גופי
יעדה מובטח מראש
היא גולשת על עורי
בהחלט יש לה ממה לחשוש

שואה
אם נדרוך אז נדע שהיינו
שעשינו, שלא ויתרנו
אם נדרוך אז יהיו שידרכו אחרינו
שילכו בעקבותינו

תחושתי
תפנה אליי כשאני מדברת
אל תעמיד פנים שאני לא כאן
חסוך ממני משפטים שוליים
זה לא רק אתה בעולם

תחושתי
לוח שחמט
עליו חיילים
עומדים בדום
כמו סרגלים

ארוטי
את עוד ילדה
הוא אומר לי
יש לך זמן לגדול
אז אני מרימה עליו את הקול

תחושתי
רגע, מעצור
מבט רחוק ננצור

תחושתי
אמנם צחקתי
אבל ידעת שאינני

אהבה
Close those curtains
This sunshine makes me blind
I want to cry in the darkness
To let it go outside

תחושתי
נמסים אל תוך מי מעייני
הצלולים כעין נמר,
השוטפים פצעים
המגלידים-
אותם.

תחושתי
בוקר
מסתובבת עם מבט נאיבי
ידיה שלובות
והפסיעות קצרות

מצב
טפטוף דרך נקב
על אדמה שידעה סערות
נותן לה את תקוותה האחרונה
בעוד השנים חולפות

מינימליסטי
מתרוקנת מהאשמות
וזורקת את כל מה שלא רוצה להחזיק בתוכי

תחושתי
טל נוקש על חלוני
מבקש לחדור ולהטביע
אבל אני מוגן או סתם פחדן
איני מוכן

מצב
לזלול בתאווה
לנגוס בלי בושה

תחושתי
אוויר מבושם בריח הגשם
שמיים צבועים באפור
ילדה עם מטריה בידה
הולכת ומביטה לאחור

תחושתי
הכל כמעט נכון, כמעט מושלם
אבל לא.
יש משהו שנשבר,
יש משהו שנגמר

אהבה
מכחול המצייר עצות
יודע טוב ממני
מה פשר התחושה הזאת
הבוערת

תחושתי
לא
את לא תביני אמא
כשאגיד לך שלא אוכל לעשות אותך מאושרת
לא
את לא תביני אותי
כשאגיד לך שאני אחרת

תחושתי
עורך נחרך
נשמתך משמיעה זעקתה
מעינייך זולגות טיפות מלוחות
והאדמה נותרת אימתנה

תחושתי
כל שיר הוא שיר שנובע מעצב
אחרי מבול של דמעות.
הצחוק מגיע אחרי
שכל המילים כבר כתובות.

אהבה
אני סתם אחד שמשתוקק לדעת אותך
לגלות אותך מבפנים
לנגוע בקצות שערותייך
ללטף לך את הפנים

יתכן שבילדותה קולה השמימי
בלע חושך הסמטה

תחושתי
לא ידעתי למחות את הדמעה המתדרדרת
אשר חשפה את רגשותיי אל מול זרים

תחושתי
מחשבותיי מעופפת ברוח
ובין רגע הכל מתחבר

אהבה
לא יודעת איך לגשת אליך
איך להביט בך מבלי להשפיל מבט
לא יודעת איך לרמוז לך בלי לגעת
ואיך להבין ממך רמזים

תחושתי
אף פעם לא התחשק לך
לטרוף את שפתיי כתותים טריים

ארוטי
ידיי טיפסו במעלה המיטה
הסדין נגרר תחתיי
יכולתי לראות את עינייך עצומות
כמלאכים שהגיע שנתם

תחושתי
שקט פה למטה
אין רוח חיים
הכל כאן לבן
אין כאן צמחים

תחושתי
כולם סביבי שחקנים
ואני המושיעה השפויה, בסנה הבוער
שולפים לשונות לדו קרב סוער

תחושתי
הפילי מבטך
אל תוך אדמה בולעת
הקשיבי לשקט הרועש
ותביני שאת יודעת

תחושתי
עומד מולי
יציב, אימתני
כביר בניגוד לאחרים.

תחושתי
לעטוף את כל הזיכרונות
בעטיפה של לבבות
לשכוח או לזכור
זה לא חשוב

תחושתי
המתיקות שהובטחה
האהבה שלא הייתה
הזיכרונות הבלתי נשכחים
ההתקדמות אל חיים אמתיים

ראפ
I passed the dusty road
looking for un-known goal
my face were covered mud

אהבה
סמן לי את הדרך
באבנים קטנות
אני כבר אמצא אותך
בקצה

בדידות
אפופה בתוך תוכי
לא מוצאת דרך נכונה
מתרסקת תוך שניות
לפעמים ללא סיבה

דמעות מאופקות אל האספלט אינן זולגות
הן מוחזקות בכוח בתוך הכאב, היגון

בשנייה אחת שורפת
אחריה רק זיכרון
משאירה את חותמה על גופי
ואת החום

אהבה
לצפות בשקיקה לעוד שיחה ארוכה
במשך היום כשהשמש בדום
לדבר על הכל בלי לדאוג לשניה
כשהלבנה מופיעה

תחושתי
צחוק מלגלג
כבר לא נשמע
נאטמות אוזניי
ורק אתה שומע.

