|
אהבה - היא היסוד החשוב ביותר שמחזיק אותנו, את בני
האדם, על הקרקע. ולמרות שכמות האנשים עלי אדמות גדלה
עם הזמן וכל אחד מקבל חלק ההולך וקטן ממנה, עדיין יש
מספיק כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר.
מיכאדום דוגל באהבה. הוא סוציאליסט, קומוניסט מתקדם,
אשר מרגיש שאלוהים נתן לו את הייעוד להפוך את העולם
למקום טוב יותר באמצעות האהבה.
רגש זה התחיל להתפתח אצל מיכאדום בזמן ילדותו
במרחבים הירוקים במרכז אסיה. קירגיזסטן נקראת הארץ
בה הוא גדל ורכש את כל אותם הערכים שבאים לידי ביטוי
בכתיבתו.
שקט בגן ואף קריר,
אך זהו אין גן החיים -
|
הגשם שטף את הדם,
שהזין שורשים,
של פרחים צעירים.
|
במותו של ילד קטן,
ביציאה שטותית של איתן,
תם העידן.
|
עננים הפליגו בים השמיים,
השמש שלחה קרניה על השדה:
שדה הקוצים ועשבים שוטים.
|
אין דבר אחר שארצה,
מלהיות אתך כל ימינו.
ואין אחת אחרת שאוהב,
כמו שאני אוהב אותך
|
אמרי לי,
איך אוכל לאחות את הקרע?
איך להחזיר את החיוך לפנייך הקורנות?
|
על דשא ירוק
על גבהות רחוקות
יושבת ילדה.
היא בוהה בשמיים...
|
כשמבטנו נפגשים לבי קופץ,
אך אני לא מרגיש את המכה.
כבר מזמן לא ראיתך,
ואני גם לא יודע את שמך.
|
סוף מלחמת הגאווה את אומרת?
אז למה כל הרובים עדיין מכוונים אליי...
יום-יום את מטמינה לי מוקש חדש,
עושה אותי חלש.
|
|
|
אל תהיה נקניק.
האשה הקטנה
מאלפת דג מלוח. |
|
