|
"אבל אני מאוהבת בך!" אמרתי לו ליד הבאר במרכז העיירה. "זה לא
יעזור לך, זה לא ילך בינינו, אנחנו יותר מדי שונים", הוא ענה
לי בטון מצטער...
|
בכל פעם שהיא נכנסה לביתה של חברתה היא השאירה מלא ליכלוך על
הריצפה, הסתובבה ופיזרה אותו לכל עבר. למזלה של חברתה העצלנית
היו לה המון שטיחי ענק בבית...
|
נשימותיו הכבדות הדהדו באוזנה, שאיפה, נשיפה, שאיפה, נשיפה. על
מה הוא חושב? הוא אוהב אותי? על מה אני צריכה לחשוב? מחשבות לא
קשורות וקשורות עברו לה בראש, מנעו ממנה להתרכז בו, בהם.
|
"אל תסתכלי עלי, אני מכוער!" הוא אמר לה מבעד לערימת הקש
שהכבידה על ראשו. "עלי להשאר עירום בתוך ערימת הקש הזו עד
שאהיה יפה, זהו עונשי".
|
מתמוטטת פיזית מהעומס הרגשי
אנשי הגעגוע הכניעו את גופי
מתיישבת לרגע לעצום עיניים
מבעד לריסים עוד רואה קצה שמיים
|
אתה לבד בחדר מביט בתקרה
עוצם את עיינך, לא פוחד מדבר
ואני ליידך, מביטה, מתפעלת
|
אנשים עצובים על האוטובוס
אנשים ריקים, עצובים
|
בוכה בעירום כשהמים מכאיבים
מתקפלת מכאב ושורטת את הפנים
בוכה רק בעירום, נגעלת מעצמי
|
ישבה לי ברבי על המדף
יפה, רזה, בלונדינית עם חזה מפלסטיק...
|
אם נמות עכשיו אני רוצה שנמות יחד
כאן, מחובקים בחדר...
|
גיבור שלי עטוף בגלימה של פחד
אהוב שלי שוחה בים של דמעות
יושב לבד בפינה חשוכה
מתחמם מאור הירח
|
זה לא מצחיק אותי
בשולחן החג בין מאכל לאמאכל
שאתם מספרים בדיחות של מבוגרים
שאני לא מבין בכלל
|
אני מת וכואב
מדמם על הרצפה
אל תזמינו לי אמבולנס
אין כסף במדינה
|
העולם לא מתפורר כשאת חותכת את עצמך
זה כבר לא קריאה לעזרה זו קריאה לתשומת לב
|
זה הרגע שלך
רצונות מפה ועד שם
כי זה הרגע שלך
לא תהיי מרוצה לעולם
|
זה לא אני, זה הדוב
שיושב עכשיו לכתוב
|
עיגולים צבעוניים וקשת במרום
מרחפת באוויר עם חיוך בעיפרון
|
כמה זה חבל
שהלב עשוי מפלסטיק
הדמעות מנייר
מתקפלות ונזרקות
|
לא מאמינה שקרה
יכולתי להימנע
כבר מכורה...
|
ועכשיו נעבור לפרסומות
אומרים קריינים מחייכים.
|
היא הולכת בגשם בין הטיפות
מחפשת עיניים חמות ויפות
|
רוצה להיות קצת אגואיסטית
מנסה להיות מעט אופטימית
במקום אני סתם מזוכיסטית
נמצאת בתוך גוף עם נשמה אנונימית
|
היינו מושלמים אחד בתוך השני
רק לכמה דקות הייתי אני
|
רק לרגע חולף להיות כל כך קרובה
לרגע איטי לחוש מגע שפתיים
רק לרגע אחד אני שוכחת מהכל
לשנייה קטנה בין מגע לכאב
|
כשהקיץ בא אני לרגע שוכחת
את הדברים שעליהם בכיתי אתמול
|
כשנפגשנו, שלחת ידך לחזה שלי, ואחרי שעברת את רקמות העור, שומן
ושריר שבשד שלי, הגעת לריאות וחצית גם אותן, ואז הגעת ללב שלי
ותפסת בו חזק, בעוצמה...
|
אפשר בבקשה לדבר עם אלוהים?
- אלוהים? אממ רק דקה... מממממ... מי מבקשת?
- הוא כבר ידע מי אני.
|
מפלי מים זעירים מושקים מן העיניים שלי הישר לאוזן ששומעת את
קולך הצורם.
צעקות פנימיות, מערכות קורסות.
|
|
|
אם פרוקופייב לא
היה מת בחמישים
ושלוש מהתקף לב,
היה יכול שלום
עם הפלסטיניים.
-העמותה לעידוד
ההכרה
בפרוקופייב. |
|
