[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי מיקי קאופמן

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היו אלפי נשיקות לפניה, ואלפי נשיקות אחריה, אבל לא הייתה
נשיקה כמותה. לעמוד החשמל מול קולנוע אוריון הייתה השפעה
מאגית. כאילו שנקלענו לשדה מגנטי שנברא רק עבורנו. פתאום מצאנו
את עצמנו חבוקים ופיותינו לכודים ולא היינו נחלצים מן המלכודת
עד היום אילולא נגמרה

היה לי רעיון פנטסטי ואין כמו ואליד לומר אם יש סיכוי או אין.
אם ואליד יסכים זה לא אומר שכל הפלשתינאים יסכימו, אבל אם
ואליד לא יסכים אפשר מייד לזרוק את הרעיון לפח הזבל של
ההיסטוריה.

זה די רגיל שאנשים עוצרים אותך באמצע הרחוב ושואלים אותך איפה
רחוב מאפו או צייטלין או שטנד, וגם באיזה צד מוצאים את מספר
עשר.
אבל "איזה יום היום" ???

כל יום שלישי היינו רצים לקיוסק של פרנקל וקונים חוברת טרזן
חדשה. כל שבוע נלחמנו בקאניבלים, אריות וסוחרי-עבדים. היו המון
הרפתקאות אבל רק לרובי היו האמצעים להשתתף בהן באמת, כשיהיה
גדול, כי היו לו המון דודים שנותנים מתנות. שמענו על דוד
באוסטרליה ודוד באמריקה

גוסטב פייר אייפל לא חשב פעמיים. הוא גזר את הסרט. הבריזה
הקרירה שעלתה מן הסינה ליטפה את מצחו הלוהט. בצעד גא, מחושב
ונחוש יצא אל המרפסת, טיפס על מעקה הפלדה הנוצץ והממורט, לא
הפנה מבטו לאחור וזינק אל הנצח.

האמת היא שפרנק בי. ג'ילט בכלל לא רצה להיות סוכן. הוא תמיד
חלם להיות אדם גדול. לא בהכרח אדם עשיר אבל אחד שעשה מעשה
גדול. כזה שיטביע את חותמו על ההיסטוריה. מין שייקספיר כזה
למשל, או וורדי, או אפילו ג'ורג' וושינגטון. אבל הוא היה רק
פרנק בי. ג'ילט ונאלץ להסתפ

בובי התקשר אחרי יומיים.
להפתעתי וגם להפתעתו היה לי רעיון
- בובי, אתה מוכן להשקיע
- כל הון שבעולם
- רשימת הנוסעים בטיסה שלך ???
- מחר אצלי!
- תבחר לך חמישים מתוך ה-200
- בחרתי

פואנטה
מספיק עם השטויות האלה. אני ולוליטה. זה ממש לא מתאים.
נזכרתי שפעם עבדה אצלנו במשרד לוליטה אחרת.
יום אחד נעצרתי לידה ונאנחתי.
"מה קרה?" שאלה
"אח... אם הייתי צעיר בעשר שנים..."
"השתגעת?" אמרה הלוליטה, "לפני עשר שנים הייתי בת אחת עשרה."

אישה אחת עצרה אותי ברחוב
היו לה תאומים בעגלה
לא ידעתי מה היא רוצה
ממני
ובכלל עמדתי לקנות טפסים של לוטו
הייתה הגרלה גדולה בעוד חצי שעה
והיה תור של איזה עשרה אנשים
והיא אמרה "תסלח לי,
אבל הילדים האלה שלך"
אני בחיים לא שכבתי אתה
לא נגעתי בה
לא ראי

באותם ימים עוד גרתי אצלה. בן זקונים. לפעמים היה קשה ולפעמים
נחמד. לפעמים נורמאלי. לפעמים לא נורמאלי. פעמים רבות כבר
הייתי עם המזוודה בחוץ, עוזב על מנת שלא לחזור, אבל תמיד, ליד
מתחם תיבות הדואר בקומת הקרקע הייתה בת-קול חוזרת ואומרת:
"מהבית בורחים בגיל 17,

זוגיות
שנינו היינו במכנסיים קצרים וטי-שירט . היה קר והתכרבלנו
בשמיכת הפוך היחידה. הלב שלי דפק בפראות והרגליים החלקות
והחמות שלה התחפרו ברגליים השעירות והקשות שלי . ניסיתי להפשיט
אותה והיא אמרה עוד לא אבל הרשתה לידיים שלי ללטף את השדיים
האגדיים האלה וכשהרגשתי בכף

אם לא אשכב איתך לא תדבר אתי?
את חושבת שבגלל זה הזמנתי אותך...
בהתחלה חשבתי שלא, עכשיו אני חושבת שכן.
חושבת מה?
שחלמת לשכב אתי מהיום הראשון שראית אותי.

שבועיים אחרי השבעה התקשרתי לאריה. אחרי שדיברנו מספיק זמן על
הכל חוץ מאשר על הלוויה, העזתי לשאול אותו אם הוא יודע של מי
היה הטלפון שהפריע להספד של הרב יהושוע.

- אתה לא תאמין

הבייביסיטר דפקה לנו ברז, והמזל שלה שלא הזמנו כרטיסים בטלפון.
אז אמרתי לעצמי, רגע: הבייביסיטר, ארבע שעות זה מאה? מאה!
הכרטיסים לסרט זה שבעים? שבעים! המסעדה הכי זולה שהיינו נכנסים
זה עוד מאתיים? והחנייה, כלב? ביחד - חסכנו לפחות ארבע מאות
שקל!!!

אפרת היתה אהבת חיי. היא נטשה אותי אמנם חמש פעמים, אבל מאידך
זה לא היה יכול לקרות אלמלא חזרה אלי ארבע פעמים לפחות

געגוע
כשהוא בא בפעם השנייה צעקתי
בעצם לא צעקתי
נצעקתי
הצעקה יצאה מתוך עצמה:
וווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווופפפפפפ

התהפכתי והספקתי להבחין
בצל אפור, ענק, חולף מלמטה כמו טורפדו
והתחלתי לחתור כמו מטורף בחזרה לשובר הגלים
כמעט הגעתי והוא בא בפע

בפתק שאני משאיר לפני לכתי כתוב:
סנדוויצ'ים לילדים
מים על הגג סגרתי
חתול קיבל
חוזר ב- 07:45
בתיאבון

ג'ילט בכלל לא רצה להיות סוכן. הוא תמיד חלם להיות אדם גדול.
לא בהכרח אדם עשיר אבל אחד שעשה מעשה גדול. כזה שיטביע את
חותמו על ההיסטוריה. מין שייקספיר כזה למשל, או וורדי, או
אפילו ג'ורג' וושינגטון. אבל הוא היה רק פרנק בי. ג'ילט ונאלץ
להסתפק בחיים על מזוודה..

ואני חזרתי עם שקית חלב וקילו סוכר ממכולת אוצ'ארט ובין
הספסלים טיפסתי על עץ הפיקוס מעלה מעלה, עד הענף הדק שכמעט
נשבר מ-50 הקילו שצברתי בכיתה ג' ראשונה, אבל הענף לא נשבר
והעלה אותי עד המרפסת הקטנה בקומה השלישית של דב הוז 2 ופתחתי
את התריס והתגלגלתי אל המיטה

ואחר-כך אצטרך להעביר את כל החיים במחיצת רגשות אשם כבדים -
הגיע סופסוף לקוח אסטרטגי מכניס את המשרד לעשיריה הפותחת של
הענף ואני, במו ידי, אבדתי אותו, ועל מה?!? על המיטות וארגזי
המצעים של "6 נגרים".

- נו, גער השוטר, תביא כבר את הרשיונות
- אבל זה הוא

הנודניק הסס לרגע, לבסוף שלף מאה שקלים ואמר:
"תכניס אותי להיסטוריה".

בשעה שרודי רשם קבלה, חזר הנודניק לנדנד:
- " סליחה, אפשר לקבל מסרק ? "
- " בשביל מה לך מסרק, אדוני ? "
- " תראה, אם כבר נכנסים להיסטוריה... "
- " זה בסדר, אתה לא צריך מסרק"
-

אחי גבי, בדרך כלל כופר בעיקר,קרא קדיש בקול נשבר. ובכינו.
כולם בלי יוצא מן הכלל. ועוד בכינו. ועוד ועוד. עכשיו יש לנו
פינה בברלין, עוגן בברלין, העיר של אבא ושל סבא-סבתא והדוד
מוריץ.
בערב חגגנו במיסעדת מקס ריינהארדט, ליד האופרה
היינו שמחים ומאושרים, שתינו

עכשיו הם כבר יומיים באלם. חשב שישחקו ששבש וישתקו. תמיד הם
משחקים ששבש כדי לשתוק. "אני לא רוצה את השיחה המעיקה הזו
עכשיו", היא אומרת כשהוא מנסה עוד מדי פעם לדובב אותה, ולומר
לה שאם הם רק ירצו הם יכולים להיות מאושרים ביחד. אבל יותר היא
לא תקרא לו.

