[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מיקה סיון
 
לא תבינו אותי לעולם


"מבחינתו של לוחם האור לא קיימת אהבה בלתי אפשרית
הוא אינו נרתע מפני השחיקה האדישות או הדחיה..
הוא יודע שמאחורי מסכת הקרח שאנשים עוטים על פניהם
מצוי לב של אש, על כן מסתכן הלוחם יותר מאחרים.
הוא מחפש ללא הפסק את אהבת הזולת, גם אם פרוש הדבר
לשמוע תכופות את המילה 'לא' ,לחזור הבייתה מובס,
ולהרגיש את הדחייה בבשרו ונשמתו.
הלוחם אינו נבהל כאשר הוא מחפש את מה שנחוץ לו..
ללא אהבה הוא לא כלום.."
(לוחם האור/פאולו קאולו)




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ייסורים
לפעמים בלילות אני ישנה עם החולצה שלך... איתה אני מרגישה
כאילו שאתה ישן לצידי, אבל זה עדיין לא אותו דבר... אתה לא
מחבק אותי, אתה לא מעיר אותי באמצע הלילה עם נשיקה עדינה.

אורבני
זו הייתה תקופה קשה בשבילי, לא הסכמתי במשך חודש ללכת לבית
הספר ובכלל לצאת מהבית במשך כמעט שנה. עברו מאז כבר חמש שנים,
חמש שנים חסרות שינה מתוקה, חמש שנים שבהם סבלתי מסיוטים,
פחדים ונרתעתי מבנים

אני יושבת ברכבת בדרך הבייתה מהצבא והדמעות אופפות את עיניי,
הגעגועים אליו משתלטים עלי

זכרונות
אתה זוכר את הלילות החמים שהיו?היינו יושבים יחד על הספסל בגן,
יושבים ושרים את השירים שלנו... בהתחלה תמיד הייתה שתיקה נעימה
כזאת והיינו בוהים בכוכבים ואולי אפילו חולמים להגיע אליהם

אני מפחדת להרדם ולפספס-לפספס רגע בחיים,רגע של מבט,רגע של מגע
ורגע של מחשבה במיוחד עליו.

כדי להתחיל ללכת קילומטרים צריך להתחיל בצעד קטן ככה כמו
בחיים-הצעדים הקטנים הם החשובים..

חוסר אונים
אנשים אמרו לי להסתכל על העולם במשקפיים וורודות...
אני לא מצליחה, הכל הולך לי ההפך... הכל נראה שחור יותר ויותר

אם פעם חשבתי שהחיים שלך מתחילים בערך בגיל 18 היום אני מבינה
שהחיים שלי ממש עדיין לא התחילו הם מתחילים ברגע שאתה עוזב את
הבית ברגע שאתה עובר לגור לבד ולומד להסתדר בלי ההורים שמחבקים
אותך ומבשלים ודואגים ומזכירים לך דברים שאתה לא זוכר.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מכתב
אני יושבת פה וחושבת עלייך, על הימים שעברנו ביחד ועל הימים
שיכלו לעבור עלינו ביחד אם לא היית יוצא באותו ערב שמאז לא
התראנו ולא יצא לנו לדבר.

איך אני אמורה לקום עכשיו בבוקר? בשביל מה? אין לי למה... אין
לי חשק לקום בלי לראות את החיוך שלך שאומר בוקר טוב ונותן את
הנשיקה הכי רטובה והכי מגעילה שלך...

המחשבה שלא יכולתי לעזור לך, המחשבה שסבלת ולא היה לי פתרון
לכאב, זה קורע אותי מבפנים בכל פעם כשאני חושבת עליך.
אהבתי אותך, ואתה יודע שבדרך כלל אני לא אוהבת, אני סתם מחבבת,
ואיתך זה היה שונה, אותך אני אהבתי, אהבה שהלכה לי ולא נלחמתי
עליה

דיברת כאילו לא עברו שנתיים מאז הפעם האחרונה שעמדנו אחד מול
השני, בקושי זיהיתי אותך.
ידעתי שזה יקרה, הרי כבר שכחתי איך אתה נראה מעבר לתמונה.
ואיך אפשר שלא, אחרי תקופה כל כך ארוכה?

לפעמים אני קמה באמצע הלילה וצועקת בשמך, אני מפחדת שקורה לך
משהו, הפחד גדול מדי והרגשות עוד יותר! אני מפחדת שתמות,
שתיפצע, או שפשוט תעזוב בלי להיפרד ממני...




אם אין אני לי
חריץ לי


-החריץ המזמר


תרומה לבמה





יוצר מס' 48668. בבמה מאז 7/3/05 1:15

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למיקה סיון
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה