|
 97032580
יעילה ונמרצת, היא רצה. ידיה במיומנות קטלנית נעות בתזזית.
ממלאה הכוס במשקה, מפקידה שטרות בקופה. מחייכת חיוך דהוי
מאולץ, שומרת מרחק. ג'ינס מרוטות, פופיק חשוף ומדרון ששואג בין
שני הרי געש. ישבנה הבשל מהפנט. זו מורגלת לשמש מטרה נעה
לאישונים מלטפים
|
מאפרה גדושת בדלי סיגריות שנמצצו עד תום. חפיסות ירקרקות ריקות
של נובלס. הקירות העירומים בם רק הטיח מדבר, מסתיר את סודות
החדר הישן.
מקס חתול התערובת הזקן, ממיר מזונו הפשוט למוגלה שניגרת
מעיניו, מנמנם כמת
|
מה אם אענה לה : "מה פתאום ? לא התכוונתי! סתם הצעתי לך ערב
רומנטי...". הרי זה ברור שהאישה שם בצד, עם בוסתן הפירות על
הראש, תניד את ראשה בבוז. אולי גם תשכח לייצב את מרכז הכובד
העדין של הכרם המקיים סימביוזה רגישה עם פדחתה הערמונית.
|
חלומות מבוהלים מעולם לא הטרידו את מנוחתי. לפעמים אמרה
שהשתוללתי, שחטפה את המרפק בגבה. לעיתים מצאתי עצמי מפולש
בשמיכות, נטוי על הצד, מסובב במאה שמונים מעלות
|
חיבור סתמי של אתמול עם מחר אנונימי - זה יומי.
נתיב פתלתל חמקמק מאופק אל אופק - זו שנתי.
|
טיפות החול נושרות רטובות מהאצבע הקטנה.
|
הימים הם ימי הסתם
מן תקופה כזו של כלום
החיים עומדים מלכת.
|
שוב החוף מלא צדפים שפלט הים בזעפו.
שוב מלאים הרחובות בגוויות העלים.
מציאות אכזרית שמודדת חדווה במשורה
וגובה מהנפש את מלוא התמורה
|
גלי הים מחקו חותמות ריחופך על גבי החול הצח והצונן.
|
נכנסתי לים כי הוא היה קר כמו שאמרת. מיים קרים מחליקים
מחשבות, מישרים הדורים, בונים מחיצות. אנשים קופצים למיים
הקרים בשביל למצוא התחלות
|
היא נחתה לתוך חיי כמו פרפר על פרח. בלי רעמים, בלי זיקוקים,
בלי שאגות קרב. נחתה, ריפרפרה בכנפיה. שתתה מן הצוף המשכר
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
מקופלת.
עד הכאב
האחרון.
(נוי-נוי
במחזור) |
|
