|
מיקה (כן,כן, שם קצת בדוי) כבר בת 21. התחילה פה
בגיל 19. תמיד כתבה שירים במחברת קטנה, בעיקר לעצמה
וגם קצת לאנשים שאכפת לה מהם...
כותבת ב"במה" בעיקר בכדי לשמוע ב-י-ק-ו-ר-ת (טובה,
רעה העיקר שתהיה בונה..) ואולי גם בשביל לגעת באחד
מכם שם מהצד השני של המחשב....
תהנו!
(תשלחו תגובות...)
כשאמות,
ארצה אני, שאת תהיי האחרונה לדעת.
|
שוב היא מושכת אותי -
יד הבדידות
אל כרים רכים,
|
אני אלת המכונות הכחולות
אני אורבת לכם -
בנסיעות בטוחות.
|
לבכות עוד מהלילה, לחלום בוכה.
לבכות גם כשהחלום יפה.
|
אני רוצה ליפול על מישהו
שיכאיב לי עד שארצה שיפסיק
|
אני יופי של מכונה.
שם מבטיח.
יודעת מה לעשות ואיך.
כנראה, שאם קניתם לא תתחרטו
|
לפעמים - השמש הזרה הזאת
מלטפת ומזכירה רגעים קטנים
לעתים - האפור נוחת עליי ברכות
וקצת אוכל מבפנים
|
שני אנשים שנראים כמונו נוסעים במכונית.
עולים על החולות במבטים קרים.
שני אנשים, שרק נראים כמונו, שוכבים על שמיכה.
מתווכחים, רבים, צועקים, בוכים.
שני אנשים שהם לא עצמינו יושבים על החוף.
בלי לשים לב זה בזה פוגעים.
שני אנשים זרים.
|
and you hope to be as meaningful as you can, without even
understanding what you're going in to. i think maybe later
i'll understand the meaning of all this."
|
|
|
פעם היה מדור
כזה במעריב
לנוער. מאז כבר
הפסקתי להשתמש
בטמפונים. |
|
