|
 
אני הייתי עוזב שוב
אבל העיניים שלי כבר התערפלו לאחור
והלשון תפחה
|
התיכו לברזל את כל המצבות
הנה אני בא, תנו לי לעלות
|
שערותיה והשיבולים היו אחד
גבותיה והעדרים היו אחד
|
ואני אומר לו:
"יום יפה, הלא כן, יוהן?"
|
אלוהים הוא כוס
אלוהים הוא זין ענק
|
אח, אמא אומרת
כואב לה,
כואב
|
שיר לא נולד כמו תינוק
אין לי רחם.
|
והן היו פנים רכות,
אבל היא רגילה למגע ידיים גסות.
|
אולי ייפול טיל מהחלל
ויונים יפלו בחצר הקדמית,
על הדשא,
אבל אין מרווה יותר ממיץ ענבים קר, בקיץ
|
אני נוסע ברכבת ממפרץ חיפה ללונדון
כן ללונדון, דרך הים, דרך כל הבלאגן
דרך העננים שנראים כמו שיער השיבה שיהיה לי בקרוב.
|
המילים כמו טיפות מים אחרונות על כתפך השחומה
|
התקרה שזורה ברמזורים, חלקם מורים לי להמשיך, חלקם נחרצים
שאעצור וחלק, כמוני, לא בטוחים בצד של מי אנחנו
|
עליי לקום מהמושב ולעשות דבר נשגב,
אבל העצלות תפסה לי באגן כל-כך חזק
|
ורצית שאחרוש בך
כמו בתלם פלאי,
אהיה פלח מיוזע,
הלא כן, ילדתי?
|
שרפתי את הדקלים הכי גבוהים
הבאתי לה קוקוס
שגדל רק ביפן
|
הם לא מחכים לנו שם
עם תה פושר ועוגיות של מלחמה קרה
|
הנה אני,
שוכב באמבטיה.
רואה את החלקים הלבנים
ואת החלקים החומים.
|
תה צמחים, פאי תפוחים,
איזה בית נפלא, וכמה טוב כשקר נורא,
האהבה שלי בקלות יכולה להיות מעיל.
|
לחצת את ידי,
דמעה של שמש
זלגה לי על חזה,
עד למפרקים.
|
רציתי לטבוע בקווים הברורים שלך,
להמשות מהקווים המטושטשים שלך
|
טעות נפוצה שהשלום
הוא הסוף לייחול לשלום.
אסור בשום פנים להתחיל להשתעמם.
|
אבל המשוררים אונסים
והם משוררים
|
לא בכל יום יכול אדם
לקבוע: "הלוואי"...
|
ואת דקלמת לי בסוד שירי פופ במקצב מתוקבוע וזך,
בקולות של מריאן פיית'פול
ומילים של יונה וולך.
|
מוצצי דם כאלה מזכירים לי
כשהייתי טיראנוזאור רקס, נוגס בצווארך עד שהעורקים התפקעו
|
גוף מחליף מילים
ראי מבקש דמיון
|
שתי יללות חתול ונביחת כלבים לילית
|
טפטופי פסנתר בלילה חם,
מיטה זוגית, תנוחה עוברית,
|
בחג הזה אני לא רוצה לשאול כושיות
רוצה לתתשובות
|
פעם ידעתי לדמיין
פעם דמיינתי
פעם
|
הלוואי והיו לי ידיים גדולות
והיתי יכול להוציא לך את הלב מהמקום
ולסחוט אותו מעל העולם שיספג בו האושר שלך
|
לפעמים אני צועק בזמן הנסיעה
אני לבד ואני צועק
והדרך לפניי.
|
רכבל של אורות בדרך אליי
אני ואת ברוח
שנינו עפים.
שותקים
|
השמש היא המלך של העננים
מיילו שוכב בתוך העשבים
הביוב זורם לו בעורקים
|
אולי כבר יותר מידי זמן לא הייתי מ ד ו כ א
וזה עושה לי רע.
|
פרפרים הפכו נייר קמוט,
דמעה הפכה למלח,
נהר מים נהיה לאבן רטובה.
|
מישהו שפך את דמו לתוך המזרקה וצעק:
""מהפכה! מהפכה!"
|
עלים תקועים ברווחי הגשר שלשיניה,
צינורות שיוצאים מפתחים בניצני שדיה.
|
קוטף חמניות בבית-השיטה
החלב נוזל לי בין הידיים.
הגירוי מתחיל מאזור החלציים
ומתפשט.
|
קולה הוא המוביל הארצי
של מדינת העצב הכחולה בעולם.
והחמלה כגשם קיצי
|
רחובות הולנדים,
בתים מלאים בליקר קפה.
כל פעם כשחזר, נוסף אחד
על המדף שבסלון.
|
הו בלונדי, אחי, שרפו אותנו
כמו ששורפים ספרים.
נכון, בלונדי, שרפנו
את עצמנו.
|
רציתי נורא לומר שדברים
לא מרגשים אותי יותר בכלל
אבל נקעתי את אצבע הדיבור
|
שיר אהבה שלא נשארה ממנו אהבה,
כמו כלב שהורידו לו את הזנב
(מי ידע אם הוא שמח?)
|
החלון הגדול הוא בריכת שחייה
עיניי הן זרקורים משקיפים אל מתחת לפני המים
לדקור רעיונות איטיים, כמו שחף בשמיים
מחפש טרף. כמו חיי דג שלו, בוהה, נושם.
|
לעשות צעד משמעותי
בכלא של מגידו
יש חומה
עליה יש אסיר
הוא בורח
אני עומד במקום.
|
כולן רוצות לעשות לי ילדים,
ילדים עם שמחה
בעיניים
|
מדברת איתי על גוג ומגוג ועל זה שכולנו נמות
בסוף
|
והילדה המביטה עכשיו בתמונה
אומרת
שמשהו שתה ממנה את כל הצבע
כמו שמוצצים קרטיב בטעם לימון
וכובד בחזה
ודמעה לי בעין
|
אני שולח אותך לחלל, שוכבת על
אלפי קילוגרמים של אנרגיה מתכלה.
חללית-צורת-לב.
|
האהבה שלנו היא עגבניות ממולחות,
מתייבשות על גגו של בית לבן בכרתים
|
הילדות אכלה את הראש של התרנגול
והוא עוד רוקד.
לא נכון שאני לא שמח
בפנים אני רוקד
|
נחילי משוררים מתבוססים בייסוריהם בעיר תל-אביב
|
החדר החדש שלי נחמד, יש לי מזגן ומדף וגם ציור יפה שאת ציירת.
תליתי על הקיר שירים שאני אוהב: עמיחי, וולך, זך ורחל, כמובן.
אני שוקל ברצינות לקנות חכה וללכת לירדן.
|
אל הארכיון האישי (110 יצירות מאורכבות)
|
|
הגעת אל הסלוגן
הקולי הישיר של
הגורו יאיא
אם ברצונך להקיש
אחת, הקש אחת.
אם ברצונך להקיש
שתיים, הקש
שלוש
אם ברצונך להיות
חבר באגודת "גם
אני רוצה להיות
גורו", המתן
ותיענה לפי התור |
|