קונספירציה
יותר נכון נירה מחזרת אחריו. ככה היא אמרה לו בעצמה. והוסיפה
שיוציא לו מהראש את השטויות ושאם הוא רוצה להיפרד שיפסיק לעקוב
אחריה ושימצא סיבות יותר טובות. לעקוב אחריה, עם רגל צולעת, עד
כמה זה נלעג. אבל לא בגלל זה נכנסו לו עורכי-דין לראש. אלא
בגלל הרגל ששוב לא

את הלילה השני עם יעל מבוסטון לא אשכח לעולם. צלחתי את
הלה-מאנש. היו שעות שנחתי על הגב, היו שעות בהן חתרתי כמטורף,
בלעתי ונבלעתי בין המשברים שלעתים היו גדולים ומאיימים ולעתים
רכים ומלטפים, מדגדגים ומשגעים עד צאת הנשמה. המצאתי לה אלפי
שמות .

ראיתי אותה על הסט של הסרט שצילמנו למכרז. אי-אפשר היה שלא
לראות אותה. שאלתי את עמוס מה הוא יודע עליה. אמר שאין לי
סיכוי. אלף - כי הוא ניסה בעצמו ולא הצליח. בית - יש לה חבר.
בשבת בערב צלצלתי אליה בכל זאת. והצעתי שתבוא אלי.

אחרי הצהריים בא אחי מירושלים.
מבט אחד הספיק.
"מה קרה לך מיקי?"
"כלום."
"אז למה אתה נראה כאילו נפל עליך הר."
"כי הפסיכולוגית אמרה לי שיש לנו מערכת יחסים של הורה וילד."
"אז מה?"
"מה אז מה?! זה נראה לך נורמאלי???"
"תבין", אמר אחי, הפסיכולוג...

תגיד, למה בן-גוריון עומד על הראש
- לופקה לופקה
- ומה זה בדיוק המילה הזותי
- אסור לי לגלות
- מי לא מרשה ?
- בן-גוריון
- אז אתה באמת ?
- אח של פולה, כן. עכשיו אתה חייב לי
- מה אני חייב
- ללמד אותי את לוח הכפל
-

37 פעמים קפצה האבן, עד שפגעה במשקפיו של המורה אלטשולר,
שבדיוק חיפש ראשנים בצד השני, ועכשיו, ללא מאור עיניו, כשהקרקע
נשמטת תחת לרגליו התחיל לצעוק "הושיעו נא" וההמשך, ליתר דיוק
הסוף, ידוע. אני לעומת זאת, הגעתי עם המגפיים עד לאמצע האגם
בלי להרטיב את הביצים

הוא נטל את הבקבוק הדמיוני בידו, מחה ממנו את אגלי הכפור, קירב
שפתיו אל שפתי הבקבוק, עצר רגע, הרחיק את השפתיים משפתיו, קירב
את הבקבוק שנית, הפעם לאף, נתן לחוש הריח להתבשם בבוקה המופלא,
קלט את הטנינים של הקוקה, עצם עיניים, קירב את השפתיים ולגם
בעדינות וגרגר

התבגרות
יחד בדקו אותי שעה ארוכה מכף רגל ועד ראש ולא גילו אלא את מה
שנראה להם כפזילה קלה ובכך החמיצו את ההזדמנות להבחין בראשית
התפתחותה של השקפת עולם יוצאת דופן.

הדרך הייתה ארוכה והכלב שאגב כבר היה עיוור וצולע, נפל מדי פעם
מן המדרכה ונחבט בראשו בפגושי מכוניות ובעמודי חשמל ואין
כניסה. עוברים ושבים מלמלו משהו אודות צער בעלי חיים אבל אימא
התעלמה מהם ורק חשבה בליבה "מה הם מבינים?"

הגרמנים מחקו אותה. אבי מחק אותה. אנחנו מחקנו אותה. וכשהתחלתי
לחפש אותה כבר הייתה מקרה אבוד. השקעתי שנים כדי לשוב ולברוא
אותה והנה בא מקס שמלינג, המתאגרף הדגול בעל הזיכרון הפנומנאלי
וסותם עליה את הגולל בנוק-אאוט שאחריו שוב אין תקומה. מקס
שזוכר את הכל אינו

היא אמרה שלא ושאלתי למה? הרי אני כל-כך אוהב אותך,
והיא אמרה שדווקא בגלל זה - היא לעולם לא מבקרת אצל סבא עם
מישהו שיש לה עניינים איתו.

