|
כלאתי לי את הרעב הזה
בכלא הנייר הזה
הזול
עכשיו אפשר לקמט
את הרעב הזה
ולאכול
נערים אפריקאים יפים וחלקים האכילו אותי ענבים סגולים, גדולים
גרשו מעלי את הזבובים במניפות ענק בזרועות שריריות וחשופות
בבטן מתוחה, חזקה
|
יש לה שיטה: בשערות היא
בעצים שלאורך שדרות, למשל או
מעמודי החשמל היא
תנחת לפתע על ראשי
|
וקיצצתי ראשו אך
הוא שוב העלה הוא
תולעת בקרס שמ
לה רעילה הוא
שבר נגיף הוא
דלקת מוגלה הוא
שב ועלה
|
אז יריתי בה חץ שמזל שארזתי
בתיק לישון אצלך ו
הייתה לי גם קשת בין הדברים ש
אני לפתע צריכה
כשאני באה אליך.
|
על סף המים אני מסתווה
לשוני בפי מגולגלת.
אני משתדלת
לא לזוז.
|
ניחוח אפרסק ליבך
סונן חצוף אל ריאותיי
טיפס גמיש וגס וחי
במעלה תאבוני
|
לשונותי משתננות בראותי אותך
מרפרפת מעל סוף חיי
|
וגם הארת לי וגם
כל האור הזה רקם
את שמי בקצה חיי
כמו במטפחת.
אינ לא שוכחת
לך
את זה.
|
היא בראש שרשרת המזון ש
לוחצת לי על צווארי ש
עושה אותי מקשקשקת משקשקת קשורה
למלונת עצב
|
בלילה מסבך הקפיצים הצפוף הצומח
פרוע בעמקי מזרוני עלה
וטיפס וטפס בגרוני פנתר
שחור
|
יותר מעמודי העשן הלבנים המופיעים במדבר חלומותיי דווקא
הם המביאים את גרגירי החול אל תוך עיניי דווקא
הם כאלה: באים והולכים באים והולכים אבל
הגעגוע
בלשון בשפתיים בפנים הירכיים הוא
מאוד עקבי
|
|
|
החיים הם כמו
סלוגן.
לפעמים מאושרים
ולפעמים לא.
- עמית פלסף
ברגע של הארה. |
|