עצב
אני שומעת שריקה
צליל גבוה המסתנן בין השיניים
רוח קלילה וחמה בין שפתיים
סתם שריקה

אהבה
מלטפת את נשמתך בתוכך
מנשקת את רוחך
מדמיינת את גופי עטוף בגופך
אובססיביות שכזאת לא הייתה

תחושתי
את הולכת לך
כולך זורחת
מעיפה מבט תמים לכל עבר
ויודעת שכולם לרגלייך

תחושתי
רק תראה לי את הדרך
אל הסוף בעדינות
ונרגיש כמו מלכה ומלך
אולי ליום אחד
אבל גם יום זה לא הכל

עצב
על מלחמות דיברנו
היו הן לשווא
נפשות שהלכו
לא חזרו

תחושתי
אני שואלת את אלוהים והוא עונה לי
לפעמים, בחלומות או ככה סתם
אני שואלת למה העולם כזה
ולמה ככה
ולפעמים אין לו תשובה..

שואה
עיניים עוקצניות, מביטות בי בכעס
רואות את אשר אני לא רואה
אומרות לי ללכת, כי אני לא שייכת
ומשגיחות על מה שאני עושה

תחושתי
אני עומדת במרפסת
רוח נושבת מכיוון צפון
ומעבר לעורפי, בתים ורודים
הם לא ידעו

געגוע
אתן הייתן המשענת, הכתף
ברגעי משבר ומצבי בדידות

אהבה
אל תתנו לרגש לסחוף אותכם
תאמינו לי, אל תגיעו לשם
המקום ההוא יכול להפנט
הוא יקסים ואז בין רגע ימוטט

גורל
מעוף הנץ
נותן לי כנפיים
אני בורח אל מקום של בחירה
אל מקום חופשי, לא מוגן, מסוכן

פיוט
סבלי גובר על כל טובות חיי
סבלי אורב לי בדרך
דמעות זולגות מתוך עיניי
דמעות בוכות, כואבות

ייסורים
הסמטאות לא יכולות לשאת
משא כבד
אינן פתוחות לרווחה
שם נשמעת צעקה
והיא מהדהדת בתוכה

עצב
הוא נמצא שם
בין שתי מדינות
שחוצות רק שמיים

כשנשמעה הצפירה
ועמדנו דום כחיילים
לא עבר בי כלום

תחושתי
אל תדאג
הנך בטוח
אך וודאי
הבטחון אינו וודאי

סמים
חיוך מדומה מצטבר על שפתיים
רשרושים של נייר מתקמט
העובר מלמטה בועט בבטנה
של האם העומדת ללדת

אכזבה
את אשר רואות עיניי לא אגלה
רק אומר שהן מביטות אל מול תהום

תכבול את זכרונך באזיקים
ותזרוק את המפתח לאוויר, שיתמוגג
ותחייך חיוך אחרון,
כי ברגע הזה הסגרת את זכרונך למאסר עולם.

תחושתי
אל תברח אל מקום ממנו
לא תשוב
לא אראה אותך שוב
לא ארגיש את ידיך עוטפות אותי


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה
לחייך לנוכח היותך, חיוך תמים. שפתיים קעורות ולא מובנות,
מרמזות מעט ועדיין איני בשלה. לא תמיד הבנתי מה רציתי, לא תמיד
ידעתי מה יהיה, דברים קרו, השתניתי, גדלתי.

חוסר אונים
אמנם השקט אופף אותנו ומכניס אותו למעין אופוריה, אבל אין אחד
שיבטח בשקט המאיים הזה. מעבירים מפה לאוזן על מלחמה קרבה, "עוד
מעט, עוד מעט תראו שהמלחמה תפרוץ", אומרים ושותקים.


לרשימת יצירות הציור החדשות
עפרונות צבעוניים
אל היצירה




פעם אמרו לי
"מזל שאת בתולה"
אמרתי "למה?" אז
שאלו אותי "מה
את נהנית מזה
שדוחפים לך
בולבול בגוף?"

מכאן זה התחיל.

-אמא תרזה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 41874. בבמה מאז 3/9/04 14:02

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למילנה בי
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה