"הדרך יפה עד מאוד - אמר הנער.
הדרך קשה עד מאוד - אמר העלם.
הדרך ארכה עד מאוד - אמר הגבר.
ישב הזקן לנוח בצד הדרך.
צובעה השקיעה שיבתו בפז ובאודם,
הדשא מבריק לרגליו בטל הערב.
ציפור אחרונה של יום מעליו מזמרת:
-התזכר מה יפתה, מה קשתה, מה ארכה הדרך?
ואמרת יום רודף יום ולילה, לילה.
הנה באים הימים - בליבך אמרת.
ותראה ערבים ובקרים פוקדים חלונך,
ותאמר: הלא אין חדש תחת השמש.
והנה בא אתה בימים, זקנת ושבת,
וימך ספורים ויקר מנינם שבעתים,
ותדע: כל יום אחרון תחת השמש,
ותדע: חדש כל יום תחת השמש.
למדני, אלוהי, ברך והתפלל
על סוד עלה קמל, על נגה פרי בשל,
על החירות הזאת: לראות, לחוש, לנשום,
לדעת, לייחל, להיכשל.
למד את שפתותיי ברכה ושיר הלל
בהתחדש יומך עם בוקר ועם ליל,
לבל יהיה יומי כתמול שלשום,
לבל יהיה יומי עלי הרגל."
