|
אדמות רבות הותיר לה בעלה במותו. אמנם גם בהם פגעו ההפקעות
הציוניות, אבל ביחס לשאר תושבי הכפר אין לה מה להתלונן.
אדמותיה מעובדות בידי אחרים והיא נהנית ממעשר נדיב, אבל מה
התועלת ברכושה אם אינו יכול להחיש את שובם של בניה המתים.
|
בתוך השורה הצפופה שעל המדף, מצאו את עצמם שני ספרים צמודים זה
לזה. בתחילה התעלמו האחד מהשני. הן מי כמוהם יודע שספריה
ציבורית אמורה להיות כמו תחנת רכבת. הכול בה זמני. יום אחד אתה
כאן יום שני אתה שם ואין טעם להתוודע לשכניך.
|
גם עירי התברכה במתנדבי זה"ב רבים. אלו צצים כבמטה קסם בשעה
שבע ושלושים ונעלמים בשעה שמונה ורבע. איש לא שואל מאין הם
באים ולאן הם נעלמים.
|
הרקדניות סיימו את הריקוד, המנחה הזמין את שר האוצר לשאת את
דברו אבל את הנדבן זה לא עניין. הוא קם ממקומו ובצעד מהיר עלה
על הבמה. שר האוצר נותר יושב וקריין הטלוויזיה נחנק מהתרגשות.
|
למרות שאלוהים הוא כל יכול, כנראה שאינו מצטיין במיוחד בחיזוי
העתיד. אחרת, לא היה מאפשר לקואליציה חילונית לתפוס את הגה
השלטון. עוד בטרם סולקו שלטי הפרסום עם תמונות הפוטושופ של
הפוליטיקאים, כבר נתקבלה בבית האלוהים מעטפה ובה דרישה לתשלום
ארנונה מטעם מועצה אזו
|
שעה חלפה ואימא לא יצאה. התחלתי לחשוד. ניגשתי לדלת וניסיתי
לשמוע אות חיים מבפנים. השקט המוחלט גרם לי לדפוק קלות על
הדלת. שום תשובה. קראתי לה והיא לא ענתה. דפקתי חזק יותר
וכלום.
|
אנשים שהבחינו באירוע ממרפסת ביתם, גילו אזרחות טובה והזעיקו
אמבולנס. יללת הצופר הוציאה את כל השכונה למרפסות. האמבולנס
בלע את הפצועים לתוכו והסתלק באותה יללה שהגיע. השעה לפי מצלמת
הרמזור שהנציחה את התאונה הייתה 12:57. עבור שלוש דמויות זה
קרה בול בזמן.
|
מתישהו לקראת צהרים התחלתי להרגיש לא טוב. לא משהו רציני. מין
כבדות שכזו מלווה בצמרמורת קלה.
|
במרכז עירי מצוי מבנה מתפורר. קשה לאמוד בדיוק את גובהו מאחר
ואין הוא דומה לבית משותף שאת קומותיו ניתן לספור בקלות, לפי
שורת המרפסות.
|
כשפייביש הזקן אמר לאשתו שכבר תשע פחות רבע ושזה ממש חוצפה לתת
לאנשים ככה לחכות, היא נתנה בו כזה מבט עד שהזקן הצטמק עוד
יותר בתוך הז'קט שממילא היה גדול עליו.
|
הוא: אני אראל. יש לך משהו לבגאז'?
אני: לא, את התיק הקטן הזה אני אקח איתי.
הוא: אז נוסעים?
אני: כן, צא לדרך.
|
הם היו ארבעה במעלית התקועה. ג'ון, פול, ז'ורז' ורינגו. מעולם
לא החליפו מילה ביניהם. הם הביטו במבוכה זה בזה וקיוו שפעילות
המעלית תחודש לפני שייאלצו לנקוט בנוהל ההיכרות המנומסת.
|
תיכף תיפתח הדלת ואחות תצא ותבשר לאבי שנולדתי.
אבל בינתיים, עומדת לה חבורה קטנה של גברים, ואבי המיועד
בתוכם, ליד הדלת הסגורה וממתינה בדריכות. עד לפני שעתיים -
שלוש עוד היו זרים זה לזה. אנשים שיד המקרה זימנה אותם לאותה
נקודה, בדיוק באותו זמן ומאותה סיבה:
|
הוא תחב אודיוסקופ לאוזן והאיר את תעלת השמע.
"תכבה מיד, יא מניאק. אני אגמור אותך!". איש קטן צרח עליו מתוך
האוזן. האיש הקטן היה ערום ומתחתיו שכבה מישהי שצרחה בכל הכח
"תעזוב אותי כבר"
|
אז שמעתם?
- לא שמענו. נו כבר אל תמתח אותנו.
- דבורה מתה.
- לא, אתה לא רציני.
|
ידיעה קטנה בשולי החדשות צדה את עיני. דובר שם על סקר שנערך
בקרב תלמידי תיכון באחת הערים הגדולות. בסקר, נשאלו התלמידים
לדעתם בסוגיית הגרעין. כלומר, האם הם מעדיפים גרעינים שחורים
או לבנים.
|
בבוקר, כשפגש לראשונה את צמד תלמידיו, הוא הסביר להם שבניגוד
לכול מה שלימדו אותם בבית הספר לשוטרים, התכונה החשובה ביותר
לשוטר היא קור רוח.
|
הוא: אוי, את סתם עושה מכל זבוב פיל. בסך הכל שטפתי ידיים והיא
רצתה לעבור למרפסת ודיברנו. אפשר לחשוב מה כבר עשינו. וחוץ
מזה, מה את חושבת שלא שמתי לב שאת מבלה שעות במחשב כל לילה.
מי כבר יש לך שם?
- היא: אוף, איזה שטויות אתה מדבר.
- הוא: שטויות, הא? אז למה
|
א: הנה, מה אתה רואה?
ב: מה, זה סתם כתמים.
א: תתרכז, תתרכז. קח את הזמן שלך, אנחנו לא ממהרים לשום מקום.
|
תיכף אימא תיקח את המסרק ותתחיל להילחם בשיער שלי. את מעט הכוח
שיש לה בבקרים היא תשקיע במסרק ולא תצליח להיכנס פנימה לתוך
הסבך. ואז היא תגיד "זה לא שיער מה שיש לך על הראש, זה יער",
ואני אשתוק ובלי להסתכל אחורנית אדע שנפתח אצלה הברז של הדמעות
והדמעה הכי כבדה
|
סמוך לאחר מות אביו נכנס יצחק לדירת המרתף בה התגורר האב לבדו.
התחושה הייתה מוזרה לא רק בגלל המוות הטרי אלא גם בגלל שהיה
בכך סוג של השלמה אחרי נתק של שנים.
|
מעניין היכן היה חם יותר, תהיתי ביני לבין עצמי, במדבר הבאר
שבעי של 1970 או בחדר הכתיבה שלי עכשיו. כן, אמרו שיהיה היום
חם במיוחד והתחזית מתממשת.
|
Don't get me wrong, אני לא מתלוננת.
אבל בכל זאת, לקפל אותי? אותי?! ואז לשים אותי בערימה עם
חולצות אחרות?
|
- סבא, זה נכון מה שסבתא אומרת, שהיית מרגל?
- לא ממש, חמודה שלי. אמנם עבדתי במקום שיש בו גם מרגלים אבל
אני עזבתי אחרי כמה שנים.
|
השיעור אמור היה להתחיל, אך פטפוטי התלמידים היושבים על האדמה
מולו, לא פסקו. כל אימת שנדמה היה כי להגם גווע לאיטו, נמצא מי
מהם ששפך שמן מילולי והגביר את עוצמת הדיבור העולה מהגוש
האנושי הצפוף שלפניו.
|
זה יכול היה להיות סיפור פשוט על ילדוּת תמימה ומאושרת בבית
קטן ליד הים, אבל החיים אף פעם לא יהיו סיפור פשוט גם אם
לפעמים יש בהם סוף טוב. אז ילדוּת הייתה שם, גם תמימות. אבל
אושר? ממש לא.
|
יוליה הייתה ללא כל ספק הבשלנית הטובה ביותר בכל הכפר. הגולאש
שלה היה הפיקאנטי ביותר, הלנגוש שלה היה מקסים בפריכותו, על
המקוש קולאצ' שלה תמיד הייתה כמות נכונה של פרג, והרטש אף פעם
לא שרוף.
|
ביקור תנחומים הוא אחת הפעולות הפחות מועדפות עלי, אבל מה
לעשות, יש גם חובות לא נעימות. אז אתה מגיע לבית המנוח, רואה
מולך אנשים שאינך מכיר, מזהה מרחוק את זה שבאת לנחם, מפלס בכוח
את דרכך אליו, לוחץ את ידו אגב מלמול כמה מילים מתחייבות, ומה
אז?
|
השחפים במפרץ דיוס עפים גבוה יותר מבכל מקום אחר בעולם. גם
קריאותיהם רמות יותר והן נשמעות בכל פינה במפרץ היפיפה. כמה
חוקרים ניסו לפצח את סודם של שחפי מפרץ דיוס, אך כמו בעניינים
מחקריים רבים, מרוב מחלוקות ומאמרים מדעיים, פיתרון לתעלומה לא
נמצא.
|
הגשם שירד אותו יום על המחנה, הציף הכול.
היה זה גשם חריג בעוצמתו. גם צבעי הקשת שנתגלתה בסופו, היו
חדים וברורים יותר מהרגיל אבל הם לא עניינו איש מיושבי
המחנה.
|
לוטה לא היתה צריכה שמישהו יגיד לה לרוץ מהר ולהתחבא במחסן.
היא ידעה לבד שזה מה שצריך לעשות. היא גם הכירה היטב את ערימת
תפוחי האדמה שבפינת המחסן. זו שבתוכה צריך להתחבא.
|
כמו רבות אחרות, גם היא הצטיינה בחלוקת קשב ויכולת לבצע מספר
מטלות בעת ובעונה אחת עד לרגע בו ניסתה למצוא את הבושם החביב
עליה. או אז נתחדדו חושיה והיא נעה בדריכות כחיית טרף במישורי
הדיוטי פרי.
|
"הרב של בית החולים לא הסכים לתת טופס 4 לאזור הזה בגלל שאין
ברית מילה" הסביר וינישיוס בלשונו המתגלגלת.
"הם לא יודעים עם מי יש להם עסק" אמרה דינה בטון פסקני תוך
שווריד העצבים ברקתה מאיים להתפוצץ.
|
מה חשבתם שלמות זה כל כך קל? הרי אני לא המת היחידי. אז תיקח
מספר ותמתין. ואחר כך כל העניין הזה של מילוי הטפסים והתחקיר.
|
ולחשוב שיכולתי בכלל לא לבוא. הייתי יכול לסרב להצעה כבר כשפנו
אלי מההוצאה בפעם הראשונה. גם אחרי שהסכמתי עקרונית לרעיון,
יכולתי להגיד שהתאריכים לא מתאימים ללו"ז שלי.
|
הזקן שבביתו התאכסנתי ניסה להסביר לי משהו על רגישותם למחלות
של סוסי פוני. הוא הבין דבר או שניים בגידול סוסי פוני כי
באורווה המטופחת שבחצר הבית התרוצצו כמה מהגמדים המקסימים
האלו. אבל אני התקשיתי להבין אותו. המבטא שלו היה כבד מדי
בעבורי.
|
בביטחון כה רב שעתיים קודם. רק שעתיים חלפו מאז וכל עולמי
השתנה. בלא כל סיבה העפתי מבט באחורי הפתק ואז הבנתי הכל.
אתמול נדרשו כל בלשי המרחב ליטול חלק ביום עיון מחוזי. בחלקו
הראשון של יום העיון עדיין שמרתי על צלילות מחשבה. בחלקו השני,
לאחר ארוחת הצהריים, רי
|
נכון, כבר שמעתם על כך בעבר אבל חשוב לשים דברים בפרופורציות
הנכונות. אין המדובר במצב הקיצוני בו המצבות מתרוממות מרבצן
ונעות בשבילים. לפחות לא בפעם הזאת.
|
בשתים עשרה לערך ראיתי את וייסברג יורד במדרגות כשהוא נושא
בידיו שני כני ציור. פניו היו אפורות כצבע הסרבל שלבש. כל
האנשים שעמדו ברחבה שלפני המדרגות, השתתקו וזזו אחורה כדי
לאפשר לוייסברג לעבור.
|
מה לא היה לי שם בקיבוץ?, גלידה נהדרת שסבתא הכינה ושכזו טעימה
אין בעיר, מיץ תפוזים טרי שסבא היה סוחט לי מתי שרק ביקשתי,
חדר אוכל שבו אתה יכול לבחור איזו מנה לאכול,
|
"יא בני זונות שכמוכם" צרח פליישמן כשנכנס לחדר החזרות "מה אתם
חושבים לעצמכם, שאני אזרוק מאתיים אלף דולר לכל אחד מכם, ואתם
תשחקו לי בברוגז?!".
פליישמן לא היה טיפוס ששומר דברים בבטן.
|
בסוף נשמעה ירייה. צרודה, עמומה, כמעט מתנצלת. ולאחריה דומיה .
לרגע אחד הכול קפא מעוצמת ההפתעה וההלם. ראשונות להגיב היו
היונים שהתעופפו להן כגוש אחד מתוך עצי הברוש בחיפוש אחר מקום
שליו יותר.
|
זר לו היה נכנס לביתנו ביום שישי בערב, לא יכול היה לגלות
בחושיו את האוצר המתבשל לאיטו בחדר הסמוך. בשעות הבישול
הראשונות שום ריח לא דלף ושום רעש לא רימז על הצפוי לבוא.
|
זה היה תור ישראלי רגיל עם כל הטיפוסים המוכרים. היו שם איש עם
חולצת ברצלונה וכרס, אישה על עקבים וכלב פודל שנח על חזה
העצום, טיפוס מיוזע בגופיה אפורה וסטודנט בעל מראה חולני
שהסמיק כששאל בנימוס "מי אחרון".
|
בבת אחת השתרר שקט על פני הכוכב כולו. היה זה שקט כבד ומעיק,
שקט צועק כמו סירנה על קולית המזהירה באותות נסתרים מפני סכנה
קרובה.
|
כשקנינו את הבית אמר לנו הקבלן שיהיה לנו שכן מעניין. חששנו
שמדובר באיזה כדורגלן רועש אבל הקבלן חייך חיוך מסתורי והבטיח
שמדובר במישהו שקט ומיוחד. מפה לשם, מהר מאוד הסתבר לנו שמדובר
בלא פחות מאשר האלוהים.
|
יפתח עמד מול הדלת הגדולה ואימץ כל שריר מבטנו ומטה. הוא ידע
שזה לא הזמן המתאים לגשת לשירותים וקילל בליבו את אותה תכונה
שגרמה לו לרצות להשתין במצבי לחץ והתרגשות.
|
כשנכנס אלוהים לסלון לבוש בחלוק המשובץ שלו, הוא נזכר לשאול את
המלאך התורן אם קרה משהו משמעותי בזמן שישן.
"שום דבר מיוחד" ענה המלאך "הכל בקטנה".
אלוהים לגם בקול גדול מכוס התה, מצמץ בשפתיו והרעים בקולו:
"עכשיו שקט בבית".
הסרט הערבי התחיל.
|
הכול החל כשחיפשתי עט. אתם הרי יודעים איך זה, לפתע פתאום חולף
במוחך הגיג פילוסופי מתוחכם או שסתם נזכרת במוצר שחייבים לקנות
מחר במכולת. אם לא תמהר ותרשום כל עוד הזיכרון טרי, תכלה את
ימיך הבאים בניסיונות סרק להיזכר,
|
יכול אדם לחרוק שיניים ולסבול כל מהלך לימודיו באוניברסיטה, אך
מיום שסיים ללמוד בה יראה עצמו כשגרירה הנאמן. יגן על שמה
הטוב, יתייצב בכנס הבוגרים, ילבש חולצת טריקו מתפוררת רק בגלל
שסמל האוניברסיטה מוטבע על חזיתה.
|
אין לך מראה מכמיר לב יותר מכותב מקצועי שאיבד את המוזה. לשווא
ישב חסר אונים בבית קפה וימתין לבואה כמו ילד אובד המחכה לאמו
ליד סוכת המציל. זה כמו זה ינסה לשכנע עצמו שתיכף תבוא ותיגאל
אותו. אבל הדקות נוקפות ושום פנים מוכרות לא נראות באופק.
|
הוא אחז במפתח שוודי. היא במפתח סול. הוא תמיד לבש סרבל עבודה.
היא בחליפה שחייט דייק על גזרתה.
|
מזה שנים ידוע על תופעה משונה בבית שבעיירה החרבה כפר סבא
המצויה במחוז ישראל פלשתינה שבמזרח התיכון. ד"ר עבדאללה לוי
היה הראשון לתאר את התופעה במחקרו המונומנטלי משנת 2082
"תופעות משונות במזרח התיכון".
|
כל העניין הזה של משמרת לילה, כבד עליה. פתאום כולם נעלמים
מהחלל הציבורי והיא נשארת לבד בעמדת היומן מול מסדרונות ריקים.
היא יודעת שבחדרים מאחורי הדלתות הסגורות שוכבים מטופלים הלומי
תרופות הרגעה ובכל זאת היא מרגישה הכי לבד בעולם.
|
הם היו שלושה. שניים צעירים בחולצות כהות ואחד מבוגר יותר,
לבוש ז'קט כחול, אליו הם פנו בתואר "דוקטור". לבושם האזרחי לא
חשף את העובדה ששלושתם אנשי צבא. בתפקיד. כאלה שלא הייתם רוצים
לפגוש. לעולם. כי הם היו מודיעי אירוע אסון.
|
יוסק'ה וחנה, חברינו הטובים, שבו זה עתה מטיול בחו"ל. בהתאם
לכללי הנימוס מיהרה אשתי להזמינם אלינו לארוחת ערב. כל אותו
הערב לא פסקו אורחינו מלהלל ולשבח את הארץ בה תיירו.
|
בלילות חיכתה שיתקרב אליה אבל כלום לא קרה. כשניסתה לפתותו
למעשה, עבר לישון על הספה שבסלון. היא הלכה אחריו וביקשה
והתחננה ובכתה אבל הוא סירב.
|
תראה, תראה איך הנכד של כהנא עוזר לסבא שלו עם האייפון -
שמייפון.
ומה עם שלי, אתה שואל?
האייפון שלי בסדר גמור. אה, הנכדים?
|
כשפרש לגמלאות קיבל שוורץ שתי החלטות. האחת, לקחת על עצמו את
ניהול ועד הבית כדי לא להישאב לחיי בטלה מנוונים. השנייה,
להתגלח רק אחת לשבוע. משהו בתוכו ביקש שינוי ומרידה במוסכמות
והוא, שכל שנותיו בשירות הציבורי הקפיד על תגלחת יומית, מצא
מפלט בפטור זה שהעניק ל
|
יאנק שהיה רגיל לציית לפקודותיה לא הבין מה נדרש ממנו כדי
שיתנהג רגיל. או אז הסבירה לו צילה שהדרך להסתיר דברים היא
להתנהג כאילו ואין לך סודות. כך נולד הרעיון להזמין את החברים
לערב שקופיות שייערך בסלון ביתם של יאנק וצילה בשישי הקרוב
בתשע בערב.
|
טינה לא הורשתה להשתתף בהלוויה. טור המנחמים שעבר על פני אביו
של שפיק, ונור - האח הצעיר, היה קטן מהרגיל. האב הבין היטב את
הסיבה לכך.
|
וגם אם לא יחזיר מה יקרה? הרי עשרים שנה הוא הגבאי של בית
הכנסת הזה. מנקה, מסדר, מתקן והכל בהתנדבות מלאה. גרוש לא קיבל
מעולם על כל טרחתו. אפילו תודה לא אומרים לו. כאילו מובן מאליו
שיקדיש שעות כה רבות מזמנו לטובת בית הכנסת.
|
היינו שלושה עובדים תחת הבוס. שונים זה מזה באופן מופגן. האחד,
טיפוס לבן מרובע וסתמי שנקרא מחק. השני, צהוב יבשושי ושונא
חידודים ששמו עפרון, ואני העט הנובע. תוצרת "קוניגספדר"
היוקרתית, מצופה לכה שחורה עם תופסן זהב.
|
אליפות ישראל בהתעמלות בנים. מתעמל מתחיל בתרגיל על מכשיר
המתח. הקהל הרב היושב בצדי האולם הרחב, עוקב בנשימה עצורה אחר
ביצועי המתעמל. כולם, חוץ משניים, מתעמל ומאמנו, שמבטם מרוכז
במכשיר עצמו. הם מחכים לרגע בו המכשיר יתמוטט והמתעמל יתרסק.
|
משום מה, דבר ראשון חשבתי על אשתי. באופן טבעי הייתי אמור
בנסיבות העניין לחשוב על עצמי, אבל המחשבה הראשונה שעברה במוחי
הייתה, מעניין איך היא תגיב כשתראה שהגבר איתו הלכה לישון בליל
אמש, הפך בבוקר לספוג כלים.
|
יום אחד אבא נעלם. טוב, אולי "נעלם" זה לא תיאור מדויק אבל
תיכף תבינו.
בבוקר הוא עוד היה נוכח, ישב לו בכורסא שבסלון וקרא עיתון .
כשחזרתי מבית ספר לא ראיתי אותו בבית וזה כבר תיאור יותר
מדויק.
|
בסוף הוא עזב אותה. כבר זמן רב שנמאס לו לרוץ בשבילה ולהביא
לה, ולנקות אחריה, ולשקר לה מחמאות, ולספוג עלבונות שירתה בו.
נמאס לו מהצורך לציית כל הזמן, להיות הפודל שלה, עבד נרצע
הנתון למרותה. שנים סבל והמשיך מכוח האינרציה אבל בסוף, ברגע
אחד, הכל התפוצץ.
|
כשחמורו של יוסל צנח ומת באמצע הרחוב, יוסל לא נבהל. הוא ניתק
את העגלה מן הפגר ודרדר אותה במורד הרחוב עד לפתח חנותו.
ליצני הרחוב צחקו ש"חמור נשאר חמור" ועקרות בית מודאגות קיוו
בליבן שהמשבר לא יביא לסגירת החנות.
|
באותה שעת צהרים היו תנאי מזג האוויר סבירים יחסית. אמנם זה
מוזר שמינוס 17 מעלות צלזיוס ורוחות במהירות 65 קמ"ש נחשבים
כתנאים סבירים, אבל המוזרות נעלמת ככל שהדברים נוגעים לפסגת
העולם. המקום בו האדמה נמצאת הכי קרוב לאלוהים או למי שזה לא
יהיה, שמחליט האם בכל ר
|
שמעון בדיוק סיים למרוח את קצף הגילוח על לחייו, כשתחייה שרבבה
את ראשה בפתח חדר הרחצה ואמרה בטון מצווה שצריך לרשום את הילדה
במשרד הפנים.
|
בשבת קפצו אלינו הווייסים לביקור קצר. טוב, לא בדיוק, כי כנהוג
אצלנו ה"קפיצה" הזו הייתה פרי תיאום ותכנון כמה שבועות מראש
באינספור שיחות טלפון בין גוסטי אשתי לגברת וייס. גם על ה"קצר"
אפשר להתווכח מאחר והביקור החל לצלילי מכונת הכתיבה של יומן
השבוע והסתיים לא
|
לא רק את הרגשות שלה היא חושפת בפני בלי בושה. פעם אחר פעם היא
יוצאת מהמקלחת כשרק מגבת עוטפת את ראשה. ככה היא נעמדת מולי
עירומה לגמרי, מביטה בי, קוראת לי "מוש - מוש" ומחייכת חיוך
אוהב. טיפת בושה אין בה, הכל גלוי ישר בפנים.
|
בהתחלה חשבתי שאולי אבא עזב בגללי. ניסיתי לחשוב מה עשיתי לא
טוב, אולי העלבתי אותו. אבל אימא הסבירה לי שאני לא אשם וכי
הכל קרה בגלל איזו אישה שהוא פגש בים. אני שונא את אותה אישה.
