|
 
אני הייתי עוזב שוב
אבל העיניים שלי כבר התערפלו לאחור
והלשון תפחה
|
התיכו לברזל את כל המצבות
הנה אני בא, תנו לי לעלות
|
שערותיה והשיבולים היו אחד
גבותיה והעדרים היו אחד
|
ואני אומר לו:
"יום יפה, הלא כן, יוהן?"
|
אלוהים הוא כוס
אלוהים הוא זין ענק
|
אח, אמא אומרת
כואב לה,
כואב
|
שיר לא נולד כמו תינוק
אין לי רחם.
|
והן היו פנים רכות,
אבל היא רגילה למגע ידיים גסות.
|
אולי ייפול טיל מהחלל
ויונים יפלו בחצר הקדמית,
על הדשא,
אבל אין מרווה יותר ממיץ ענבים קר, בקיץ
|
אני נוסע ברכבת ממפרץ חיפה ללונדון
כן ללונדון, דרך הים, דרך כל הבלאגן
דרך העננים שנראים כמו שיער השיבה שיהיה לי בקרוב.
|
המילים כמו טיפות מים אחרונות על כתפך השחומה
|
התקרה שזורה ברמזורים, חלקם מורים לי להמשיך, חלקם נחרצים
שאעצור וחלק, כמוני, לא בטוחים בצד של מי אנחנו
|
עליי לקום מהמושב ולעשות דבר נשגב,
אבל העצלות תפסה לי באגן כל-כך חזק
|
ורצית שאחרוש בך
כמו בתלם פלאי,
אהיה פלח מיוזע,
הלא כן, ילדתי?
|
שרפתי את הדקלים הכי גבוהים
הבאתי לה קוקוס
שגדל רק ביפן
|
הם לא מחכים לנו שם
עם תה פושר ועוגיות של מלחמה קרה
|
הנה אני,
שוכב באמבטיה.
רואה את החלקים הלבנים
ואת החלקים החומים.
|
תה צמחים, פאי תפוחים,
איזה בית נפלא, וכמה טוב כשקר נורא,
האהבה שלי בקלות יכולה להיות מעיל.
|
לחצת את ידי,
דמעה של שמש
זלגה לי על חזה,
עד למפרקים.
|
רציתי לטבוע בקווים הברורים שלך,
להמשות מהקווים המטושטשים שלך
|
טעות נפוצה שהשלום
הוא הסוף לייחול לשלום.
אסור בשום פנים להתחיל להשתעמם.
|
אבל המשוררים אונסים
והם משוררים
|
לא בכל יום יכול אדם
לקבוע: "הלוואי"...
|
ואת דקלמת לי בסוד שירי פופ במקצב מתוקבוע וזך,
בקולות של מריאן פיית'פול
ומילים של יונה וולך.
|
מוצצי דם כאלה מזכירים לי
כשהייתי טיראנוזאור רקס, נוגס בצווארך עד שהעורקים התפקעו
|
גוף מחליף מילים
ראי מבקש דמיון
|
שתי יללות חתול ונביחת כלבים לילית
|
טפטופי פסנתר בלילה חם,
מיטה זוגית, תנוחה עוברית,
|
בחג הזה אני לא רוצה לשאול כושיות
רוצה לתתשובות
|
פעם ידעתי לדמיין
פעם דמיינתי
פעם
|
הלוואי והיו לי ידיים גדולות
והיתי יכול להוציא לך את הלב מהמקום
ולסחוט אותו מעל העולם שיספג בו האושר שלך
|
לפעמים אני צועק בזמן הנסיעה
אני לבד ואני צועק
והדרך לפניי.
|
רכבל של אורות בדרך אליי
אני ואת ברוח
שנינו עפים.
שותקים
|
השמש היא המלך של העננים
מיילו שוכב בתוך העשבים
הביוב זורם לו בעורקים
|
אולי כבר יותר מידי זמן לא הייתי מ ד ו כ א
וזה עושה לי רע.
|
פרפרים הפכו נייר קמוט,
דמעה הפכה למלח,
נהר מים נהיה לאבן רטובה.
|
מישהו שפך את דמו לתוך המזרקה וצעק:
""מהפכה! מהפכה!"
|
עלים תקועים ברווחי הגשר שלשיניה,
צינורות שיוצאים מפתחים בניצני שדיה.
|
קוטף חמניות בבית-השיטה
החלב נוזל לי בין הידיים.
הגירוי מתחיל מאזור החלציים
ומתפשט.
|
קולה הוא המוביל הארצי
של מדינת העצב הכחולה בעולם.
והחמלה כגשם קיצי
|
רחובות הולנדים,
בתים מלאים בליקר קפה.
כל פעם כשחזר, נוסף אחד
על המדף שבסלון.
|
הו בלונדי, אחי, שרפו אותנו
כמו ששורפים ספרים.
נכון, בלונדי, שרפנו
את עצמנו.
|
רציתי נורא לומר שדברים
לא מרגשים אותי יותר בכלל
אבל נקעתי את אצבע הדיבור
|
שיר אהבה שלא נשארה ממנו אהבה,
כמו כלב שהורידו לו את הזנב
(מי ידע אם הוא שמח?)
|
החלון הגדול הוא בריכת שחייה
עיניי הן זרקורים משקיפים אל מתחת לפני המים
לדקור רעיונות איטיים, כמו שחף בשמיים
מחפש טרף. כמו חיי דג שלו, בוהה, נושם.
|
לעשות צעד משמעותי
בכלא של מגידו
יש חומה
עליה יש אסיר
הוא בורח
אני עומד במקום.
|
כולן רוצות לעשות לי ילדים,
ילדים עם שמחה
בעיניים
|
מדברת איתי על גוג ומגוג ועל זה שכולנו נמות
בסוף
|
והילדה המביטה עכשיו בתמונה
אומרת
שמשהו שתה ממנה את כל הצבע
כמו שמוצצים קרטיב בטעם לימון
וכובד בחזה
ודמעה לי בעין
|
אני שולח אותך לחלל, שוכבת על
אלפי קילוגרמים של אנרגיה מתכלה.
חללית-צורת-לב.
|
האהבה שלנו היא עגבניות ממולחות,
מתייבשות על גגו של בית לבן בכרתים
|
הילדות אכלה את הראש של התרנגול
והוא עוד רוקד.
לא נכון שאני לא שמח
בפנים אני רוקד
|
נחילי משוררים מתבוססים בייסוריהם בעיר תל-אביב
|
החדר החדש שלי נחמד, יש לי מזגן ומדף וגם ציור יפה שאת ציירת.
תליתי על הקיר שירים שאני אוהב: עמיחי, וולך, זך ורחל, כמובן.
אני שוקל ברצינות לקנות חכה וללכת לירדן.
|
אל הארכיון האישי (110 יצירות מאורכבות)
|
|
"למי קראת
אמא'שך???"
-הערס השכונתי
המצוי! |
|