מעשיה גלותית
"טוב" שמעתי אותו לבסוף, "אז מה אתה רוצה לשאול אותי עכשיו?"
"למען האמת" אמרתי "נשארה לי רק שאלה אחת. עושה רושם שלא רע לך
פה. השגת כמעט את כל מה שרצית. מקצועית. כלכלית. אישית.
ועכשיו, עם כל מה שיש לך פה, מה דחוף לך כל-כך לחזור לארץ?"

אורי לקח אוויר.

פואנטה
והוא ענה, היה נשמע נרגז למרות שהיה צונן:
" בטח שאנחנו צריכים להיפגש כדי לדון ברעיון המשונה שלך. אני
הקואצ'ר שלך, אתה זוכר את זה? ואתה עדיין לא מסוגל להגיד לא
ומצבך, בדיוק עכשיו, קריטי, כמעט אובדני...

אהבה נכזבת
שתקה, אבל רצתה לדבר
ליתר ביטחון לקחה עוד לגימה,
ואמרה עוד פעם "אלוהים כמה שזה מר"

יוסי ממשיך ללטוש ופתאום הוא יורה "ומה יש לך בכיסים? "
- כלום
- תראה
אני מתעצבן ומוציא את הצ'יטוס ואת הביסלי
- עכשיו יותר טוב לך
- תוציא גם מה שהחבאת מאחורה
אני מנסה להוציא את הקליק מהכיס של התחת


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהובותי לשעבר
אינן יודעות
לשם מה באתי
ומדוע הלכתי

אני שב וקורא
את אותם הספרים

צל ביתך מתארך
בשעות אחר הצהריים

באמצע הסתיו
אני יורד מן הפסים

ירח צף, חומות עינייך
גדול אפך, נישא ורם

זה זמן רב
שאני חש בכאב
בתשוקתי לשכב
עם בחורה דוברת גרמנית

בחורות עם חדר אחד
עונות בצלצול השני
או שאינן
או שאינן עונות

בענייני הלב אנשים חוזרים
ומבקשים לעצמם עצה

ממשלת ישראל מודיעה
בצער ובתדהמה
מודיעה למי ?
מודיעה מה ?

אתה רופא לב ואבי חולה לב
כלום יש צירוף יפה מזה?
אתה תציל את אבי

השפן הקטן
שכח לסגור הדלת
הצטנן המסכן
ונורא רצה שילטפו
בכל מיני מקומות

ספר לי שוב את הבדיחה הישנה
שכל כך אהבתי לשמוע
שכל כך היינו צוחקים

ככה זה לא מספיק

אני יהודי לא מאמין
שגר באטלנטיס
ולא מאמין

סאטירה
אוי ואבוי לו לשובב
חור גדול במכנסיו
שני קליעים באחוריו

יותר מכל אני ירא
מפני אותם אנשים

כובעי הלבן הקטן
לבתים שעל צלע ההר
היו רגליים קטנות

הנח,
לשפתותי הנח

אדם מתקשר
אל חפצים
והם נהיים

יש לי חמש
מחברות
לסודות

והפנית אלי אצבע
ואמרת
המיץ זה אתה
וכל החיים המחורבנים האלה
איתך

ומי שנשאר
נשאר כדי לספור
את מי שהיו ואינם

בואי
נעשה תרגיל
ניסוי צופרים

סבא וסבתא שלי בינתיים
עולים על רכבת ביוני ארבעים ושתיים
ונוסעים לטרזינשטאדט
ומתים
ללא חשש

בשטח מת
כעת אני
כולה שלי

שטח מת
אני כעת
אשה אחת
בתחנה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
והיה תור של איזה עשרה אנשים
והיא אמרה "תסלח לי,
אבל הילדים האלה שלך"
אני בחיים לא שכבתי איתה

פעם למדתי תיאוריה אידיוטית:
אני עצוב בגלל שאני בוכה
אני שמח בגלל שאני צוחק
וידעתי
זה בדיוק להיפך

ביבי
יה-חביבי
והוא אמור לדעת
הוא גם כותב ספרים על הטרור
וגם עושה מזה פרנסה
בלי עין הרע




spare a thought
for the younger
generation
(wear a condom)


תרומה לבמה





יוצר מס' 4618. בבמה מאז 14/8/01 2:12

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למיקי קאופמן
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה