|
הסמים מחקו את הבנאדם...
עכשיו אני כותב אותו מחדש
הכאב החד של הקוץ הננעץ בבשר סחרר מעט את ראשו של הילד...
|
כבר כמה ימים שהוא רואה אותה יושבת באותה פינה לצד הכביש.
טומנת את פניה בין הברכיים ומתעלמת מפניותיהן של עוברים ושבים.
מדי פעם מישהו זורק לה כמה רופיות, אבל היא אפילו לא מתאמצת
לאסוף אותן והילדים לוקחים הכל.
|
זה היה סתם בוקר רגיל. קמתי כמה שעות אחריה, יצאתי להשתין,
צחצחתי שיניים והלכתי למטבח להרתיח מים לקפה, רק אז הבחנתי
בזה.
היא ישבה כהרגלה במרפסת עם כדור צמר וסרגה, מסביבה היתה בועה
מצמר, כמעט שקופה, אבל מקרוב אי אפשר היה לפספס אותה.
|
בן זונה, אני רוצה לראות אותך מדמם מהזין ואומר שזה הכל
פסיכוסומטי...
|
נמאס לי לכתוב שירי דיכאון
מדליק את השמש, פותח חלון
נמאס לי לכתוב שירי דיכאון
מחזיר את המכשיר לתוך הארון
|
כמו עיוור של סאראמאגו, משוטט בלי מטרה
תועה בין סמטאות חשוכות בעיר גדולה
|
זאת הפעם הראשונה אחרי חמש שנים שהוא לא צריך לקום מוקדם ביום
ראשון. שאף אחד לא מכתיב לו לאן ללכת ומה ללבוש. פעם ראשונה
שהוא באמת חופשי.
|
|
|
-"שלום אדוני.
אנחנו מהכספת.
כל שאתה צריך
לעשות זה לענות
על השאלה היחידה
שנשאל אותך. אם
תענה נכון תזכה
בהרבה כסף."
-"טוב. אני
מוכן."
-"סלוגן הוא?"
-"ראש הממשלה
הרביעי של
סודן?"
-שפרירית, באמת
מנסה. |
|
