|
הם מתעקשים שהעולם גדול ומאיים, שהיא לא תסתדר. היא רק ילדה
קטנה אבל היא כבר יודעת, יודעת שהיא חלק מהעולם.
היא כן פוחדת, פוחדת שלא תצא לעולם, שלא תכיר כל פינה קטנה
וקסומה שלו. פוחדת שהם יסגרו אותה בקוביית בטון מחניקה, מוגנת
מהיופי והריגוש שבחיים.
|
היין נשפך
והכתים את המפה
באדום כהה
התבוננתי כיצד הוא מתפשט,
תובע לעצמו עוד חלקה לבנה
נקייה
|
רק בגלל שהכרית נוחה זו לא סיבה מספיק טובה להמשיך לישון
|
זהב אמתי מכוסה ברגבי אדמה מלוכלכת,
איפה שלא נעים לדרוך
אבל צריך
כי רק ככה אפשר להפסיק לברוח.
|
ראיתי עלה ברוח, כמעט יבש, כמעט מת,
אבל עדיין לא.
עצרתי והתבוננתי. הם לא ראו, הם אף פעם לא רואים.
וגם אני כבר הפסקתי לראות, אבל היום, היום ראיתי.
היום עצרתי והתבוננתי.
|
באפלת הלילה היא מספרת סיפור ישן
על עבר שכבר כמעט נשכח.
בדמדומי הבוקר נשאר רק עוד קצה זיכרון
|
שקט שלי, אהבתי לך.
קח את כולי,
תן לי לטבוע בשתיקתך הממכרת
למד אותי לנשום, נדמה כי האוויר איבד דרכו אל ריאותיי
|
הוא חושב עליה
מדמיין לעצמו שהיא מחכה לו ברציף אליו הוא נוסע
|
בבוקר את תראי
הטל יכסה את כל הדברים
שרצית לשכוח
את כל הפעמים שניסית לסלוח
|
אני שונאת מלים. לא אוהבת מחשבות. זה גורם לי לרצות להקיא. זה
מעלה בי כעס נוראי. זעם. כי לא משנה מה אכתוב, זה לא ישקף
במילימטר את האמת. איזו אמת? כל אמת. האמת על אהבה, האמת על
חברות, האמת על אלימות, האמת על המצב האנושי, האמת על המצב
הבלתי אנושי.
|
איך שכחנו למה אנחנו כאן? איך התרחקנו כל כך מהאמת?
|
|
|
המרוקאים האלה,
מהקשת המזרחית
הדמוקרטית,
אני לא אוהבת
אותם.
צאלה ביטון,
קיבוצניקית. |
|