הלוואי והייתה מתה עכשיו.
אני כבר גדול. כמעט בן תשע. אני לא בוכה יותר בגלל שאב
|
המתקין אסף את כלי העבודה שלו מהרצפה ושאל איך משלמים לו. הרצל
שם לב שהמתקין מדגיש את המילה "מזומן" ואילו את המילה
"חשבונית" הוא מבטא בלעג, כמו רוצה לשדר באופן סמוי את
העדפותיו. אז הרצל שילם, נפרד מהמתקין ב"תודה חביבי" וליטף
בעיניו את דלת הפלדה החדשה שלהם.
|
כשצלצל הטלפון רינה קפאה על מקומה מרוב התרגשות. שעות היא
יושבת מולו ומחכה לצלצול הזה. מאז שנפרדה מצחי ברחוב ליד
המונית שבאה לקחת אותו לנתב"ג. היא נתנה לו חיבוק ונשיקה
ומיהרה לעלות בחזרה לדירה בידיעה שייקח עוד זמן עד שימריא ועוד
יותר זמן עד שינחת, אבל היא י
|
זו טעות במספר, ענה קול זר ודקיק.
לא, התעקשתי. זו לא טעות. אני צריך לתקן שפופרת.
לתקן מה? שאל הדקיק.
שפופרת משחת שיניים, אמרתי בהדגשה.
|
שלוש שנים עברו מאז החתונה ועדיין לא הריתי. רופאים ביצעו לי
הקזות דם וטיפלו בי בכוסות רוח, לשווא. הסברתי לפרנצ'סקו
שכנראה משהו בתוכי לא מרוצה. הוא שאל מה הייתי רוצה.
|
היה זה מחזה חד פעמי. לא ייאמן ממש. דניאל לא אוכל והוריו
עוברים על כך בשתיקה.
|
ששה ימים התאבל ר' מנחם על תרצה בתו היחידה ובשביעי חדל. בערבו
של היום השביעי הסיר את מודעת האבל מהכניסה לבית, נעל את הדלת
ונשם עמוקות. הוא ידע שכעת עליו להירגע ולשוב למסלול חייו
הרגיל.
|
ז'אן לוק היסס. הסירוב של הקופאי הפתיע אותו. מראש הייתה לו
תכנית פשוטה: להיכנס לתוך הבנק, לאיים באקדח, להושיט לקופאי
תיק ולצאת במהירות עם הכסף. האפשרות שהקופאי יתעקש לא למסור לו
את הכסף, כלל לא עלתה על דעתו בשלב התכנון.
|
יענקי קיווה לבשורה טובה, לאיזה יעד ראוי אליו יישלחו הוא
ורבקי, כזה שאולי יעזור להפשיר את חומת הקרח שנערמה ביניהם.
בדחני הקהילה נוהגים לומר שמאחורי כל אברך מוצלח עומדת חמות
מופתעת, אבל במקרה שלו, יענקי ידע היטב שכל דבר מוצלח שיעשה או
ישיג, יפתיע את רבקי.
|
"ביטניק מהבוהמה" היא סיננה בשפתיים קפוצות "מתאים להורים
שלה". את שם הכלה לא היה נאה לה לומר במפורש כי הרי צילה במקור
מוורשה והכלה מבת ים או השד יודע מהיכן.
|
איך שגמרתי את חדר הילדים קראה לי הגברת לבוא לסלון.
עכשיו, תבינו. לי יש את הסדר שלי. קודם שירותים, אחר כך חדר
הילדים וחדר שינה הורים, ואז המטבח ורק בסוף הסלון. ככה זה
תמיד אצלי.
|
כל הדרך לפרגוד שיננתי בלב את אותיות המפלגה שתזכה בקולי. כבר
קרה לי בעבר שדווקא ברגע המכריע התבלבלתי באותיות ונטלתי את
הפתק הלא נכון רק כדי לקרוא למחרת בעיתון שבקלפי שלי ניתן קול
בודד לרשימת העגלונים או התימנים או האימהות היחידניות.
|
בעולם אידיאלי היה שימאנו מוצא הודעה רשמית בתיבת הדואר שלו
המודיעה לו באופן יבש כי נותרו לו רק ימים ספורים לחיות. אבל
יפן של אוגוסט 1945 הייתה רחוקה מלהיות עולם אידיאלי.
|
כל הלילה הסתובבתי מצד לצד במיטה. אם בכל זאת נרדמתי, הרי שהיה
זה לזמן קצר בלבד. בטוח שרוב שעות הלילה לא עצמתי עין. כנראה
מהתרגשות.
|
מבורך לא האמין בכלום. לא במצוות הדת ולא באמונות טפלות. הוא
היה אפיקורס מוחלט. אדם רציונלי, יש שיאמרו טיפוס קר, כזה
שמקבל כעובדה רק את מה שעיניו רואות.
|
זר לו היה נוחת בשכונתנו, לא היה מוצא הבדל חיצוני בינה לבין
כל שכונה אחרת. אך אם אותו זר היה מטה אוזן לשיחות השכנים, היה
הוא מבין שבגילדה סגורה המדובר.
|
שלושה דחפורים התרוצצו במגרש כאחוזי תזזית. הם כתשו בגלגליהם
את שאריות הדשא והשאירו אחריהם שובל עקבות של גלגלי הענק.
דחפור אחד מחץ את החומה ההיקפית, הדחפור השני ניקר ביציעי
הבטון והשלישי ערם את חלקי הבטון לערימה גדולה.
|
פעם היינו במקום אחר. שם חיינו והתרבינו כי עשיר מאוד היה אותו
המקום. המזון נמצא לנו בשפע והאקלים היה נוח. אמנם נחשבנו שם
לנחותים שביצורים אך לא היה בכך כדי להפריע לנו להמשיך ולשגשג
במקום ההוא.
|
אֶבֶן שֶׁהִשְׁאַרְתִּי עַל קֶבֶר
הִיא הַקְדָּשָׁה בְּסֵפֶר אוֹרְחִים
|
אולי בגלל שיש בטבע
חוק שימור המשהו,
ככל שהתרוקן מוחך
בשלי נערמו זיכרונות.
|
הו, אהבה חד צדדית
מדוע את כה אכזרית?
הן למי שחווה ומכיר
את כדפיקת ראש בקיר.
|
אולי תהיה מודעה בעיתון,
בטוח על דלת הבית.
וישתקו לידך המעטים שיבואו,
אותם לא ראית מעולם.
|
אליפלט לא מת, רק נפצע.
תקלה מנהלתית מצערת
שתוקנה רק אחרי
שהשיר כבר יצא.
|
אנחנו מתים
ורק אלוהים נשאר
מחליף דורות
כמו גרביים.
|
מתגברות הטיפות הזולגות
על קיר החלל המהביל
בתווך שבין האזניים.
|
תחת שמיים תכולים
בינות לעצים ירוקים
שוכן לו גן הילדים.
|
בקצה רחוב אבן גבירול
יש מחסן די גדול
עם דלת כבדה מעץ
ומעליה שלט נוצץ:
|
דף חלק הוא עבורו במה
ועט נובע, נעלי ריקוד.
בהידלק האור, יצעד
לתחילת שורה
|
מהר החיים רעיון נחצב
וחיש יובל לשקילה ודיון
במקפיא העתים.
שם, ימתין לבשלות
|
תועה במסדרונות הזיכרון
נעצר מול דלתות השיכחה
ונתקע בדרכים ללא מוצא.
|
בוקר אחד התעוררו תושבי העיר
וגילו שכל הדשא החוויר.
משטחים של ירוק מבהיק
נצצו עכשיו בלבן מעיק.
|
הנה,
דמות נערגת
הצועדת אלי
|
חתול רעב אחד
התייחס למצבו המיוחד
וכך אמר הוא לי
בקול יללני
|
בהמות בחולצה של גוצ'י
אנסים בחסדי שמיים.
רוצחים על אופני חשמל
קיצונים בראש מימשל.
|
דנה עצמה לגלוּת מרצון
הרחק מטווח עין חוקרת
אולי תתחזק ותוסיף בטחון
אחרי אותה סנוקרת.
|
בֻּבּוֹת בְּחַלּוֹן רַאֲוָה
מֵעֲבִירוֹת מִשְׁקָל מֵרֶגֶל לְרֶגֶל
מוּל מִדְרֶכֶת רֵיקָה מֵאָדָם.
|
מעשה בבחורה אדמונית במיוחד
בה התאהב דייג אחד.
שיכורה מיין השיבה לו "כן"
מבלי לשים לב בכלל, שהאיש זקן.
|
סיפור בחרוזים
לילדים ולבוגרים
עם אפשרות בחירה
בין סוף טוב לבכי רע
ובסיום ישנו גם לקח
ליישום בשטח.
|
וכשאני תר
אחר מיצוי הרגש,
קונפיטורה של אהבה
|
נטול קדושה ובגד
לגופו רק בגד ים של ילד
הוא מגיע לים פעם בשנה
כולו נוטף קרם הגנה.
|
רסיסי זיכרונות
מעוררים כאגל טל
עם שחר.
|
פעם יכולתי
מאוכל טוב ליהנות
ולזכור היכן משקפיי מונחות
|
זקן יושב לו על ספסל
עיניו פקוחות אל העבר.
|
על גשר של ידיים
הנצמדות לגוף אחר,
גם גדול הציניקנים
ישמח להתמסר.
|
גבר לא מתחנן.
ממש לא.
הוא יזמינך למשקה
וימהר להצית לך סיגריה.
|
ובלב הדברים
נח לו שקט חד
ישר זווית כמעט.
|
אגל טל
על ראש של פרח
מושך יובל
של פרפרים
|
במרתף עלום בעיבורה של עיר
נתכנס לו פורום זעיר.
|
הייתי
כלב שמירה
(להמשך נדרשת לחיצה נוספת על שם השיר)
|
אנחנו לא באמת רוצים
אבל יהיה ממש לא נעים...
|
מֵאָה בִּסְפּוֹרְט זֶה צִיּוּן
שֶׁנִּשְׁאַר אִתָּךְ כָּל הַחַיִּים.
|
לפיכך מוחלט בזאת כי:
פרסום דבר שירה שאינה שלי
מהווה עבירה פלילית
|
קום והכה באובך
בכל הכוח, במלוא העוצמה
|
משמר כבוד לצד ארון
על במת התיאטרון
הוא לא תפקיד כתוב
כי אם סיום עצוב.
|
מילה נולדת - כך גם האדם
מילה שורדת - כך גם האדם
|
מעשה ביתוש
ברנש די כחוש
שנפל לצנצנת של דבש.
|
ביום המעשים הטובים
דרסתי אדם שהתפרץ לכביש
כדי לברוח מרודפיו
|
חיפשתי משמעות לחיים.
מצאתי ירקן בשוק
שצרח לי באוזן:
"הכל בזול
רק היום".
|
אם היטבת לומר מילותיך
תתייצב מול שער נעול.
אצבעות במנעול יטפלו
עד ייכנע, ייפתח לאטו.
|
הוא צייר של רגשות
שחקן של מילים
אמן השורה המוחצת.
|
שברים שלעולם לא יתאחו
ומינוס שלא קר בו.
סינוס בלי נזלת
וסך הכל בלי קול שסח בו.
|
באחת קרסו סכרי לבך
ומפלים רוגשים הרטיטו גופך.
|
מזיעה את חייה
לתוך קערה
לקראת צהריים
נטולי מזגן.
|
רציתי להחליף מילה
עם מוהל מקצועי
של משקאות חריפים
|
וכי מהו עטי
אם לא
קול עולמי.
|
לכל מדינה ועם
יש סיפור - אתוס מושלם
|
תזוזת הענף
הפראי ביותר, לא
תשנה את הרוח.
|
עננים חולפים מעל
אנשים מאובקים
הנאבקים לשרוד
|
לבשתי עצב
למשמע צליל קולך
|
ולרגע אחד
הצטלב עולמך
בשלי.
|
יד רועדת
עם תגית מפלסטיק
מפילה ארצה
את שארית חייה
|
אבק הקרבות שקע
על האדמה היבשה.
השקט שב לבתי הקברות
והותיר פרחים שהושקו
בים של דמעות.
|
מזג האוויר כאן במולדת
התאים לגידול של שנאה יוקדת
|
הוּא בָּא רַךְ
לְמָסַךְ נָסַע
|
אין אלוהים
ולא היה
אם היה,
הרי שעבר למקום אחר.
|
עמוק בין דפנות שהצהיבו
במישורי ערוגות ישרות כסרגל
(להמשך יש להקיש שוב על שם השיר)
|
בגני צומח ורד
שצבעו סגול.
|
רכבת יכולה להיות
המקום המנוכר בעולם.
|
עוזבות רכבות
את רציף הדמעות
בדרכן למצוא
אהבות אחרות.
|
יד רוחצת יד
במי שופכין עבשים
(להמשך, יש ללחוץ פעם נוספת על שם השיר)
|
זהו שיר לאדם הפשוט
שבערב מגיע הביתה סחוט
אחרי יום עבודה מתיש
ואין לו סבלנות לאיש.
|
כן, אני הייתי אותו ילד תם
שחשב שאביו הכי גיבור בעולם
והאמין לכל הסיפורים
שאביו רק מדביר מזיקים.
|
אל תקום עבורי באוטובוס
אל תדבר אלי בנימוס
אל תקרא לי אחי
אל תיתן לי הנחה במחיר
|
כשהתותחים רועמים
המוזות בכלל לא שוקטות.
|
מתחת לאורות בצבע דבש
מושכב עוד מנותח.
|
מתפריט הטבע בחרנו ילד
וחיש ברחם נבט גבעול
|
|
|
תראי, אני לא
מהגברים האלה
שיבטלו איתך
פגישה בגלל איזה
משחק כדורגל.
אני לא אפסיד
הזדמנות למערכת
יחסים כנה
ואמיתית עם אשה
בשביל איזה...
משחק מטופש.
בעיקר אם יש גם
סיכוי לסקס.
פאמיגן.
עכשיו תנחשו אם
אני אשה או גבר. |
|
